קפיצת מדרגה? רק עם האזרחים הערבים

>> ישראל מתברכת בשיעור השכלה גבוה, ואזרחיה מצטיינים בחשיבה מקורית ובנכונות לעבודה קשה - אך למרות זאת רמת החיים במדינה ממשיכה לפגר אחר מדינות מפותחות אחרות, והפערים בחברה רק גדלים והולכים.

עדיין אין תשובה מוסכמת לשאלה כיצד יוצרים צמיחה דרמטית וארוכת שנים ("קפיצת מדרגה"). ואולם לפחות בכל הקשור לאזרחים הערבים ברור כי לא תתרחש קפיצה כזו בלי שיתחולל מהפך בכל הקשור לשילובם בחברה ובמשק, תוך צמצום משמעותי של הפער בינם לבין היהודים. אם הדבר לא ייעשה, משול הניסיון של ישראל להעלות את רמת החיים לאדם המתייצב לתחרות ריצה כשאחת מרגליו קשורה למשקולת.



האוכלוסייה הערבית בישראל מונה כ-1.4 מיליון נפש - 19.6% מהאוכלוסייה - כמחצית מהן ילדים. כל משפחה ערבית שנייה היא ענייה (יותר מפי שלושה מאשר באוכלוסייה היהודית) ושישה מתוך עשרה ילדים ערבים הם עניים. 85% מהיישובים הערביים מדורגים בשלושת האשכולות הנמוכים בדירוג הכלכלי-חברתי - וזהו רק קצה הקרחון בשורה ארוכה של נתונים המבטאים מציאות קשה של עוני, הדרה ואפליה. לאור מציאות זו, אין פלא כי חלקו של המגזר הערבי בתוצר הוא 8%, אף שהוא מהווה כחמישית מתושבי המדינה.



מה הם התנאים הבסיסיים הדרושים לקפיצה כלכלית במגזר הערבי? ראשית דרוש מאמץ נמרץ להשמת 15 אלף אקדמאים ערבים שאינם מועסקים במקצועם או אינם מועסקים כלל, והשוואת שכרם ליהודים - המשתכרים כ-30% יותר בממוצע. חשיבות מיוחדת נודעת לשילוב ערבים בתעשיות עתירות הידע - קטר הצמיחה של המשק - שכיום פחות מ-3% מהעובדים בהן הם ערבים. ניסיון פורץ דרך בתחום זה עשתה עמותת "קו משווה" מייסודו של דב לאוטמן, אך מדובר במודל שהיקפו מוגבל וראוי שיקודם ויורחב על ידי המדינה.



שילוב נשים ערביות במעגל העבודה גם הוא קריטי. העובדה כי רק 22.5% מהנשים הערביות משתתפות בכוח העבודה אינה גזירת גורל או צו תרבותי, כפי שנהוג לחשוב. מחקר מקיף שנערך מטעם מכון ברוקדייל ופורסם באחרונה מצא כי יותר מ-50 אלף נשים ערביות בישראל מגלות מוטיווציה להשתלב בשוק עבודה. החסם העיקרי העומד בפניהן הוא מבנה ההזדמנויות של המיעוט הערבי, ושל הנשים הערביות בפרט, בשוק העבודה - ולא חסמים פנימיים, כמו נורמות חברתיות ומאפייני הנשים עצמן.



לעובדה זו קשר הדוק לשיעור העוני הגבוה בקרב משפחות ערביות. כלכלת ביתן של אותן משפחות נשענת על הכנסה מעבודה של מפרנס יחיד, שגם הוא משתכר בדרך כלל שכר מינימום. גם בעניין זה הוכיחו מיזם "שותפות לחיים" של תב"ת (ג'וינט) ויוזמות קרן אברהם שיש ביקוש אמיתי מצד הנשים להצטרף לתהליכי הכשרה והשמה.



ייצוג הולם של החברה הערבית בשירות המדינה ובחברות ממשלתיות, בהתאם לשיעורה באוכלוסייה, גם הוא מחויב המציאות. מתוך 57 אלף עובדי המדינה, רק כ-6% הם ערבים - ובחברות ממשלתיות שיעור השילוב הוא אפסי. החלטת ממשלה מ-2006 קובעת כי עד סוף 2008 יהיה שיעור הערבים בשירות המדינה 8% ועד 2010 - 10%. כדי לעמוד ביעד זה הוחלט כי 30% מהנקלטים בשירות המדינה יהיו ערבים. ואולם עד עתה המדינה אינה עומדת ביעד שהציבה לעצמה, אף שאין להתכחש לעובדה כי המודעות לעניין גוברת.



במקרים רבים נמנעת קליטת עובדים ערבים בשל טיעונים או תירוצים ביטחוניים. תופעה זו, שלעתים נועדה להצדיק אפליה ברורה ופשוטה, נרחבת עד כדי סגירה של תעשיות שלמות בתחומים כמו תשתיות ותקשורת בפני ערבים. לאחר שהוכח כי השמיים לא נפלו עם כניסת ח"כ ערבי לוועדת חוץ וביטחון, לוועדת הכספים או לתפקיד שר המדע - הגיע זמן להתחיל גם בשילוב ערבים בחברת החשמל ובבזק.



הקמת עסקים קטנים ובינוניים גם היא חשובה מאוד, ועל הממשלה להעמיד לשם כך הלוואות נוחות ומענקים. בנוסף, יש לפתח אזורי תעשייה ותעסוקה ביישובים ערביים או לצרף את אותם יישובים כשותפים שווים באזורים קיימים.



הקמת הרשות לפיתוח כלכלי של מגזרי המיעוטים, הפועלת במשרד ראש הממשלה, ביטאה הכרה מצד הממשלה בחשיבות פיתוח האוכלוסייה הערבית. עבודת הרשות מורגשת בשטח ורבים תולים בה תקוות. יש לחזק את הרשות בתקנים ובתקציבים ולאפשר לה להרחיב את עבודתה.



ההשקעה במערכת החינוך הערבית גם היא תנאי לקפיצת מדרגה. כישרונות רבים "מפוספסים" בשל כשלים של המערכת באיתורם ובטיפוחם. ההשקעה בחינוך הערבי תוליד בוגרים בעלי הכשרה רלוונטית לשוק העבודה. אותם בוגרים יוכלו לפרוץ סוף סוף אל מעבר לייעוד של "שואבי המים וחוטבי עצים" שהעניק להם המשק, ויסייעו בהפיכת החברה הערבית מנטל לנכס עבור המשק כולו.



ואולם מעל לכל אלה, שילוב האוכלוסייה הערבית בחברה הישראלית מותנה בשילוב המנהיגות הערבית במעגלי קבלת ההחלטות במדינה. על קברניטי המדינה להושיט יד למנהיגות הערבית ולהידבר עמה באומץ בנושאים העומדים בלב השסע היהודי-ערבי. דיאלוג שכזה יאפשר לקדם תחושות שותפות, שייכות ואחריות - שרק בעזרתן תוכל החברה הישראלית להגיע לנקודת הזינוק לקפיצת מדרגה.



הכותבים הם מנכ"לים משותפים של ארגון יוזמות קרן אברהם, הפועל לקידום שילוב ושוויון בין יהודים לערבים אזרחי ישראל