לפני כחודש הקרין יוסי שריד, באחת מהרצאותיו בנושא תקשורת ופוליטיקה במכללה הבינתחומית בהרצליה, את סרטו של מיקי רוזנטל "שיטת השקשוקה", שעניינו עסקאותיהם השנויות במחלוקת של האחים עופר עם המדינה. כעבור מספר ימים קיבל שריד טלפון מגורם בהנהלת המכללה שביקש לברר אם נכונה השמועה שהסרט, שנדחה על ידי רוב ערוצי הטלוויזיה מחשש להסתבכות משפטית עם האחים, הוקרן בפני הסטודנטים. שריד אישר. אם כך, התבקש בנימוס, אולי יסכים להקרין לכיתה גם את סרט התשובה של האחים עופר?
שריד המופתע, שכלל לא ידע על קיומו של סרט שכזה, הסכים בחפץ לב. כך זכו הסטודנטים לצפות באחד הפרויקטים היותר מדוברים באחרונה, סרט שבו, אם לשפוט מקטע שהודלף ליו-טיוב, מוצג רוזנטל באנימציה לא מחמיאה ומואשם בהתעלמות שיטתית ממסמכים ועובדות שהוצגו לפניו. את הקרנת הסרט במכללה ליוו שני נציגים: דוברם של האחים עופר, אלי גולדשמיט, והאיש שהוצג כמי שהכין את הסרט, הסוכן והמפיק שי נשר.
שי נשר? בצד של האחים עופר? כל מי שמצוי בחוגי התקשורת והעסקים יודע היטב שעד לא מכבר היו השניים שותפים בהפקת תוכנית הטלוויזיה של רוזנטל "בולדוזר", ששודרה בערוץ 2 אצל הזכיינית קשת, עד שבמהלך העונה השנייה התפרקה השותפות ביניהם ועברה לטיפול עורכי דינם.
הפרידה בין רוזנטל ונשר לא הפתיעה את מכריו של נשר. "זו לא הפעם הראשונה שבעבודה עם שי זה מתפוצץ על כסף", אומר אדם שעבד עמו שנים רבות. גם שיתוף הפעולה של נשר עם האחים עופר לא הפתיע. נשר הוא לא רק סוכן כישרונות ומפיק תוכניות טלוויזיה, נשר הוא גם פעיל ומשקיע בשלל מיזמים וחברות. הוא אחד מבעלי המניות בחברת "לוגיה", לדוגמה, העוסקת בתוכן סלולרי; בעלי מניות נוספים בחברה הם "עופר מדיה", שבעליה הם האחים עופר (יחד עם אודי אנג'ל, בעל השליטה בזכיינית הטלוויזיה רשת). "עופר מדיה" ונשר שותפים גם בקבוצת "רדיו הבירה" שזכתה לא מכבר בזיכיון להפעלת הרדיו האזורי בירושלים.
"הלך הזרזיר אצל העורב וביחד יצרו יצירה עיתונאית 'מופלאה'", אומר רוזנטל על החיבור של נשר והאחים עופר. "ההרגשה שלי היא שהם שמו ידם על היצירה שלי, העתיקו את הקונספט ואת הדמויות" (שי נשר סירב לענות על שאלות ולהגיב לכל הנאמר בכתבה זו).
רוזנטל הכיר את נשר דרך חברה, עיתונאית ב"ידיעות אחרונות", שהמליצה לו להתייעץ עם נשר בעניין החוזה שנרקם בינו לבין קשת לקראת הפקת "בולדוזר". השניים נפגשו, התחברו ובאוקטובר 2004 חתמו עם קשת על הסכם משולש להפקת תוכנית התחקירים שזכתה לשבחים ולרייטינג מכובד. אלא שבמהלך הפקת העונה השנייה התגלעה בין השניים מחלוקת קשה ומכאן הידרדר הכל במהירות.
