הפרטת הדואר - התוכנית שלא נגמרת

בלחצו של יו"ר ההסתדרות, עופר עיני, החליטה ממשלת ישראל להוציא את הפרטת הדואר מהצעת חוק ההסדרים המונחת בימים אלה על שולחן הכנסת. ראשי האוצר הבטיחו להוציא את ההפרטה מחוק ההסדרים, אבל הם לא הבטיחו לבטל את ההפרטה, שהם אמורים לקדמה באמצעות הצעת נוספת – שתידון ב"מסלול הרגיל" ולאו דווקא במסלול עוקף דיון ציבורי הקרוי "חוק ההסדרים".

כל מי שגולש אל אתר האוצר יכול לקרוא שהפרטת הדואר מופיעה כאחד מיעדי המדיניות הכלכלית הממשלתית המוצהרת. הממשלות מתחלפות, אבל הפסקה המוקדשת להפרטת שירותי הדואר נשארת. ואכן, הפרטת הדואר החלה עוד בשנת 1986 כאשר הוקמה רשות הדואר. רשות, בלשון "אוצרית", הוא הצעד ההכרחי לקראת הפרטה. לרשות, על פי חוק רשות הדואר יש בלעדיות על העברת דואר עד חצי ק"ג, כלומר כל החבילות והמכתבים בישראל אינם יכולים להישלח שלא באמצעות רשות הדואר. מה שלא הפריע בשנתיים האחרונות לתאגידים המתמחים בהפצת דברי פרסום בתאי הדואר להיכנס אל התחום, להפר בגלוי את החוק ולחלק "דואר כמותי", קרי חשבונות כרטיסי האשראי, דברי הדואר של הבנקים ושל קופות החולים. אבל הממשלה כמובן אינה מעונינת לאכוף את חוקי המדינה כלפי המגזר הפרטי (ע"ע חוקי העבודה). בייחוד היא אינה מעונינת לחזק את רשות הדואר שהיא, בינתיים, ממלכתית.

ההמשך ידוע: כרגיל במקומותינו בשנת 1998 הוקמה ועדה לבחינת "שוק הדואר". בראש הוועדה עמד דוד ברודט, שהמליץ "על היתרונות שבפתיחת שוק התקשורת לתחרות", קרי: "שוק הדואר" יוכל להימכר לכל המרבה במחיר. בספטמבר 2003, וכעבור שלוש שנים, בספטמבר 2006 החליטה הממשלה (פעמיים!) על מכירת הרשות "למשקיע אסטרטגי".

מדוע ההתעקשות הממשלתית רבת השנים דווקא להפריט את הדואר? במדינה בה ההון בשלטון התשובה מובנת. יחד עם זאת, לדואר שלושה יתרונות בולטים: יש לו רישיון להפעלת בנק ("בנק הדואר") ולבנק הזה פריסה ארצית שיכולה להתמודד עם רשת הסניפים של הבנקים המסחריים; לדואר יש נכסי נדל"ן רבים ברחבי המדינה (בעת הפרטת "בזק", לטובת הישראלי לשעבר חיים סבן, "שכחו" לאמוד את היקף נכסי הנדל"ן שהיו בידי חברת התקשורת) והדואר עוסק גם... בחלוקת דואר. מדובר אם כן, אימפריה כלכלית ונדל"נית קטנה, שיכולה לשמח את חשבונו הטופח של כל בעל הון מקומי או זר – דווקא בעידן של משבר כלכלי. הרי אזרחים ועסקים מוסיפים לשלוח דברי דואר בכל עת, גם בעת משבר.

עד כאן קיצור תולדות הפרטת הדואר בישראל שהחלה ב-1986, לפני 23 שנה. וכרגיל במקומותינו, לאף אחד לא אכפת מ"עוד הפרטה", פרט לעובדי הדואר שכבר קיימו מספר צעדי מחאה בשנים האחרונות.

