המדריך לפשיטת רגל

"לפעמים צריך לדעת לבלוע את האגו כדי לחזור ולייצר כסף. ככל שבעל בית ימהר להודות בפני עצמו שהחברה שלו בבעיות, כך הוא ימהר לשכור ייעוץ חיצוני. זה קשה להודות שלפעמים אין לך כלי ניהול מתאימים, אבל מי שמפנים זאת בשלבים הראשונים יכול לחזור במהירות לפסי רווחיות". כך אומרת רו"ח עליזה שרון, המתמחה זה 17 שנה בהבראת חברות ובין לקוחותיה ניתן למצוא כמה מהחברות הגדולות בישראל.



המשבר הכלכלי הכניס לא מעט חברות לקשיים, אך יצר גם עבודה רבה לחברות המתמחות בייעוץ ארגוני ופיננסי. כיצד נקלעת חברה לקשיים, כיצד ניתן לאבחן זאת, ומתי מאוחר מדי? להלן שלבי התהליך.



שלב א': לחץ תזרימי
"כאן מדובר בעיקר בלחץ תזרימי שאין לו זיהוי קונקרטי אבל הוא יוצר דחייה של התשלומים לספקים, למוסדות ‏(תשלומי מע"מ, מס הכנסה וביטוח לאומי‏) והפרשות כמו ביטוחי מנהלים לעובדים", אומרת שרון.
תזרים המזומנים הוא הכסף המזומן שמקבלת החברה מלקוחותיה מול הכסף המזומן שהיא מוציאה, וזאת להבדיל מהרווח החשבונאי שהוא "על הנייר" בלבד. אחד התסמינים למצב בעייתי הוא גירעון בהון החוזר. הון חוזר מתאר את מערכת היחסים בין החברה ללקוחותיה וספקיה, ולכן גירעון בהון החוזר מלמד שהחברה נאלצת לשלם לספקים אך הכסף מהלקוחות מגיע רק לאחר מכן. כך נוצר פער תזרימי שיש לממן אותו, בדרך כלל באמצעות הלוואות. "גירעון בהון של החברות או היעדר רווחיות הם הסימנים הראשונים לבעיה", אומר עו"ד שלום גולדבלט ממשרד גולדבלטמגינדסמיריב המתמחה בהבראת חברות.
בעיה בתזרים יכולה להיווצר גם אם חברה משתמשת במקדמות של הלקוחות למטרות אחרות, למשל כדי לממן פרויקט בעבור לקוח אחר. שרון מספרת כי חברות הסובלות ממצוקת מזומנים מנסות להתחמק מתשלומים למוסדות, ולכן מגלים לפעמים שבפנקס הדיווח למע"מ רשום סכום פיקטיבי של שקל בודד.



שלב ב': פנייה לבנק
חברה המצויה במצוקה תזרימית ‏(כלומר, הוצאותיה במזומן גבוהות מהכנסותיה במזומן‏) זקוקה להלוואת גישור שתממן את הגירעון בהון החוזר, ולכן היא פונה לבנק ומנסה להגדיל את האובליגו שלה, כלומר, את מסגרת האשראי. שרון אומרת כי בדרך כלל הבנק ישתף פעולה שכן אינו מעורה בעסקי החברה, במיוחד אם מדובר בהלוואת גישור ראשונה.
לעומתה אומר גולדבלט כי הראשונים ללחוץ על החברה הם הבנקים, שמרגישים בצרות המתקרבות ומבקשים לצמצם אשראי או לעבות ביטחונות. "כך גם בחברות ציבוריות, כי בדרך כלל שמים לב לתנועת המניה ופחות לדו"חות הכספיים", הוא מטעים.



שלב ג': הפניקה
"כשעסק עומד לקרוס הבעלים מצוי במצוקה נפשית ועשוי לפעול בצורה לא רציונלית. הוא מבין שיש מצוקה תזרימית אבל ממשיך לרשום צ'קים לטווחים ארוכים, במיוחד מתוך רצון לדחות את הקץ", אומרת שרון.
גולדבלט אומר כי לרוב, חברה מצליחה למשוך את המצב עד שהיא ממצה את מקורות האשראי הנוספים שלה, ויום אחד, לעתים אפילו בגלל בעיה נקודתית ‏(כמו לקוח שלא משלם‏), היא אינה מצליחה לעמוד בתזרים המזומנים שלה. זהו השלב שבו אוזל החמצן הכלכלי והחברה נחנקת. "בעת האחרונה ולנוכח משבר האשראי, פרק הזמן שמרגע ההידרדרות בעסקי החברה ועד הפסקת מתן האשראי התקצר משמעותית, ונותני האשראי ממהרים לסגור את הברז", הוא אומר.
סימנים אחרים לפניקה הם מתן הנחה ללקוחות ‏(מה שמגדיל את ההפסד‏) או פנייה לגורמים חוץ בנקאיים שעלות האשראי שלהם גבוהה ולכן גם הם מגדילים את ההפסד. במקרים אחרים, בעל הבית או בעלי המניות מביאים כספים ונכסים אישיים לתוך החברה.



