"בתי הספר לעיצוב לא מכינים את הסטודנטים לשוק"

>> אחרי חודשים ארוכים של עבודה מאומצת וגם כמה לילות בלי שינה, מגיעים בימים אלה בוגרי המחלקות לתקשורת חזותית לרגע השיא - הגשת פרויקטי הגמר שלהם באירוע בהשתתפות אורחים נכבדים מהתחום. לאחר האירוע המרגש יכתתו הסטודנטים את רגליהם בחיפוש אחר מקום עבודה, אבל לא בטוח שיהיו להם את הכלים כדי להצליח בתחום.



"עצוב לראות עד כמה בתי הספר לא מכינים את הסטודנטים לשוק", אומר המעצב הגרפי דויד מוסקוביץ', בעלים משותף של סטודיו לתקשורת חזותית וחידוד מותגים ומרצה במכון הטכנולוגי בחולון. "יש הרבה רצון טוב, אבל בפועל זה לא עובד".

מעיין רשף-ריבן, מנכ"לית bbdo דיזיין של משרד הפרסום גיתם, מסכימה עם מוסקוביץ' וטוענת כי הסטודנטים מגיעים לשוק העבודה חסרי מושג לגבי אופן ההתנהלות בתחום. "אין מי שמכין אותם למציאות. למרות הניסיון לתת לסטודנטים טעימה, במקרים רבים הם נזרקים לעולם מקצועי ששונה באופן דרמטי מהאקדמיה, ובעיקר חסר סבלנות", אומרת רשף-ריבן.







כיום אפשר ללמוד תקשורת חזותית - או עיצוב גרפי, כפי שנהוג היה לקרוא למקצוע בעבר - בכמה מוסדות בישראל, בהם שנקר, האקדמיה לעיצוב ואמנות בצלאל, המכון הטכנולוגי בחולון, המכללה האקדמית עמק יזרעאל ומכללת ויצ"ו בחיפה. חלק מהמוסדות נהנים מהערכה גבוהה יותר בשוק העבודה, וחלקם פחות. מוסדות אלה מעניקים לבוגרים תואר רשמי, אך קיימים מכללות ומוסדות פרטיים שמציעים מסלולים ללימודי עיצוב גרפי, אך ללא תואר. בכל שנה מסיימים כ-800 בוגרים את לימודי העיצוב, כולל מעצבים גרפיים, מעצבים תעשייתיים, מעצבי אופנה ואדריכלים.



לאחר סיום הלימודים ינסו הבוגרים להשתלב בעבודה בתחום. הם יגיעו לראיונות עבודה עם תיקי העבודות שהכינו בזמן הלימודים, ויקוו שלמרות המצב הכלכלי יצליחו להשתלב בסטודיו או במשרד כזה או אחר. השכר ההתחלתי של מעצב הוא כ-6,000 שקל בממוצע.



האפשרויות העומדות בפני הבוגרים לתעסוקה הן עבודה במשרדי פרסום, במערכות עיתונים, בחברות מיתוג, בחברות הפקות, במשרדי אינטראקטיב, בחברות תוכנה וכמובן - במשרדי העיצוב הגרפי והתקשורת החזותית המסורתיים.



האמיצים שבהם יחליטו ללכת לדרך חדשה לבדם, ולפתוח סטודיו עצמאי. השאלה הגדולה היא עד כמה הם מוכנים לעבודה בשוק ומסוגלים לתפקד תחת הדרישות של העבודה הפרקטית. שאלה זו מעסיקה לא רק אותם, ולא רק את המעסיקים הפוטנציאליים שלהם, אלא גם את המרצים שלהם - והתשובה, כדרכן של תשובות, מורכבת.



לשים את האגו בצד



"לסטודנט שמסיים את הלימודים יש שלושה חסרים עיקריים מבחינת שוק העבודה", מסבירה רשף-ריבן. "הראשון הוא טכני, כמו לימוד של תוכנות ויכולת להפיק פרויקט בזמן קצר, אבל זה חוסר שאפשר לפתור אותו בקלות. החוסר השני הוא עמוק יותר - אין לסטודנטים את ההבנה המעמיקה של מיתוג, כלומר את הידע לגבי בניית אסטרטגיה ותרגומה לקונצפט עיצובי על בסיס מחקרי שוק. אלה תהליכים מורכבים שדורשים הבנה שלסטודנטים, פרט ליוצאים מהכלל, אין".



ואולם לטענת רשף-ריבן, הבעיה העיקרית בהכשרה של הסטודנטים והקושי המרכזי שלהם להשתלב בשוק העבודה נובעים מתפישה מוטעית שמושרשת אצלם - הם סבורים כי המעצב נמצא במרכז, ולא המותג. "זה תהליך ההתפקחות הדרמטי ביותר מבחינת הבוגרים", היא אומרת. "הם נאלצים להבין שהמעצב הוא כלי יצירתי ואמנותי שאמור לספק חשיבה יצירתית למותג וללקוח, ולא לעצב על-פי טעמו האישי. זה דורש בגרות. מעצב טוב יודע לשים את האגו בצד ולהשתמש בכלים כדי ליצור דבר שהוא גדול יותר ממנו".