אבל הפרטות דואר הן נדירות למדי ואף בארה"ב הקפיטליסטית הדואר הוא ממלכתי. ההפרטות הספורות שנעשו עד כה הסתיימו בכישלון. הפרטת הדואר ביפן גרר בימים אלה למשבר ממשלתי, כאשר אחד השרים פעל למכירת בתי מלון שהיו בבעלות הדואר לטובת מקורב למפלגת השלטון. בשבדיה, ההפרטה נערכה בעת שהמפלגה הסוציאל דמוקרטית שלטה במדינה ונגמרה בבכי. בימים האחרונים מתפתחת שערורייה נוספת סביב הפרטת הדואר, הפעם בבריטניה.

גם בממלכה המאוחדת, מפלגת הלייבור (הסוציאל-דמוקרטית?) על סף פילוג בעקבות ההצעה הממשלתית ל"הפרטה חלקית" של שירותי הדואר. ההצעה של ממשלת הלייבור בראשות גורדון בראון, ל"הפרטה חלקית של הדואר למען ייעול השירותים", נתקלת בהתנגדות גוברת ולא רק בקרב 170 אלף העובדים המועסקים על ידי ה"רויאל מייל". איגודים מקצועיים המייצגים כמעט 2 מיליון עובדים פרסמו מודעה בעיתוני לונדון התומכת בדרישה לביטול ההפרטה, וקרוב לשליש מחברי הפרלמנט מטעם הלייבור תומכים אף הם במאבק העובדים.

במכתב גלוי שפורסם בחתימת שמונה המזכ"לים של האיגודים המקצועיים המרכזיים בממלכה - כולם חברי הלייבור, הודגש ש"ההפרטה ולו חלקית של הדואר אינה זוכה לתמיכה ציבורית, יכולה להזיק ללייבור בבחירות הקרובות, אינה נכונה ערכית, היא בלתי נסבלת מבחינה פוליטית ותפגע בזכויות האזרחים לשירותי דואר ציבוריים". עוד מציינים חותמי המנשר ש"בעת מערכת הבחירות מפלגת הלייבור הבטיחה לעצור את ההפרטות ובייחוד היא הבטיחה שלא תקדם את הפרטת הדואר".

היה זה אחד ממנהיגי המפלגה, שר המסחר פיטר מנדלסון (שבאחרונה קיבל תואר אצולה), שהגיש לפרלמנט את הצעת החוק לפיה 30% מהבעלות על הדואר יהיו בידיים פרטיות. ברור לכל, כי הפרטת שליש משירותי הדואר פירושה – הפרטת כלל שירותי הדואר בהמשך.

ביל אייס, מזכ"ל איגוד עובדי התקשורת, שהפגין בעת הדיון בפרלמנט יחד עם אלפים מחבריו, אמר לעיתונות המקומית: "שהממשלה לא תבלבל את המוח. אנו לא זקוקים לניהולה של חברה עסקית. הניהול של שירותי הדואר חייב להיות ממלכתי. ברגע שיש להציל את הקפיטליזם, הממשלה מזרימה מיליארדים כדי להלאים את ה'רויאל בנק אוף סקוטלנד', ובנשימה אחת היא מפריטה את הדואר כדי להבטיח את רווחיו של תאגיד ענק כלשהו אחר. כאשר מדובר בבנק במשבר - הממשלה מלאימה; וכאשר מדובר בדואר - היא מפריטה. בכל מקרה האזרח מפסיד".

שערוריית הוצאות חברי הפרלמנט, המפלה האלקטורלית של הלייבור בבחירות לפרלמנט האירופאי שנערכו בשבוע שעבר, השפל ההיסטורי של המפלגה בסקרים והתנגדות הנחרצת של העובדים והאיגודים המקצועיים גורמים, ממש בימים אלה, לחשיבה ממשלתית בריטית מחודשת על "נחיצות ההפרטה החלקית" של שירותי הדואר.

ד"ר אפרים דוידי הוא המנהל האקדמי של המכללה החברתית-כלכלית.