מכירה ביתית

ביתה של עפרה כליפא בלב רמת השרון עמוס בחפצים וברהיטים מסוגים שונים. בר צרפתי בסגנון שנות ה-30 של המאה הקודמת, פסנתר קונצרטים ייחודי ושולחן אוכל רחב מידות ניצבים לצד בובות תאילנדיות ענקיות, ספסל אפריקאי שראשו מגולף בצורת אריה, כדים מסוגננים, שטיחי עור מוזהבים ושטיחים פרסיים. הבית שבו מתגוררים כליפא ושני בניה משמש גם חנות לאביזרים ולריהוט לבית, שמיובאים ממדינות רבות בעולם ונמכרים למי שיש לו מספיק כסף לבזבז - ובעיקר טעם ייחודי. כליפא מתגוררת שם כבר 12 שנה, והעסק פועל כשנה וחצי. יש בו חפצים המיובאים מבריטניה, מצרפת, מבלגיה, מהולנד, מספרד, מאיטליה, מתאילנד ומסין. יש בו רהיטים שימושיים, כמו כיסאות, ספסלים ושולחן, גופי תאורה, שטיחים, אביזרי נוי ועוד כמה מוצרים ייחודיים אך חסרי שימוש - למעט קישוט הבית. הכל נבחר לפי טעמה האישי של כליפא.



"אני קונה מה שמתאים לי, ומחפשת דברים מיוחדים", היא אומרת, "חלק מהמוצרים קשורים בחוויות שאני עוברת". את הפריטים היא דולה באינטרנט, ונוסעת לבתי חרושת או למרכזי תצוגה לדילרים. "לתערוכות אני לא נוסעת, כי זה לא המקום למצוא בו דברים מיוחדים". כמו המוצרים, כך גם המחירים מגוונים מאוד. החל בתחתיות לצלחות שעולות 15 שקל וכלה בבר הצרפתי שעלותו מוערכת ב-18 אלף יורו.



כליפא, שלמדה רפואה באוניברסיטת באר שבע, עברה לא מעט תהפוכות בחייה עד שהחליטה בסביבות גיל 50 לפתוח את העסק. "למדתי בניסן נתיב, הוצאתי ספר ילדים", היא מספרת. "אחרי הצבא הלכתי ללמוד רפואה אבל לא עסקתי בזה. באותן שנים הסתובבתי בעולם יחד עם בן זוגי לשעבר, ואז גם למדתי עיצוב בלונדון. במהלך הנדודים נולדו הילדים: הבכור, בן 21, נולד בלונדון, והשני, בן 18, בטוקיו.



"אחרי 12 שנה בעולם חזרתי לישראל, ואז התחלתי לעסוק בעיצוב בהתנדבות. עשיתי פה ושם כל מיני דברים לחברים. בגיל 45 החלטתי להפוך את התחביב למקצוע: עיצבתי בית לחברים, לקחתי קורס נוסף בצביעה אמנותית עד שהחלטתי ליהפך לעצמאית ופתחתי את העסק".







ואיך המכירות?



"יש תקופות טובות יותר, ויש כאלה שפחות".



והמשבר מורגש?



"לא ממש. אני מוכרת מוצרי פרימיום, שמיועדים לאוכלוסייה שלא מרגישה את המיתון".



מיהם הלקוחות?



"יש אנשים שהגיעו דרך חברים, אנשים ששמעו, אנשי עסקים שמכירים. ישראלים וזרים כאחד".



כמה זמן בממוצע לוקח עד שמוצר נמכר?



"חלקם נמכרים די מהר ולאחרים לוקח זמן. אני נהנית מהנוכחות שלהם בבית. הם חלק מהריהוט ואנחנו חיים אתם".



והילדים?



"קיבלתי מראש את רשותם לעניין. האמת היא שבהתחלה היה להם קושי עם הרעיון שהבית הוא גם סוג של חנות, אבל אחר כך למדו לחיות עם זה. בכל מקרה, בחדרים שלהם הם עושים מה שהם רוצים".



אין לחץ למכור? בכל זאת מדובר לא פעם במוצרים שנרכשו בהרבה מאוד כסף.



"נכון, אבל אני מסתדרת".



עשית כבר טעויות לאורך הדרך?



"היו כאן עסקות לא טובות. עברתי בתקופה הזאת תהליך של למידה על בשרי - מה טוב, מה לא טוב, איך מתמודדים עם נושאים שקשורים במיסוי ובמכס, איך לדבר עם ספקים, לדאוג שדברים יגיעו כמו שהם. אני מנהלת את העסק לבד ולומדת כל הזמן".