המחוזי: שופט הקל בעונש כי לא היה מרוצה מביטול ההרשעה

שופטי בית המשפט המחוזי בתל אביב מתחו בשבוע שעבר ביקורת חמורה על שופט השלום בתל אביב דן מור, אשר הקל בעונשם של עברייני מס, לדעתם מתוך "חוסר הנחת שלו מפסק הדין שבערעור". שופטי המחוזי החמירו בעונש שהטיל מור: במקום 12 חודשי מאסר על תנאי שנגזרו על שלמה לוי, ועשרה חודשי מאסר על תנאי שנגזרו על יוסי לוי - שניהם מנהלי חברה למתן שירותי אבטחה וניקיון שניסו להשתמט מתשלום מס - הטילו שופטי המחוזי על שלמה 24 חודשי מאסר בפועל, ועל יוסי 20 חודשי מאסר בפועל.



לפי כתב האישום, השניים, שניהלו את חברת י.א.מ. שירותי אבטחה וניקיון לאספקת עובדים לשירותי ניקיון ואבטחה, ניסו להתחמק במרמה מהאיסור בחוק לנכות את שכר עובדיהם כתשומות בדיווח החודשי. לשם כך הם הציגו מצג כוזב, לפיו קיבלו שירותי אספקת כח-אדם מקבלני-משנה וניכו את מס התשומות לפי חשבוניות מס שהוצאו על-ידי ספקי המשנה. לפי האישום, הם רשמו חשבוניות מס מזויפות בסכום כולל של כ- 15.5 מיליון שקל, כשהמס הגלום בהן הסתכם בכ-2.7 מיליון שקל.



השופט דן מור זיכה את המנהלים מהעבירות, שכן לדעתו לא היתה כוונה פלילית במעשיהם. הזיכוי בוטל בבית המשפט המחוזי במאי 2008 על ידי השופטים דבורה ברלינר (כיום נשיאת המחוזי), זאב המר ושמואל ברוך, והדיון הוחזר לשלום לגזירת העונש. ברלינר ציינה בפסק דינה כי "בהכרעת הדין משובצות הערות ביקורתיות, נוקבות, הן כלפי שלטונות מע"מ כגוף והן כלפי החוקרים ככלל... גם ביקורת צריכה להיעשות בצורה הולמת ועניינית".



גזר הדין ניתן על ידי מור בנובמבר 2008. במסגרת גזר הדין הביע מור הסתייגויות מפסק הדין שניתן בערעור. לדבריו: "קראתי ועיינתי היטב בפסק-דינה של ערכאת הערעור, ולא זו בלבד שלא שוכנעתי באשמתם של הנאשמים, אלא אף נתחזקה דעתי כי לא היתה כל אשמה במעשי הנאשמים ...". עוד התייחס ל"קלות בה רואה ערכאת הערעור עצמה כחופשייה להתערב בממצאי מהימנות והערכת עדויות על-ידי בית המשפט הדיוני" והוסיף כי: "לא מצאתי בפסק הדין בערעור את אותן "הסתירות המהותיות בעדויות" שלכאורה לא נתתי דעתי עליהן בהכרעת הדין". ביחס לדבריה של השופטת ברלינר ציין: "גם אם נאלץ אני לכוף ראשי מול תוכחת כב' השופטת, תמהני באם קיימה ערכאת הערעור בהערות אלו את אותו קנה מידה של 'צמצום ואיפוק', כדרישתה מהערכאה הדיונית".



בערעור טענה המדינה כי לאור היקף העלמות המס וההתנהגות השיטתית של המנהלים, היה על בית המשפט להטיל על המנהלים 4 שנות מאסר לפחות.



השופט עוזי פוגלמן קיבל את טענות המדינה. לדבריו, "נראה בעליל כי הענישה שנגזרה על-ידי בית-משפט קמא במקרה שלפנינו, חורגת באופן בולט מרמת הענישה הראוייה". בהמשך פסק הדין התייחס השופט להערותיו של מור בנוגע לפסק הדין בערעור. לדבריו, גם מור "עמד על-כך שאין זה ראוי כי הערכאה הדיונית 'תתפלמס' עם ערכאת הערעור במסגרת גזר הדין, אודות ביטול הכרעת הדין, אך נוכח הערותיו, שעל תמציתן עמדנו, חוששים אנו שאמירה זו לא עמדה במבחן המעשה". לדבריו: "דבר יום ביומו הוא שפסק-דין של ערכאה הדיונית מבוטל על-ידי ערכאת הערעור. אין בכך משום ביקורת אישית כלפי בית-משפט קמא או משום מאבק כוחות ... לא היה מקום לכך שבית-משפט קמא יתייחס ויפנה בגזר הדין לקביעות בהכרעת-דינו, כאילו הכרעה זו נותרה עדיין שרירה וקיימת. בה במידה, אין גם מקום כי בית-משפט קמא יעלה, במסגרת גזר הדין, תהיות בדבר מסקנותיה וקביעותיה של ערכאת הערעור".



לדבריו, השקפתו של מור כי הנאשמים פעלו ללא כל כוונה להתחמק ממס ולבצע עבירה פלילית היא שהנחתה אותו בגזר הדין, "ובכך נקלע לידי טעות".



הנשיאה ברלינר הביעה הסכמה לדברים והוסיפה כי "ההתרסה בפסק-דינו של בית-משפט קמא כנגד קבלת הערעור על-ידי ערכאת הערעור, לא זו בלבד שאינה חלק אינטגרלי מהדיון בגזר הדין, אלא שהיא מיותרת, בוטה ואינה ראויה". לדבריה, "בסופו של דבר, משום שתירגם את חוסר הנחת שלו מפסק הדין שבערעור לכלל ענישה אופרטיווית, הטיל בית-משפט קמא עונש שאין בו ולו מקצתו של ביטוי, לא לאופיין של העבירות שמדובר בהן, לא לחומרתן ואף לא למהותו של העבריין".



(עפ 070959/08)