במהלך בדיקת החשבונות, טוענים פרקליטיו של רוזנטל, רונאל פישר וליאת דר, גילה רוזנטל בין היתר ששכרו, שאותו סיכם לדבריו מול קשת בנפרד וללא קשר לתקציב התוכנית, חושב על ידי נשר כחלק מרווחי ההפקה, מה שהשאיר בידי רוזנטל רק כמחצית מהשכר שלטענתו הגיע לו. "נשר ניהל את כל ענייניה הכספיים של ההפקה המשותפת", טוענת עורכת הדין דר, "בשעה שרוזנטל היה עסוק בעבודת תחקיר וצילומים, ולטעמנו פעל נשר על דעת עצמו בלבד וקיבל החלטות שהיו אמורות להיות החלטות משותפות של השניים ביחס לכספי ההפקה". רוזנטל דרש מנשר החזר של כ-170 אלף שקל. פרקליטיו של נשר, במכתב תשובה לרוזנטל, דחו את הטענה וכתבו כי העניין "מחוסר כל בסיס חשבונאי או הגיון עסקי".
בין רוזנטל לנשר נערכו פגישות בנוכחות אבי ניר, מנכ"ל קשת, בעניין הזכויות על "בולדוזר", אך מאחר שלא הגיעו להסכמה הוחלט להעביר את הסוגיה להחלטתה של אירית אמבר, המפיקה הראשית של קשת. בסוף הבירור שערכה אמבר הוחלט שרוזנטל יהיה המפיק של "בולדוזר" ויקבל לידיו את הזכויות עליה, ובתמורה יקבל נשר סכום כסף עבור הפרקים שהופקו. בשל הסכסוך לא המשיכו השניים להפיק את העונה השלישית של "בולדוזר", ואילו את העונה הרביעית, הקצרה יותר, הפיק רוזנטל בלי נשר.
רב זרועות
נשר, בן 57, בעלה של עיתונאית ערוץ 1 איילה חסון ואב לשתי בנות, אחת מחסון ואחת מאשתו הראשונה, מצוי למעלה מ-30 שנה בעסקי הבידור וידוע כאיש מקצוע נחוש הנהנה מקשרים ענפים ודלת פתוחה במסדרונות התקשורת. כסוכן הוא מייצג רבים מבכירי העיתונות המשודרת - יעקב אילון, חיים יבין, נסים משעל, צבי יחזקאלי ואחרים, וכבעל החברה "רוני הפקות" (כשם בתו הבכורה) הוא הפיק בין היתר את התוכנית "משעל חם" ואת הסדרה התיעודית של יבין על ערביי ישראל, "תעודה כחולה". הוא נחשב לאשף במשא ומתן, כזה שלא יהסס להיאבק על שכר לקוחו עד השקל האחרון, אלא שלא אחת נגמרים יחסי העבודה עמו בחלופת מכתבים בין עורכי דין.
היחס אל נשר בתחומי הבידור והתקשורת נע בין הערכה, יראה וחשש. "לפעמים אתה לא יודע איפה הקשרים שלו מתחילים ואיפה נגמרים", אומר איש בידור ותיק, שכמו רוב המרואיינים לכתבה העדיף להתראיין בעילום שם, ואיש טלוויזיה מוסיף: "אם יש במדינה רשימה של 100 אנשים שיכולים לפתור כל בעיה בשיחת טלפון, שי נשר ברשימה הזאת. הכל בחיבור, הכל בפוליטיקה".
הקשרים של נשר מתחילים בערוץ 2, על שני זכייניו, וממשיכים בערוץ 10, רשות השידור ו"ידיעות אחרונות", שם הוא נחשב אורח רצוי במשרדיהם של נוני מוזס ושל איש סודו האחראי על הביטחון בעיתון, חיים רוזנברג. בצד העסקים המשותפים עם אודי אנג'ל, למשל, היה נשר מקורב ליוחנן צנגן, מי שכיהן עד לא מכבר כמנכ"ל רשת. הקירבה היתה יותר ממקצועית - שני בניו של צנגן, אוריה ואיתמר, עובדים ב"רוני הפקות". אוריה אף נחשב יד ימינו של נשר.