שלב ד': דרוש ייעוץ חיצוני
בנקודה זו סביר שהבנק כבר מכיר היטב את החברה המבקשת שוב ושוב מימון ולכן ידרוש למנות יועץ חיצוני. גולדבלט מדגיש את חשיבותו של האבחון המוקדם לתהליך ההבראה, ומסביר כי חברה אינה צריכה לחכות עד למיצוי כל האופציות לפני שהיא פונה להסדר נושים או להקפאת הליכים. "בשלב מוקדם לחברה יש מקורות לגיוס אשראי שעדיין לא מוצו, לנותני האשראי יש פחות בטוחות וקיים סיכוי גדול יותר לשיתוף פעולה מצדם. כמו כן, עדיין לא נגרמו הפסדים גדולים בגלל מתן הנחות ללקוחות ועלויות מימון ‏(של גורמים חוץ בנקאיים ואחרים‏), ולבסוף, בעלי המניות טרם מיצו את מקורותיהם או איבדו את כל נכסיהם", הוא אומר.
שרון מוסיפה ומחזקת את הדברים: "ליועץ חיצוני יש כלים שיטתיים לניהול מערכות גדולות ולבניית מערכת קבלת החלטות טובה מזו של מי שמנהל את העסק אפילו 40 שנה. בשורה התחתונה, הם לומדים את החומר מהר מאוד ובתוך חודש וחצי ניתן לייצר כלים לפתרון בעיות".



הצעד הראשון: אבחון כלכלי
שלב האבחון, על פי שרון, מתחלק לשניים: הראשון הוא יצירת מאזן כלכלי שנועד לענות על השאלה כמה כסף יישאר אם נמכור את כל נכסי החברה. זהו ההון העצמי הכלכלי של החברה, והוא שונה מההון העצמי החשבונאי המופיע בדו"חות הכספיים. שרון מספרת על לקוחות שרכשו שולחן ישיבות יקר ערך ‏(שהופיע במאזני החברה לפי עלותו המקורית הגבוהה‏), אולם כשמבקשים למדוד את ערכו הכלכלי מתברר שמדובר בסכום נמוך להפליא, "כי מי ישלם עשרות אלפי שקלים עבור שולחן ישיבות?" היא אומרת.
השלב השני הוא יצירת תזרים מזומנים עתידי, שהוא ניסיון להעריך כמה כסף תוכל החברה לייצר. כלל האצבע אומר שחברה שאינה יכולה לפרוע התחייבויות, ובמיוחד אם אינה יכולה לפרוע את הריבית השוטפת על ההלוואות שקיבלה, היא חדלת פירעון.



הצעד השני: הבראה
הליך ההבראה כולל מימוש נכסים שנועד לייצר מזומנים, או מה שמכונה "כינוס דה לוקס" - מצב שבו היועץ מנהל בפועל את החברה. "יש שני מקרים שבהם לא נוכל להציל חברה", אומרת שרון, "אם היא צברה כמות אדירה של חובות ולא ניתן לקבל אשראי מהבנק, או אם הבעלים מעל בכסף, שזו עבירה פלילית. בעל בית שכזה יסרב גם לשתף פעולה עם גורם חיצוני. לעומת זאת, אם הבעלים פשוט אוהב כסף וחולב את החברה, אפשר בהחלט להטיל מגבלות על משיכת כספים".
"חשוב לבדוק אם החברה נקלעה לחדלות פירעון נכסית ‏(כלומר, ששווי נכסיה נמוך משווי התחייבויותיה‏), ואז הפתרון הוא שיקום הדורש משקיע או מחילת חובות ופריסתם בהתאם ליכולות החברה. או שמא מדובר בחדלות פירעון תזרימית, ואז הפתרון הוא פריסת חובות גרידא", אומר גולדבלט. "לעתים המסקנה המתבקשת היא שמצבה של החברה הוא כזה הדורש שיתוף פעולה בין כל הגורמים, לשם מיצוי מיטבי של נכסי החברה וסגירתה", הוא מסביר.
נושא רגיש במיוחד בהבראת חברה הוא כוח האדם, אבל מתברר שגם העובדים הבכירים נושאים בלא מעט מהאחריות. שרון: "קל מאוד להתנפח במצבת כוח האדם, אולם בשנים האחרונות התפתחה אופנה של שכר גבוה למנהלים הגורר למעלה את שכרם של כל אנשי הצוות. פיטורים כצעד ראשון הם פתרון קל, אבל זה לא הדבר הנכון. כשמבצעים קיצוץ שכר רוחבי חשוב לעשות הבחנה: לא נוגעים בעובדים בעלי שכר נמוך, אבל בהחלט אפשר לקצץ 20% או 30% משכר שדרת הניהול, שהוא בדרך כלל גבוה".



כשאין מנוס: הליך משפטי
אם תהליך ההבראה נכשל, אין ברירה אלא להתחיל בהליך משפטי. סוג ההליך נגזר מהשאלה מי יוזם את המהלך.
הקפאת הליכים: ההליך הקל ביותר, ובו החברה מבקשת סיוע מהנושים. המשמעות היא שהחל ביום הקובע ‏(יום הגשת הבקשה לבית המשפט‏) אף נושה אינו יכול לדרוש את חובות העבר, והם נמחקים באופן זמני. הכסף מפסיק לצאת מהחברה, ומהצד השני, כל החייבים ‏(בעיקר הלקוחות‏) ממשיכים לשלם לחברה ולהזרים לה מזומנים. כך נוצרת קופה חיובית המאפשרת להפעיל מחדש את העסק ולשלם את חובות העבר.
כינוס נכסים: הנושים המובטחים ‏(נושים בדרגת קדימות גבוהה‏) מגישים את הבקשה לבית המשפט. משמעות הכינוס היא שהנושה דורש את כספו מיידית ‏(מימוש חוב‏) או שהוא עובר להפעיל את הפרויקט האמור באמצעות כונס במטרה להחזיר לעצמו את ההשקעה.
פירוק: כל נושה יכול להגיש בקשה לפרק את החברה - כלומר, לממש את נכסיה או להפעיל אותה בעצמו. מי שמאפשר את הפירוק הוא בית המשפט, וכל פעילות במהלך הפירוק כרוכה באישור משפטי. זהו הליך קשה יותר וסופי שממנו אין שום שיקום.