"חדרי המיון - רצפת ייצור שאינה עומדת בעומס"

>> הסיטואציה הבאה מוכרת לרבים: אתם מגיעים לחדר מיון בשל בעיה רפואית דחופה ומציקה, בטוחים שימתין לכם שם צוות שיזנק עליכם עם תשומת לב ויחס אמפתי, ויבצע באופן מיידי שורת בדיקות אינסופית. אלא שהמציאות טופחת על פניכם - מושיבים או משכיבים אתכם על מיטה, אתם מבלים שעות בהמתנה לרופא, לפעמים מטורטרים ממקום למקום, מסביבכם חולים לחוצים נוספים ובאופן כללי החוויה כולה מפוקפקת למדי.

סגן שר הבריאות, יעקב ליצמן, זיהה היטב את נקודת התורפה הזאת במערכת הבריאות. לפני כשבועיים הוא הצהיר כי יערוך ביקורי פתע בחדרי מיון משום ש"לא ייתכן שאדם יחכה שעתיים במיון עד שיראה רופא".



שובל הטוקבקים הארוך שליווה את הידיעה על כוונותיו של ליצמן הבהיר מיד: מדובר בבעיה אמיתית שמטרידה חולים רבים. "הגיע הזמן לשפר את היחס והזלזול הנוראי בחולים הנזקקים לחדרי מיון... שעות רבות של עינויים וסבל, וקוצר ידם של מעט הרופאים והאחיות התורנים", כתב אחד המגיבים. "צודק, נורא מה שקורה בחדרי מיון", הסכים גולש אחר.



גולשים אחרים סיפרו על חוויות לא נעימות שקרו להם בחדר מיון: "חציתי את גיל 50 ובכל חיי הגעתי רק פעם אחת למיון", כתב אחד מהם. "היתה לי תחושת לחץ בחזה, החלטתי שאיני לוקח סיכונים ונוסע למיון. שבת בצהריים. מבחינתי זה היה שיא השיאים, חשבתי שכולם מחכים לי. הגעתי - ועלבון. ?שב, יקראו לך', ?אתה לא רואה שכולם עסוקים?' ?טוב, שכב על המיטה, תיכף ייגש אליך רופא'. כששאלתי את הרופא, הוא אמר לי ?אל תרגיז אותי'. כך נראה חדר מיון. מי צריך להיות חולה?"



גולשת אחרת סיפרה: "הילדה שלי חטפה מכה חזקה בבטן והחלה לדמם. הלכנו לבית החולים ובמשך שעתיים לא היה רופא זמין שיסכים לבדוק אותה. העבירו אותנו לארבעה חדרי מיון (רגיל, כירורגי, נשים וילדים). אתם יודעים מתי מישהו הסתכל על הילדה ואישפז אותה? רק אחרי שהפכתי עולמות בצעקות".



חדרי המיון בישראל קולטים כ-2.5 מיליון ביקורים בשנה, במשך כל שעות היממה. הם מתמודדים עם עומס עצום, משאבים מצומצמים, אירועים בלתי צפויים ותלות גדולה בשאר האגפים בבית החולים (ראו מסגרת). כך, דווקא התחנה הראשונה של החולה בבית החולים, שאמורה להיות חלון הראווה שלו, היא בפעמים רבות החולייה החלשה במוסד.



קטסטרופה במיון



באופן לא מפתיע, רבים ממנהלי בתי החולים סירבו לבקשת themarker להתייחס להודעה של ליצמן כי יערוך להם ביקורי פתע. בכירי בתי החולים העדיפו לשמור על פרופיל נמוך ככל האפשר, לפחות עד שביקור הפתע יגיע אליהם.



"אין לי ספק שרוב מנהלי בתי החולים בוחנים כרגע את חדרי המיון שלהם כדי לגלות כשלים ולתקנם לפני הביקור של ליצמן", אומר ד"ר רוני גמזו, מנהל בית החולים הכללי באיכילוב. גמזו לא מפחד להודות ש"גם אצלנו יש קטסטרופה במיון - זו רצפת ייצור שלא עומדת בעומס".