איך מיישם נשר את קשריו בעבודה? את פרקי "תעודה כחולה", למשל, הפיק נשר יחד עם אוריה צנגן עבור רשת בברכת צנגן האב. במהלך גיוס המימון לסדרה אישרה הוועדה לפיתוח תקשורתי ברשות השנייה לתקצב את סדרתו של יבין ב-60 אלף דולר, בלא מכרז (בדרך כלל מקיימת הרשות השנייה מכרז, אך בפרויקטים יחודיים יש לה אפשרות לאשר מימון ללא מכרז). לצורך אישור הקצבת 60 אלף הדולר הרים נשר טלפון ללא אחרת מאשר נורית דאבוש, ראש הרשות השנייה וחברה בוועדת הפיתוח, וזו המליצה על הענקת הסכום.
לקראת ההחלטה ביקשה הוועדה לפיתוח את חוות דעתו המקצועית של המפיק הראשי ברשות השנייה, יוסי מולה. מולה, בניגוד לעמדת דאבוש, כתב לחברי המועצה שעם כל הערכתו ליבין, על גוף ציבורי מוטל לגשת למכרז כשעל הפרק סדרה העוסקת בנושא כה טעון כמו ערביי ישראל. בבדיקה שערך מולה גם התחוור לו שהסדרה נהנית מתקציב גבוה של יותר משני מיליון שקל שמקורו ברשת ובגופים נוספים.
מולה המשיך לעמוד על דעתו, וכשביקש מנשר פירוט של תקציב הסדרה ומצבת כוח האדם, כתב לו נשר באלו המלים: "אין גבול לרשלנותך, חוסר תפקודך, חוסר מקצועיותך ובעיקר חוסר ישרותך... מכתב זה יועבר למנכ"ל הרשות השנייה ואני אבקש מהם להשעות אותך ושוקל לתבוע אותך בפני נציבות המדינה... עד מתי אתה חושב שתוכל להתעלל באזרחים הדואגים לפרנסתם בניגוד לך שמרופד במשכורת על חשבון הציבור..."
למתבונן מהצד קשה להבין מה הביא את נשר להשתמש בלשון כה בוטה. "עצוב שאדם המתעקש על ניהול תקין נתקל בכאלה השמצות ואיומים", אומר אדם ברשות. בסופו של דבר אישרה הוועדה את הקצבת הכסף ללא מכרז, ומולה נאלץ לסגת. "שי נשר הוא איש חיובי וערכי", מסנגרת דאבוש. "יש לי רק מלים טובות עליו. לא הייתי מבאי ביתו והוא לא מבאי ביתי. אני הייתי שותפה לדיון כמו בכל דיון אחר".
כמו לצנגן היה נשר מקורב למנכ"ל ערוץ 10 היוצא (והיום סגן יו"ר הדירקטוריון) מודי פרידמן, ובמאבק המתוקשר בין אורי שנער ואבי ניר על כס מנכ"ל קשת לא היסס לתמוך בפייבוריט הצעיר, ניר. מפיק ידוע מסביר שנשר פועל לפי כללי האסכולה הקלאסית: "הוא עובד כמו המפיקים הישנים. היום מפיק שחושב שיש לו פורמט מנצח הולך לזכיין ומציג את מרכולתו. נשר עובד כמו פעם, הוא עובד מול מנכ"לים".
