מעודדים את מיידוף הבא

>> העונש שהוטל על ברנרד מיידוף הפך אותו ליגאל עמיר של וול סטריט - איש טמא שבית המשפט רצה לוודא כי לא יראה לעולם את אור היום מחוץ לכותלי בית הכלא.

מספר שנות המאסר שנגזרו על מיידוף משקף את העונש המקסימלי שאפשר לגזור במקרה כזה, לפי כללי הענישה האמריקאיים. גם בארה"ב, שבה הענישה משקפת את רחשי לבו של ההמון, בייחוד במשפטי מושבעים (ומיידוף לא נשפט על ידי מושבעים) - העונש חריג בחומרתו.



מגמת הענישה כלפי עברייני צווארון לבן בארה"ב קיבלה תפנית לחומרה במשפט של מייקל מילקן, מלך אג"ח הזבל של שנות ה-80. מילקן היה בנקאי ההשקעות המפורסם והרווחי ביותר בוול סטריט באותן שנים. לאחר שהודה בעבירות של הונאה בניירות ערך ב-1990 ונידון לעשר שנות מאסר, סימל מילקן את כל מה שרע בעברייני הצווארון הלבן ובתאוות הבצע של וול סטריט. עשר שנות המאסר שנגזרו עליו נחשבו אז עונש חמור במיוחד. סניגוריו של מילקן הצליחו להפחית את עונשו של מילקן בפועל לשנתיים בזכות התנהגות טובה והעובדה ששיתף פעולה עם חוקריו. למיידוף זה לא עזר.



מאז מילקן הפנימו בתי המשפט האמריקאיים את העובדה שהונאה יכולה להרוס חיים של בני אדם. הנזק החברתי של הונאת ענק אינו פחות מרצח, גם אם היא אינה מותירה אחריה גופות מדממות אלא לכל היותר חשבונות בנק ריקים. חישבו על אפקט אחד בישראל לדוגמה: מיידוף ייבש קרנות לתמיכה אקדמית שהיו יכולות להבטיח את עתידם של צעירים מעוטי יכולת, שלעולם לא יגדלו להיות מדענים מבטיחים. הוא לבדו עיכב את עולם המדע והרפואה, ולעולם לא נדע עד כמה.



הענישה בישראל על גזל כספי משקיעים נמוכה מבארה"ב: 17 שנות מאסר לאתי אלון שמוטטה את הבנק למסחר, במקרה הקיצון; עשר שנים לעו"ד ישראל פרי בפרשת הפנסיה הגרמנית; שבע שנים בהסדר טיעון לבועז יונה מפרשת חפציבה, שהותירה משפחות בלא קורת גג.



הדעה המקובלת היא ששופטי ישראל רחמנים. בארה"ב הבעיה הפוכה. מאז פרשת מילקן עלתה חומרת העונשים לרמה שגוררת ביקורת מצד משפטנים, כלכלנים וקרימינולוגים.



מיידוף בן 71 כיום. פרקליטו ציין כי לפי תוחלת החיים הממוצעת בארה"ב הוא צפוי לחיות עוד 13 שנה. הפער בין עונש של 20 שנה לעונש של 150 שנה חסר משמעות מבחינתו. ספק אם הפער אפקטיווי מבחינה חברתית. תארו לכם שיש עוד כמה מיידופים שלא נחשפו. הם מנסים להעריך מה יהיה עונשם אם ייתפסו ויודו.



"מיידוף 2", שיודע כי העונש שיוטל עליו משמעו מאסר עולם, לא יסגור את עצמו אלא ימשיך ואף יגביר את פעילות ההונאה כדי לא להיתפס. אין לו מה להפסיד. כלכלה משפטית מראה כי עונשים מופרזים עלולים לגרום לעבירות חמורות יותר. אם מיידוף הונה בעשרות מיליארדים - מיידוף הבא עלול להיות גדול ממנו.