לדבריו, בית החולים משיק היום מיזם חדש שאמור לייעל באופן משמעותי את המערכת: "מיון מהיר" - חדר מיון שאליו יישלחו המקרים הפשוטים, כמו אנשים הסובלים מכאבי ראש ובטן או מחתכים קטנים (ראו ידיעה בעמודי החדשות).



גמזו סבור כי ביקורת הפתע שמתכנן ליצמן היא "יוזמה מבורכת של משרד הבריאות, שמשמעותה היא שסגן השר רוצה לדעת מה בדיוק קורה בחדרי המיון. אני עושה את זה בבית החולים - נכנס לחדר ניתוח, עובר במחלקות ומסיים כל יום עבודה בחדר המיון. יש ערך מוסף עצום לביקורים האלה - אתה מחובר לשטח ויודע מה קורה, והשטח יודע שאתה איש של רצפת הייצור".



ואולי הביקורים האלה יניבו תוצאות: "יכול להיות שלאחר ביקורים בחדרי מיון ליצמן ישים לב למשאבי המערכת המצומצמים, ויזיז דברים", אומר גמזו. "אולי יהיה דיון ציבורי בתקשורת, בוועדת הכספים ובאוצר, ויגדירו מחדש את הצרכים של המערכת. זה מצוין".



טבילת האש של סורוקה



המרכז הרפואי שעבר את טבילת האש הראשונה היה סורוקה בבאר שבע. ימים ספורים לאחר ההודעה של ליצמן הוא התייצב בשערי בית החולים בשעה 1:45 בלילה, מלווה במצלמות ומלא מוטיווציה. כצפוי, הוא נתקל בחולים הממתינים שעות ארוכות, ברופא שעובד במשמרת של יותר מ-24 שעות, במחלקה פנימית עמוסה שעליה מופקד רק רופא אחד. מנגד, הוא גם נתקל בחולים אסירי תודה וברופאים שמדלגים מחולה לחולה במשך כל הלילה.



ד"ר מיקי שרף, מנכ"ל סורוקה, מספר כי הטלפון שקיבל באמצע הלילה שבישר לו על ביקורו של ליצמן היה מבחינתו עוד אירוע חריג - בדומה לטלפונים שהוא מקבל פעמיים-שלוש בשבוע. "כידוע, בית החולים עובד בלילה במתכונת שונה מזו של שעות היום, וביקור כזה מאפשר להאיר בזרקור על הפעילות שלנו בלילה. מצד אחד, בדרך כלל, בשעות האלה מגיעים החולים הדחופים והמורכבים יותר, ויש צוות מצומצם שצריך בשעות הקשות האלה לתת שירות. מצד אחר, הציפייה של החולה ושל משפחתו - שמגיעים כשהם לחוצים מאוד - היא לקבל יחס וטיפול מקצועי בדיוק כמו בשעות הבוקר".



שרף סבור כי ביקורת הפתע עשויה לסייע לבתי החולים: "אם כתוצאה מהביקורים האלה יהיה ניסיון לשפר ולשנות, ואולי גם בתי החולים יקבלו סיוע ותגבור באותם מקומות שבהם יש צורך - אז מדובר ביוזמה מבורכת".



ד"ר דגן שוורץ, מנהל המיון ברמב"ם, מספר כי ביקש מהרופאים שכאשר ליצמן יגיע לביקור "שלא יעשו הצגות או שינויים. חשוב שסגן השר יכיר את המצב כמו שהוא". לדבריו, "אנשים יודעים שהוא אמור להגיע, אז אי אפשר לומר שאין שום התייחסות, אבל לא עשינו שום היערכות מיוחדת. הוא בא כדי לראות מה המצב האמיתי, ולהתחיל לשנות עכשיו סדרי עולם לכבודו זה סוג של רמאות".