דומה שנשר למד את הרזים העתיקים של משחק הכוח במהלך עבודתו ארוכת השנים מול רשות השידור. בין לקוחותיו בערוץ 1 היו יבין, גאולה אבן, נסים משעל, יעל דן ואיילה חסון, שלימים נישאה לו, ופיתח יחסי עבודה מעולים עם המנכ"ל מוטי קירשנבאום. באמצע העשור שעבר פירסם "מעריב" שבנו של קירשנבאום, כנען, זכה לקבל משכורת חודשית מ"רוני הפקות" אף שלא עבד בה. בתגובתם אז אישרו מוטי וכנען קירשנבאום את הדברים וטענו כי כנען עבד בחברת ההפקות של אביו, "ענת הפקות", וקיבל את משכורתו דרך "רוני הפקות".
בפעם האחרונה הוזכר שמו של נשר בהקשר לרשות השידור כשדווח על התביעה שהגישה העיתונאית נעמי לויצקי נגד הרשות ומנכ"לה, משה גביש (לויצקי תובעת כ-780,000 שקל בשל הורדת תוכנית תקשורת בהנחייתה). בכתב התביעה נטען שכסוכנה של לויצקי ניהל נשר את המשא-ומתן על שכרה מול אורי לוי, אז מנהל התוכניות של הערוץ והיום מנהל מחלקת החדשות (שבה עובדת גם חסון), וסיכם עמו שהרשות תשלם ללויצקי 90% משכר מנכ"ל (ברשות טרם הגישו כתב הגנה, אולם בשיחות בעל פה טוענים שההסכם מעולם לא נחתם ואושר).
שכר שמן זה - 31,000 שקל בחודש - הוא בדיוק הסיבה שאנשים רוצים את נשר לידם ביושבם לשיחת השכר עם הבוס. "הוא יודע לנהל משא ומתן", אומר איש טלוויזיה. "הוא לא ממצמץ. לא במקרה הוא השיג ליעקב אילון את השכר הגבוה ביותר בתולדות הטלוויזיה".
הוא עשה עסקים
את ענף ייצוג הכישרונות והניהול האישי מוביל נשר יחד עם סוכנים-אמרגנים ותיקים כמו בועז בן ציון, חיים סלוצקי, טמירה ירדני ומאיר קוטלר. תפקיד הסוכן, תמיד מאחורי הקלעים, תלוי הן באישיותו שלו הן באישיות הלקוח, ונשר, כאמור, מתמחה בסגירת חוזים לטאלנטים בכירים בתקשורת. שכרו, כנהוג בענף, מגיע מהעמלות שהוא גובה סביב כל חוזה, מהתוכניות שהוא מפיק ומשלל עסקיו. בין היתר הוא שותף במתחם החושות המדברי "משעולי רחף" ומחזיק בחברה להפצת מותגים.
את הקריירה שלו בנה במו ידיו. עד היום הוא מתגאה שהגיע מ"בית של ירקן" על גבול תל אביב-גבעתיים. הוא למד בתיכון עירוני ט', וזכור כנער חברותי שהלימודים היו ממנו והלאה. כבר כנער עבד כעוזר קופאי בקולנוע שביט, שם נהנה להתחכך בסלבריטאי אותם הימים. רבקה מיכאלי זוכרת אותו נושא בנאמנות את מעילה מהרכב לאולם.
נעם סמל, היום מנכ"ל תיאטרון הקאמרי ואז בעליה של חברת האמרגנות "בידור לעם", קלט את הנער האמביציוזי והציע לו עבודה. לאחר שירותו הצבאי מיהר נשר להתייצב במשרדיו של סמל. "הוא עבד בתור מנהל מכירות ובשיווק", הוא נזכר. "הוא היה מצוין ואהב מאוד מה שעשה".
לאחר שמונה שנים עזב נשר את "בידור לעם", חבר ליוסי רז, אז מנהל המכירות של תיאטרון חיפה, והקים איתו את חברת האמרגנות והייצוג "שי-רז". בין לקוחות המשרד הראשונים היתה ירדנה ארזי.