מוסקוביץ' סבור כי יש צורך להקדיש בלימודים יותר מחשבה על העתיד. "מצד אחד, יש ניסיון לשמור עליהם בחממה ולא לתת להם, למשל, לעצב אריזות של סבון כביסה או להתפשר בזמן הלימודים", הוא אומר. "מצד שני, צריך להקדיש זמן לחשיבה על השאיפות המקצועיות של הסטודנטים. אני מנחה פרויקט גמר ובתחילת התהליך אני מנסה לברר עם הסטודנטים מה הם רוצים לעשות כשיסיימו, ואין להם מושג".



המעצב הגרפי והטיפוגרף עדי שטרן, ראש המחלקה לתקשורת חזותית בבצלאל בשנה האחרונה, סבור כי הקשיים של הסטודנטים להשתלב בשוק העבודה מתבססים על המתח הידוע בין האקדמיה לשוק. "אנחנו מדברים עם הסטודנטים על החיים המקצועיים ועושים הרבה כדי להכשיר אותם בהתאם", אומר שטרן. "אבל זו עשייה שמגיעה יד ביד עם הידיעה שנדרשת תקופה שמקבילה לסטאז'. יש טעם להכין אותם, אבל יש גם ערך לשמירה על החופש האקדמי תוך התעלמות מצורכי שוק או משיקולי תקציב".



המעצב הגרפי אבירם מאיר, מנהל בית ספר גורן לתקשורת חזותית במכללה האקדמית עמק יזרעאל, מצטרף לדעתו של שטרן. "בשל המורכבות של החיבור לשוק, הדגש העיקרי בלימודים הוא להוציא בוגר יצירתי במובן העמוק ביותר, כזה שיידע להשתלב בשוק העבודה על בסיס אותה יצירתיות וההבנה המעמיקה, ולהציע פתרונות משמעותיים", אומר מאיר. "זה מה שיהפוך אותו לאיש מקצוע טוב ורבגוני. אפילו התוכנות מתחלפות כל הזמן, והמרדף אחר הטכנולוגיה יגרום לפספוס של העומק".



הרעננות היא משאב יקר



אנשי האקדמיה מלאי כוונות טובות, ורוב המורים לא מבלים את זמנם במגדל השן האקדמי, אלא עוסקים בפרקטיקה ומנהלים בעצמם סטודיו או משרד. ולכן, הם אכן מנסים לשפר את תוכניות הלימודים כדי להתאים את הסטודנטים לעולם האמיתי.



"היו הרבה שינויים במחלקה בבצלאל בשנה האחרונה, מתוך כוונה להתחבר לתכנים שהשוק עוסק בהם", מעיד שטרן על עיסתו. "אנחנו מנסים להקנות להם כלים ולהכין אותם לשוק. ועדיין, אנחנו לא מתפשרים ומכשירים את הסטודנטים ברמה הגבוהה ביותר מההיבט היצירתי והאמנותי".



מאיר מספר על פרויקטים של הסטודנטים בשיתוף גופים פרטיים, כמו אגודות וחברות, שבהם אמורים הסטודנטים להגיש עבודות אמיתיות תוך שמירה על לוחות זמנים - שאינם כוללים מועד ב'. "בסופו של דבר אין תחליף לעבודה במשרד, אבל אנחנו משתדלים להוציא בוגרים שיש להם מושג מה קורה בחוץ. לדוגמה, כדי לעודד אותם לעבוד במקביל ללימודים יצרנו מערכת שעות נוחה", אומר מאיר.



גם למוסקוביץ' יש כמה הצעות לשיפור: "בתי הספר יכולים להתייחס בכל שלב בלימודים גם לפן המעשי. הרי סיור של יום בבתי דפוס לא יפתור את הבעיה. צריך להתייחס לצדדים הטכניים בפרויקטים. זה מצב עדין, כי לא רוצים לחסום את היצירתיות ולהפגיש את התלמידים עם הלקוחות שיש להם ידע מצומצם. מצד שני, אפילו תרגיל פשוט של עיצוב כרטיסי ביקור הם לא יצליחו לעשות, ויסתפקו באסתטיקה. קיים פער בין המציאות ליצירתיות".



עם זאת, על אף שבכל שנה יוצאים מאות סטודנטים לשוק, בשל הגמישות של העבודה ובזכות המנעד הרחב, מצליחים רוב הסטודנטים למצוא עבודה - תופעה יוצאת דופן בתחום העיצוב הישראלי. לא רק זאת, אלא שהבוגרים הטריים נחשבים עדיין חלק חשוב בשוק העבודה. המעסיקים העתידיים שלהם מביאים בחשבון שתידרש כחצי שנה-שנה של חניכה עד שהבוגר נהפך ליעיל למשרד, אבל בעיה אפשר לפתור באמצעות תמהיל נכון של עובדים.



ההמלצה לבוגרים הצעירים היא לא לנסות להוכיח שהם יודעים כבר הכל, אלא להיות צנועים ולוותר על האגו שלהם - משימה לא פשוטה למעצב.



לאחר הביקורת על הכישורים המעשיים של המעצב המתחיל, רשף-ריבן טוענת כי יש גם יתרונות בהעסקת מעצב שרק יצא מהאקדמיה: "סטודנט טוב שיש בו רצון ללמוד וחשיבה רעננה הוא משאב יקר בשוק הזה. זה מפרה. יש גם משהו כיף בנאיוויות שמזכירה לך למה נכנסת למקצוע, למה הוא כיף ומה הפוטנציאל שלו".