בנק ישראל על תקציב המדינה: ספק לגבי יכולת הממשלה לחזור לתוואי פוחת של יחס חוב תוצר אחרי 2010

ריבוי הצעדים החד פעמיים הנכללים בתקציבי 2009 ו-2010, בעיקר בתחום המיסוי, צבר התחייבויות הממשלה להוצאות נרחבות אחרי 2010, וההחלטה להפחית משמעותית את שיעורי המס בשנים 2016-2011, יוצרים ספק לגבי יכולת הממשלה לחזור לתוואי פוחת של יחס החוב לתוצר אחרי 2010. כך מעריכים בבנק ישראל.



חטיבת המחקר של הבנק ניתחה את הצעת התקציב לשנים 2009 ו-2010 על פי היעדים שקבעה הממשלה לתקרות ההוצאות והגירעון ובחנה את התוואי הצפוי של יחס החוב הציבורי לתוצר, לאור צעדי המדיניות עליהם החליטה הממשלה.



מהניתוח עולה כי אם תאשר הכנסת את הצעת התקציב ואת הצעדים הנלווים אליה, צפויה הממשלה לעמוד ביעדים שקבעה לשנים 2009 ו-2010, ואף מעבר לכך. לעומת זאת קיים פער ניכר בין ההתחייבויות הרב שנתיות של הממשלה אחרי 2010 לבין תיקרות הגירעון והגידול בהוצאה שקבעה. כדי לחזור לתוואי שנקבע יידרשו קיצוצים גדולים בהתחייבויות שהממשלה נטלה על עצמה, וירידה חדה בהוצאה הציבורית לנפש בשנים 2011 ו-2012.



משום כך, קיים ספק רב אם הממשלה תוכל לחזור לתוואי יורד של יחס החוב לתוצר אחרי 2010, ובפרט אם תוכל לחזור בהקדם ליחס החוב לתוצר שהושג בסוף 2008. ספק זה מתעצם בשל התוכנית להפחתת המס הישיר עליה החליטה הממשלה לשנים 2016-2011, שצפויה להקטין משמעותית את הכנסותיה.



ניתוח שערך הבנק על השפעת התוכנית להפחתת המס הישיר על תוואי יחס החוב לתוצר, מצביע על כך שככל שיתקדם יישומה כך תגדל תרומתה להרחבת הגירעון. ביישום מלא תגדיל התוכנית את יחס החוב לתוצר בכ-1% מדי שנה.



הדגמה של השפעה זו, בהנחה שבטווח הבינוני יגדלו הוצאות הממשלה בשיעור ריאלי הדומה לגידולן בשנים האחרונות, מראה כי יישום התוכנית ימנע מיחס החוב לתוצר לרדת בשנים שאחרי השלמתה, בעוד שבלעדיה, אותו תוואי הוצאות יאפשר ירידה מתמשכת ביחס החוב לתוצר.