האוצר הוא קוץ בתחת, אז מה?

>> בראיון בלעדי שהעניק נגיד בנק ישראל סטנלי פישר ל-themarker, הוא בחר להפנות אצבע לאחת הבעיות הכואבות בכלכלה הישראלית - שליטתן של המשפחות העשירות בכלכלה, באמצעות חברות האחזקה שבבעלותן. פישר הזהיר, על סמך ניסיון מהעולם, כי ריכוזיות גבוהה של כמה משפחות עשירות במשקים קטנים עלולה להיות בעלת השלכות כלכליות חמורות לאותם משקים.



זו אינה אמירה בעלמא כשהיא באה מפיו של נגיד בנק ישראל. זו בוודאי גם אינה אמירה שניתן להתעלם ממנה, כשהיא מגיעה מכיוונו של נגיד שזה עתה סיים מאבק ציבורי מתוקשר מול אחת המשפחות העשירות בישראל, על הגדרת גבולות האחריות של הפיקוח על הבנקים. מי כמו פישר - שבע קרבות לאחר פרשת דני דנקנר ולאחר שראה כבר מאבקים דומים בעולם (ברוסיה למשל) - יודע שהיציאה שלו בפומבי נגד מוקדי הכוח העיקריים בכלכלת ישראל לא תהיה מאבק פשוט.

אפשר וצריך להעריך את פישר על אומץ הלב הציבורי שהוא מגלה, בכך שהוא מציף את הבעיה של ריכוזיות ההון בישראל אל לב הוויכוח הציבורי. עם זאת, אפשר וצריך להצטער על כך שבניגוד לאומץ הלב הציבורי שהוא מגלה מול המשפחות העשירות במשק, מתבזה פישר באובדן מוחלט של האומץ שלו בהתמודדות מול עובדי בנק ישראל.



זה הרי לב הענין: האם פישר יצליח לעמוד מול העובדים שלו עצמו, או אם לאו. זה אינו מאבק מול משרד האוצר. וכי איזה עוול עשה משרד האוצר לבנק ישראל שהוא לא עשה לכל גוף אחר במגזר הציבורי - טרחנות בכל הקשור לנוהלי אישור השכר וגיוס העובדים? התעקשות שלא יהיו חריגות שכר בגוף מפוקח? דרישה להשבת כספים במקרים של חריגות שכר?



בעניין זה פישר יכול לעמוד בתור אצל נשיאי האוניברסיטאות. הם יספרו לו, מכלי ראשון, איזה קוץ בתחת יכול להיות הממונה על השכר במשרד האוצר. עובדי המנהלה באוניברסיטאות אף מאיימים לפתוח בשביתה, לאור דרישת הממונה על השכר (בעקבות דו"ח מבקר המדינה) להשיב כספים ששולמו להם בחריגה.



ספק אם השביתה הצפויה באוניברסטאות תועיל במשהו. הרי אי אפשר להצדיק מבחינה ציבורית ויתור על הפיקוח על השכר באחד הגופים במגזר הציבורי - והדבר תקף בנוגע לאוניברסיטאות באותה מידה שהוא תקף לגבי בנק ישראל.



אין כל הצדקה לכך שבנק ישראל יהיה חריג במגזר הציבורי בכל הקשור לפיקוח על השכר. בנק ישראל ישראל טוען שבהיותו מתחרה של האוצר בקביעת המדיניות הכלכלית, לא תקין שהאוצר הוא זה שיקבע את שכר העובדים בו, שכן כך לכאורה ניתנת לאוצר היכולת ללחוץ על בנק ישראל משיקולים זרים. זו טענה חשובה - אך היא אינה עומדת במבחן המציאות.



לא זכור אירוע כלשהו שבו משרד האוצר פעל נגד בנק ישראל בתחום השכר, משיקולים זרים. למעשה, מנת השיקולים הזרים היתה עד כה רק חלקו של בנק ישראל - שניצל את חסינותו, את עצמאותו, ואת העובדה שהוא קובע את התקציב של עצמו, כדי לאשר הסכמי שכר שערורייתיים לעובדיו.



פישר זקוק בימים אלה לכל התמיכה הציבורית שהוא יכול לקבל כדי להוביל את המאבקים הציבוריים החשובים על דמותה של כלכלת ישראל. בין המאבקים האלה לא נכלל מאבק להגנה על זכויות היתר של עובדי בנק ישראל בתחום השכר. חבל שפישר מאבד יוקרה ציבורית במאבק מיותר, שמשרת רק קומץ פקידים בבנק המרכזי.