לדבריו, "בכל חדרי המיון בישראל יש עומס רב וזמני המתנה ארוכים, ויש מחסור לפחות בחלק משעות היממה בנוכחות של רופא בכיר ומומחה. אין לי ספק שאפשר לשפר את השירות שניתן לחולה".



שוורץ אומר כי הוא מרוצה מהיוזמה החדשה: "אני שמח שיש מי שמנסה לגלות מה הבעיות האמיתיות. צריך להעלות את הבעיות על פני השטח כדי שיהיה אפשר לטפל בהן".



תלונות בלי סוף



שלא לציטוט, היו מנהלי בתי חולים שאמרו כי התוצאה של ביקורי הפתע תלויה בעיקר בגישה של ליצמן. "אם הוא ישתמש בזה כדי לשפר של מצבים בעייתיים - אהלן וסהלן, הוא רק יזכה לשיתוף פעולה. אבל אם זה ישמש ככלי לנגח את בתי החולים - שום דבר טוב לא ייצא מזה והוא יקבל כתף קרה", אומר אחד מהם.



ליצמן מבקש להרגיע. "אני לא מנסה לחפש אף אחד", הוא אומר ל-themarker. "המטרה היא לראות מקרוב מה מתרחש בחדרי המיון. אני בטוח שלאחר הביקורים האלה יהיו נושאים שנידרש לטפל בהם, כמו שעות העבודה הארוכות של רופאים".



כיצד התרשמת מהביקורים שקיימת בסורוקה ובבני ציון?



"היה הבדל ביניהם. לסורוקה הגעתי באמצע הלילה כשהיה יחסית רגוע, ולבני ציון הגעתי בשעות הערב - שיא הפעילות. למדתי שהמשמרות של רופאים הן ארוכות מדי, לפעמים 24-28 שעות. בנוסף, במחלקות שבהן ביקרנו מצאנו מתמחים ולא מומחים. זה נראה לי לא סביר שעל 50 מיטות יהיה מופקד רק רופא אחד, מתמחה".



ולליצמן יש גם הצהרה: "יכול להיות שבחלק מבתי החולים אבקר פעם שנייה". הוא גם מבטיח להרחיב את ביקורי הפתע לקופות החולים ולשירותים נוספים במערכת הבריאות.



בדבר אחד אין ספק: בזמן הקצר שהוא בתפקיד, הצליח ליצמן ליצור טלטלה במערכת המנומנמת. עכשיו לא רק בתי החולים יידרשו להוכיח את עצמם, אלא גם ליצמן יידרש להוכיח שהמידע שהוא צובר בביקוריו מתורגם לצעדים בשטח.



החולייה החלשה: מדוע חדר המיון כל כך מבולגן?



>> מדוע חדר מיון הוא פעמים רבות החולייה החלשה בבית החולים, שבה החולים נאלצים להתמודד עם המתנה ממושכת, עומס, שירות פחות אדיב, ולעתים לחץ ובלבול?



"הבעיה בחדר מיון היא שבניגוד למחלקה רגילה אין בעצם שום יכולת תכנון - אין שליטה על מספר החולים, על קצב ההגעה שלהם או על חומרת מצבם", מסביר ד"ר דגן שוורץ, מנהל המיון ברמב"ם. "בנוסף, יש מחסור במיטות אשפוז במחלקות, שגורם לכך שגם מטופלים שכבר אמורים לעבור למחלקות נשארים במיון כי אין בעבורם מקום במחלקה".



סיבה נוספת לסחבת הקיימת בחדרי המיון היא התלות שלהם ביחידות אחרות בתוך בית החולים. "זו מערכת שתלויה בהמון דברים, בין השאר בבדיקות מעבדה, ב-ct וביועצים ממחלקות אחרות", מסביר ד"ר רוני גמזו מאיכילוב. "חולה שמתאשפז לכמה ימים במחלקה לא מרגיש באיחור בקבלת התוצאות או בפענוח של אחת הבדיקות. במיון, לעומת זאת, מספיק שיש לחץ במעבדה ובדיקות מאחרות להגיע - החולים סובלים קשות".