אחרי התפרקות שלישיית שוקולד מנטה מסטיק חיפשה ארזי את דרכה. "אני חושבת שאני הייתי הלקוחה הראשונה שלהם", היא מספרת, "בעצם התחלנו מאפס. הוא תמיד תמך, סוג של בולדוזר. אדם מאוד סגפני מבחינת צרכיו האישיים. הוא היה ממוקד, ענייני, צועד קדימה וכל הסיפור של שואו-אוף ממש לא עניין אותו. ככוכבים לא עשינו עליו שום רושם. הוא עשה עסקים".
ארזי לא שוכחת כיצד אירגן עבורה נשר את הנחיית האירוויזיון בירושלים. "הוא בעצם יזם את ההנחיה בלי ידיעתי וללא רשותי. הוא הרים טלפון לאלכס גלעדי וסיפר שאני מבית דובר צרפתית ומכאן הכל התגלגל. היה לו החזון לראות קדימה. היה צריך אומץ לתת לי את ההנחיה של אירוע בינלאומי, הייתי אז חסרת ניסיון ובכלל לא חשבתי שאני מתאימה".
הצלחה גדולה נוספת שלו באותן שנים היתה המופע הסטירי "יורדים על השבוע". הכוכבים היו מיכאלי וטוביה צפיר, המראיין היה ירון לונדון, את המערכונים כתבו אפרים סידון וב' מיכאל והחבורה העליזה, בבימויו של קירשנבאום, מילאה אולמות שבועות ארוכים. "נשר היה בחור ממולח", אומר לונדון. "לא היתה לו תרומה ליצירה, התוכן לא עניין אותו. הוא עסק בכסף ואת זה הוא עשה היטב".
עד לפני שנים ספורות עוד עבד נשר מאותו משרד זעיר ברחוב פנקס. "הייתי בהלם כשבאתי למשרד שלו לראשונה", מספר קליינט. "זה היה כמו כוך של שען, מרתף של חדר וחצי, בקושי אפשר היה לעמוד שם, והכל מפוצץ בניירות, מסמכים. אמרתי לו: 'תגיד לי, מה זה המשרד הזה?' הוא אמר לי: 'זו הברכה'". היום הוא עובד ממשרד מרווח יותר, בסמוך לדירה הנאה, בת שתי קומות, ליד פארק הירקון, שבה הוא מתגורר עם חסון ובתם, עדן. כל מי שמכיר את נשר כאיש עסקים קשוח מתקשה להאמין כיצד הוא נמס מול עדן הקטנה. בעבר לא היסס לקיים פגישות עבודה בביתו, בעודו שומר על הילדה בסלון. אומרים שאת יוחנן צנגן נהגה עדן לכנות "דוד צנגן".
נשר וחסון הם כמובן מבכירי מסדר ה"פאוור-קאפלס" בישראל. אף ששניהם מקפידים על חשיפה רכילותית נמוכה ומשתדלים שלא לספק חומרים למצקצקי לשון, ברור שכזוג מרושת ומשפיע בתקשורת הישראלית, הם מעוררים עניין רב, מה עוד שנשר מייצג רבים מהקולגות והמתחרים של חסון.
מי שתהה פעם אילו סיפורים ואילו מספרים יכולים נשר וחסון להחליף ביניהם בארוחת ערב, מוזמן לדמיין את שיחות הסלון שניהלו השניים כשפגשו את ג'ודי ניר מוזס ובעלה סילבן שלום. במשך שנים היה נשר מבאי ביתה של אחותם של נוני וג'ודי, אשת העסקים תמי מוזס, ואף היה שותף עמה (ועם יאיר דורי) בחברה להפצת טלנובלות. כל צהרי שבת, סביב החמין, היו מתאספים אצל מוזס ובעלה, דדי בורוביץ', קבוצת חברים שכללה גם את הספרים ז'קלין ואביגדור ליכטנשטיין (שבנם נשוי לבתו של נוני), את איש העסקים סמי יחיא ואת רפי גינת ואשתו, נאוה. בראיון שנתנה מוזס למוסף זה ב-2005 סיפרה על החבורה: "אנחנו מכירים כל אחד את השטויות של השני. מדברים רק שטויות. כאילו, זה מפרק את המוח".
