>> שני קרטלים גדולים עושים מאתנו צחוק: קרטל הבנקים הוותיק וקרטל הסלולר החדש יחסית. רואים את זה במאזנים. שני הקרטלים מרוויחים הרבה מעבר לרווח נורמלי, כאשר בבנקים חלק ניכר מהרווח הולך למשכורות ולעודף כוח אדם, בעוד שבחברות הסלולר הרווח מגיע בעיקר לבעלי המניות.
לא מדובר כאן בקרטל מלא, אלא בקרטל חלקי שבו אין תחרות על המחיר (שדומה בין כולם), אך יש תחרות על השירות. חברות הסלולר פלאפון, סלקום ופרטנר מפליאות בהמצאות חדשות שמעלות כל הזמן את התשלום החודשי ללקוח התמים. לכן, כל לקוח מחויב לבדוק באופן רצוף את חשבונו, כי תמיד יכניסו לו כל מיני סעיפים שלא הזמין - פעם גלישה באינטרנט, פעם תא קולי ופעם הורדת שירים.
השבוע אישרה ועדת הכלכלה של הכנסת תיקון לחוק שיאפשר הקמת מפעילי סלולר וירטואליים. שר התקשורת, משה כחלון, יקבע את המחיר שיגבו סלקום, פרטנר או פלאפון מהמפעיל הווירטואלי בגין השימוש ברשת, כי החברות הגדולות יעשו הכל כדי למנוע את התחרות החדשה שאמורה להוריד מחירים. אך בצד הצעד הנכון הזה, מתבצע בימים אלה תהליך נוסף שיקבע את רמת התחרות בשוק הסלולר: מכירת מירס שבבעלות מוטורולה.
השמועות על מכירת מירס רצו במשך שנתיים, אך עכשיו זה אמיתי. מוטורולה העולמית שכרה את שירותי הייעוץ של מריל לינץ' לצורך מציאת קונה למירס. באופן טבעי, הקונים הפוטנציאלים הם שלוש חברות הסלולר הגדולות. להן יהיה כדאי לשלם הכי הרבה, כי יש להן כבר רשת קיימת, והתוספת של מירס (5%-8% מהשוק) תיתן לקונה יתרון על פני מתחרותיה. אבל זה לא האינטרס הציבורי.
למירס יש רשת סלולרית בעלת פריסה רחבה, שאמנם זקוקה לשיפור. אם ירכוש אותה מפעיל חדש, התחרות בענף תעלה והציבור ייהנה מהוזלות ומבצעים. לכן, הממונה על ההגבלים העסקיים, רונית קן, צריכה לאסור על מכירת מירס לפלאפון, סלקום או פרטנר. גם כך הן גדולות וחזקות מדי.
לא רק השכר
בשבוע שעבר הוכרע נושא קביעת השכר בבנק ישראל. הנגיד סטנלי פישר ניצח. נושא השכר בבנק ישראל לא יוכרע במשרד הממונה על השכר, אלא יעבור להכרעת ועדה חיצונית ואחריה להכרעת ראש הממשלה.
ואולם שכר הוא לא ההוצאה היחידה של בנק ישראל. לבנק יש עוד הרבה הוצאות המוגדרות כמינהליות. אבל גם שם אין פיקוח אמיתי. הנגיד ומנכ"ל בנק ישראל, חזי כאלו, יכולים לעשות בהוצאות כרצונם, כאשר המגבלה היחידה היא ועדה מינהלית חיצונית שצריכה לאשר את התקציב.
אבל כולנו יודעים שוועדה חיצונית היא המצאה רעה. ועדה כזו נוטה להזדהות עם הגוף שהיא צריכה לפקח עליו. אין לה שום מגבלת תקציב, שום ראייה כלל- משקית והיא גם מקבלת את החומר הלעוס מהמנכ"ל עצמו. אין לה שום אינטרס לריב עם הנגיד, לכן היא מאשרת בקלות כל מה שמובא לפניה.
ניקח לדוגמה את משרד מבקר המדינה. גם שם חשוב לשמור על עצמאות, אך תקציב המשרד חייב לעבור אישור של ועדת הכספים. אם המבקר רוצה להוסיף משרות, הוא חייב לבקש את אישורה של הוועדה. כך גם כאשר הוא רוצה לשפץ בניין.
לעומת זאת, בבנק ישראל אפשר להוסיף כמה משרות שרוצים, ואפשר גם להגדיל הוצאות כמה שרוצים. אפשר אפילו לבצע תוכנית שיפוצים גרנדיוזית (תוכנית כזו הוקפאה באחרונה רק עקב ביקורת עיתונאית נוקבת). אז מה הפלא שבנק ישראל החליט לשלוח שני עובדים לניו יורק כדי לפתוח שם נציגות חדשה?
בבנק אומרים שהנציגים יעסקו בנושאי מטבע חוץ ושוקי הון, אך זה מגוחך ממש. בעידן האינטרנט הכל נמצא בתל אביב כמו בניו יורק. לא צריך לעמוד על רצפת המסחר בוול סטריט כדי לשמוע מה קורה. אפשר גם לקבל ייעוץ מגופים פיננסיים רבים שיושבים בניו יורק. אבל כך בדיוק קורה כאשר אין מגבלה אפקטיווית על צד ההוצאות.
ומה אומרת על כך הוועדה המינהלית החיצונית? הצחקתם אותה.
פורום קיסריה ה-17
היום נפתח באילת פורום קיסריה ה-17, שהוא בעצם הכנס הכלכלי השנתי למדיניות מאקרו. הדיונים מתחילים בעניין "גודלה הרצוי של הממשלה". לאחר מכן יישא דברים שר האוצר יובל שטייניץ, ומחר יהיה זה תורו של הנגיד סטנלי פישר. האם הם ידברו על גודל התקציב הרצוי שהתרחב מאוד השנה?
בנק ישראל הוציא באמצע יוני מסמך עם דברי ביקורת על ההתחייבויות הגבוהות שנטלה הממשלה, התחייבויות שיתבטאו בגירעון גדול מדי וביחס חוב תוצר גבוה מדי - לאחר 2010.
אבל רק לפני כמה חודשים הוציא הנגיד המלצה לממשלה להגדיל את ההוצאות בתקציב מעבר לגידול שהיה מקובל עד כה. ההמלצה דיברה על גידול של 3.5% ברמת ההוצאות. בסיכומו של תהליך החליטה הממשלה על גידול של 3% "בלבד". אז איך זה משתלב? פעם ממליצים להגדיל הוצאות ופעם מבקרים את עצם הגידול?
מי צוחק מאתנו יותר, הבנקים או הסלולר?
נחמיה שטרסלר
1.7.2009 / 7:03