הנוכל השנוא ביותר

>> ברני מיידוף כנראה מעולם לא היה אדם גדול, ואולם שמו יירשם לדיראון עולם כנוכל הגדול ביותר בהיסטוריה. רכישת האי מנהטן בחופן חרוזים וקניית אלסקה בחופן דולרים היו אולי תרמיות גדולות מההונאה שביצע מיידוף, אך הרמאות שלו היתה ישירה, מיידית ומדידה הרבה יותר. ההבדל בין מיידוף לנוכלים רבים אחרים - ובשלב פוסט-משברי זה נחשפים נוכלים בקצב מסחרר - הוא השנאה הנוראית כלפיו.

מיידוף היה מנהל השקעות שהבטיח ללקוחותיו תשואות חיוביות עקביות, אך מעולם לא השקיע באמת את כספיהם. כשנחשפה העובדה שהקרן שלו היתה תרמית פירמידה משוללת נכסים, הנזק היה עצום. בין לקוחותיו היו בנקים, קרנות השקעה, והרבה מאוד קרנות צדקה ומוסדות יהודיים. היו למיידוף גם הרבה לקוחות מהוליווד, סלבריטאים ששמעו על היהודי הממולח שמשיג תשואות חיוביות ללא הרף.



הזעם שעורר מיידוף עם חשיפת התרמית היה אדיר, ולא רק בגלל שהוא עשק אלמנות ויתומים. מיידוף הציג כטיפשים מוחלטים את האנשים שתפקידם להיות חכמים בתחום הכספים, לקוחות עשירים שהתחננו כי יורשה להם להשקיע אצלו ומקורבים מהקהילה היהודית שהכירו אותו מבית הכנסת. כולם הרגישו מטומטמים, כי במשך כל כך הרבה שנים נוהלה תרמית כל כך לא מתוחכמת שהפילה אותם בפח.



חשיפת ההונאה לא היתה רק מכה כלכלית, אלא גם עלבון אנוש. אף אחד לא אוהב שעושים ממנו אידיוט. ההשפלה היא שסחטה מהקורבנות של מיידוף איחולי מיתה משונה או ענישה חמורה מזו השמורה לרוצחים ולאנסים נתעבים.



את העלבון הצורב הזה אפשר היה לרכך מעט אם משקיעי מיידוף לא היו מפסידים כסף בקצב מעורר בהלה משאר השקעותיהם, בשל המשבר הפיננסי. כך קרה, שבשל המשבר העולמי אי אפשר היה למחות את דמעות הכעס בכמה שטרות - ולקורבנות נותרו רק איחולי הנקמה. אולי עתה, משנגזרו על מיידוף 150 שנות מאסר - עונש שלא נותנים אפילו לרוצחי עמים - תנוח דעתם של הנוקמים והנוטרים.