לעתים הצטרפו נשר וחסון גם לשולחן שישי בבוקר של המוזסים בכיכר המדינה. "הכל נאמר סביב השולחן הזה", אומר אדם שהיה מאורחי הפאנל. "אם יש בעיה אז מעלים אותה ורואים איך אפשר לעזור. זה מה שנקרא שולחן חזק".
כשהידידות בין הזוג נשר-חסון ובין הזוג מוזס-שלום פרחה אף הוזמנו הראשונים לאירועים משפחתיים ולחופשות משותפות, אך האידיליה לא החזיקה זמן רב. בתקופה שבה כיהן שלום כשר החוץ בממשלת שרון התפרצו מתחים בין הזוגות והם התרחקו. יחסיהם של נשר ותמי מוזס, לעומת זאת, לא עלו על שרטון אלא על קרחון, ואת החמין החליפה סוללה של פרקליטי צמרת ומאבק על מאות-אלפי דולרים.
לא איש קל
אמביציה ותחרותיות הם מן הסתם תנאים הכרחיים להצלחה, בדיוק כמו קורטוב של חשדנות וחסכנות, אולם במקרה של נשר לא תמיד קל מינון המרכיבים לעיכול. אפילו את פרסום כתבה זו הוא ניסה למנוע באמצעות שליחת מכתב מאיים מעורך דינו (שתוכנו הודלף לאתרי תקשורת באינטרנט).
לא חסרים סיפורים המראים מהי הגישה העומדת לעתים בעוכריו של נשר. "הסכסוכים אצלו יכולים להתחיל מסכום פעוט", אומר אדם אחר שעבד עמו שנים רבות. נאוה סימן טוב, לשעבר המפיקה הראשית של יס שעבדה עם נשר במשך שנים, התקשתה להאמין כשגילתה לפני חודשיים שנשר הגיש נגדה תביעה לבית דין לעבודה בטענה שבמהלך עבודתה בחברה שלו הוא שילם עבורה לביטוח לאומי סכום של כ-27 אלף שקל שהיו אמורים להיות מופרשים ממשכורתה.
השחקן והמפיק אייל גפן, שותפו של נשר בעבר, קיבל גם הוא באחרונה מכתב התראה "טרם נקיטת הליכים משפטיים" ובו דורש ממנו נשר תשלום עבור ביטוח לאומי ששולם על ידו בסך 37,000 שקל. "הניסיון של נשר לקבל היום כספים מאנשי מקצוע שעבדו איתו לפני כמה שנים בשל התנהלות כספית שלו לא יעמוד לשיטתנו במבחן בית המשפט", אומרת עורכת הדין דר המייצגת גם את גפן וגם את סימן טוב. "אנחנו סבורים שכמי שניהל את הכספים של ההפקות שבוצעו ושילם משכורות לעובדים, האחריות המלאה חלה עליו לשאת בכל תשלומי המסים לרבות תשלומי הביטוח הלאומי".
אייל גפן רואה במכתב ההתראה עוד אקורד צורם במסכת יחסיו הכאובה עם נשר. זה התחיל בטוב. "כשהחברה שלי התפרקה, לפני 15 שנה, הוא הראשון שהגיש לי יד והתחברנו לעבוד ביחד", הוא מספר. הוא לקח את כל החובות שלי עליו. לשי יש עין טובה מאוד לבחור חלון הזדמנויות לעסקים. והוא עשה את זה כאיש עסקים. רק אחר כך הפכנו לחברים. באופן כללי היה ברור מה אנחנו עושים: הוא ניהל את הצד הכספי של החברה, ואני הבאתי עבודה וביימתי סרטים. זו לא היתה שותפות כתובה או משפטית, זו היתה לחיצת יד. שי עושה לא מעט עסקים בלחיצת יד". הוא מסרב לפרט את הרקע לפרידה. "שי לא איש קל וגם אני לא, והיו בינינו מחלוקות מקצועיות".
