לפיקוח על הבנקים היה אסור להתערב בניהול

>> בבנק הפועלים יש שתי בעיות: בעיית יציבות הבנק ובעיית ממשל תאגידי. הפיקוח בבנק ישראל אחראי לבעיה הראשונה, אך הבעיה השנייה אינה עניינו, אלא עניינם של בעלי המניות ושל המחוקק.

נניח שמועצת המנהלים, כפי שטוענים אחדים, היא עדת מריונטות המצייתות לגחמות בעל השליטה - מה עניין זה ליציבות הבנק? האם דירקטוריון עצמאי עדיף בשמירה על יציבות הבנק? האם דירקטוריונים פעלו טוב יותר בבנקים בארה"ב ואירופה, שבהן אין בעל שליטה? אין ראייה שההתערבות בהרכב הדירקטוריון קידמה את יציבות בנק הפועלים. אנשי הפיקוח אינם פסיכולוגים ואין הם יודעים איזה מנהל אוהב יותר סיכון. חובתם לקבוע כללי התנהגות לבנק כדי שיפעל בגדר הסיכון הראוי ולקנוס אותו על חריגות, בצורה שתגרום למנהלים להתנהג לפי דרישות הפיקוח. זה הכל.



בראש רשימת החטאים של בנק הפועלים, כפי שנכתב ב-themarker, מופיעה ההשקעה באיגרות חוב מגובות משכנתאות, ומצוין שהפיקוח הציל את בנק פועלים מהפסד בכך שהכריח אותו למכור את התיק. את ירידת הערך של התיק לא יכול היה הפיקוח לדעת מראש - אנו יודעים זאת בדיעבד. התיק נמכר לפימקו, חברת ניהול השקעות באיגרות חוב מהגדולות בעולם. כלומר, היתה זו השקעה סבירה. בעוד שאי אפשר לחזות שינויי מחיר, ניתן לצפות את רמת הסיכון, אשר עלתה מאוד בנכסים אלה. לפיכך צדק הפיקוח כשדרש מבנק הפועלים להגדיל את שיעור ההון העצמי כנגד האחזקות המסוכנות, מה שגרם לבנק הפועלים למכרן.



יש פה התנהלות סבירה של שני הצדדים - בנק הפועלים והפיקוח - ולא נראית כאן עילה לפיטורים. אם אין לבנק הפועלים מערכת פנימית טובה לניהול סיכונים, זהו אכן כישלון ניהולי, והפיקוח צריך לדרוש הקמת מערכת כזאת בכל הבנקים. אפשר גם לדרוש מכל הבנקים לעסוק בבנקאות בלבד, ולאסור השקעות לא-בנקאיות והימורים בורסאיים המגדילים את סיכון המפקידים. ואולם זאת יש לעשות באמצעות כללים אחידים על כל הבנקים, לא בהתערבות בהרכב ההנהלה של בנק ספציפי.



קוצר המקום אינו מאפשר לנתח את שאר העילות לפיטורים שמונה themarker. רובן נעות בין בעיות ממשל פנימי והחלטות עסקיות שאפשר להתווכח על התבונה בהן, אך אין בהן עבירה. ייתכן שיש לבנק ישראל עילה סודית מוצדקת לפעולתו, אך יש בעיה כאשר מפקח פועל ללא הנמקה העומדת לבקרה ציבורית ומשפטית.



ייתכן שכלכלת ישראל תשתפר אם שליט נאור ינווט את פעילות כל החברות הפועלות בה וימנה בהן את המנהלים הראויים. ואולם כמו בדמוקרטיה, בגלל הסיכון שהשליט הבא יהיה בלתי-נאור ויעשה שימוש פסול בסמכויותיו, מוטב השלטון העצמי בחברות מדיקטטורה נאורה. ואם יש צורך ברפורמה חקיקתית ופיקוחית בממשל התאגידי בישראל, אין זה תפקידו של בנק ישראל.



הכותב הוא פרופסור לפיננסים באוניברסיטת ניו יורק