בין מי שהתוודעו לנשר במהלך הקריירה מצוי גם אבי ברזילי. עד סוף 2006 קיים ברזילי יחסי ידידות עם נשר, ולמשך זמן מה אף עבד ב"משעל חם". אלא שבנובמבר 2006, עם מינויו למנכ"ל חדשות ערוץ 10, הכריז ברזילי שהוא מתכוון לקצץ במשכורות העתק של כוכבי הערוץ, ובראשם מיקי חיימוביץ' ויעקב אילון.
בסופו של מאבק מר נאלץ ברזילי להתפטר. שורה של פרסומים בעיתונות, שהדגישו את בעיית יחסי האנוש של ברזילי ודחקו את דרישתו לקיצוץ במשכורות הטאלנטים, לא השאירו לברזילי הרבה סיכוי. למעשה יכול היה אולי ברזילי להבין שגורלו נחרץ כבר מקריאה בראיון הקצר שנתן סוכנו של אילון, נשר, ל"הארץ" במהלך הפרשה. מה דעתך על הגיבוי שנותן המנכ"ל מודי פרידמן לברזילי, נשאל נשר, והשיב: "גם ארקדי גאידמק נתן גיבוי מלא לאוחנה לפני שפיטר אותו מבית"ר ירושלים".
הפיצוץ עם מוזס
הפיצוץ הגדול בין תמי מוזס לנשר התרחש הרחק מעיני התקשורת, במסדרונות בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב. מפרטי הפרשה הרבים אך המרתקים ניתן ללמוד על מלאכת טוויית הקשרים העסקיים של נשר.
בבעלות חברת "מפל" שבשליטת מוזס (ונדב פלטי) נמצאת חברת ldi, וזו מפעילה שתי חברות בנות, dtr ו-gss, שעוסקות בייצוג מותגים מצוירים בינלאומיים בישראל ובייצור מוצריהם במזרח. ביולי 2005 התעורר חששו של מנהל החברות הבנות, יוסי פוקס, ש"יש מי שמנסה לגזול ממנו", כנאמר בכתב התביעה שהגישו החברות, את הזיכיון למותג בובות בראץ שקיבל מחברת mga. פוקס חשש שמדובר במסעדן אבי אלדר ובשותפו, שי נשר. למרבה האירוניה, את שניהם הכיר פוקס היטב, כשאת נשר אף החשיב לידיד (אלדר נפטר ממחלה קשה לפני שנתיים).
בעקבות המידע נפגש פוקס מספר פעמים עם אלדר ונשר וניסה לברר אם יש יסוד לחששו. "אלדר ונשר טענו באוזניו", נטען בכתב התביעה, "כי הם לא רוצים לקחת את זכויות המסחר של המותג בראץ. כל כוונתם היא ביחס לעסקאות נדל"ן והשקעות אחרות, שבעל המותג בראץ רוצה להשקיע בארץ". פוקס האמין וראה את העניין כסגור, אלא שבחלוף חצי שנה, בינואר 2006, הודיעה לו במפתיע חברת mga שאין בכוונתה להאריך את ההסכם שלה עם "מפל" וחברותיה. זמן מה לאחר מכן נודע ש-mga העבירה את הזיכיון לידי חברה חדשה בשם bli שבעליה הם נשר ואלדר, יחד עם שחקן חיזוק ושמו עמוס חכמון, מי שכיהן בתפקיד מפתח בחברות הבנות של מוזס והיה מנהל השיווק והמכירות בשנים 2002-2005.
אלדר ונשר, נכתב בכתב התביעה, ידעו שחכמון מנוע מלשתף איתם פעולה בשל הגבלות חוזיות וחוקיות, אך החליטו להסתיר את מעורבותו בעסק. "הסתרה זו פעלה בהצלחה וחשדן של התובעות שהאמינו בחכמון וסמכו עליו לא התעורר".
חלפה עוד חצי שנה, וביולי 2006 שלחה חברת מרוול, החברה הבינלאומית המחזיקה במותגי גיבורי העל, הודעת דוא"ל ובה בישרה על הפסקת שני ההסכמים שהיו לה עם חברת ldi בנוגע למותג ספיידרמן. גם זה היה פתאומי. לאקרנים בדיוק עמד לצאת סרט נוסף בסדרת ספיידרמן ועל הפרק עמדו חוזים בהיקף של מאות-אלפי דולרים שערכה חברת ldi עם זכיינים. גם זה הלך.
גם הפעם גילו מוזס ואנשיה שהזיכיון יקר הערך עבר למתחרים החדשים, נשר, חכמון ואלדר. "אנחנו גילינו", אמר פרקליטה של מוזס אריאל שמר בבית המשפט, "שבתקופה שחכמון היה עובד שלנו, נוצר קשר בינו לבין הצדדים הנ"ל (נשר ואלדר). הם הקימו עסק שהוא חיקוי של העסק שלנו, שפונה אך ורק לבעלי המותגים המרכזיים שלנו, שעושה שימוש בספקים שלנו, ועושה שימוש באיש המרכזי שלנו בעבר שעבר לעבוד איתם". בתצהיר שהגיש אלדר באמצעות עורכת הדין תמר גולן הוא הכחיש את הטענות. הוא סיפר שנשר והוא הקימו את העסק על סמך קשרים אישיים שלהם, ורק לאחר הקמת החברה הוצע לחכמון לבוא לעבוד איתם.
עוד סיפר שהוא ידיד קרוב של האחים יצחק ויונס נזריאן, אילי ההון האמידים המתגוררים בלוס אנג'לס וידועים בתמיכה בשאול מופז, ובמהלך 2005 אירגן למשפחה חגיגת בת מצווה רבת משתתפים בישראל (נשר וחסון מקורבים לדורה נזריאן, בתו של יצחק). לרגל האירוע, סיפר אלדר, הגיע ארצה גם אייזיק לריאן, מנכ"ל mga, והלה "העלה באוזני את חוסר שביעות רצונו מסוכנות המשנה של mga בישראל". בתגובה הציע לו אלדר לייצג את עסקיו בישראל ולקבל את סוכנות המשנה.
"על הצעה זו", הצהיר אלדר, "סיפרתי לחברי ושותפי שי נשר, שאישר את שהערכתי כי מדובר בהצעה ובהזדמנות מעניינת בעלת פוטנציאל עסקי טוב. החלטנו לפעול ביחד להקמת עסק שיפעל לקבלת סוכנויות משנה, שהראשונה שבהן כאמור תהא זו של mga".
הליכים משפטיים רבים ומפותלים התנהלו בין הצדדים. במהלכם, באוקטובר 2006, החליט בית הדין לעבודה בראשות השופטת אריאלה גילצר כץ שאין מקום להיעתר לבקשת החברות הבנות של מפל ולהגביל את עיסוקם של נשר ואלדר, מאחר שאין מדובר בסודות מסחריים. השופטת קיבלה את טענת עורכת דינם של אלדר ונשר שרשימות הלקוחות והספקים של התובעות אינן סודיות ומדובר בתחרות לגיטימית.
ההמשך המשפטי יבוא, אבל המשך אנושי לא צפוי בקרוב: החברים הטובים תמי מוזס ושי נשר לא מחליפים מלה ביניהם בשנים האחרונות, וספק אם יעשו זאת בטרם יפרוש ספיידרמן לגמלאות.*
חוזים, הדלפות, ומאבקים: מהו סוד כוחו של שי נשר - אחד ממושכי החוטים החזקים במדינה?
אסתי אהרונוביץ
19.6.2009 / 18:22