ניו יורק טיימס
מינכן. בכל הקשור בפיטורים, מנהלים באירופה תמיד ראו את עצמם כהפכים של עמיתיהם האמריקאים. פיטורים המוניים ושיטות עבודה של העסקה-ופיטורים נתפסו באירופה כמבישים. בהתאם לחוק ולמסורת, חברות אירופיות שמרו תמיד על אחריות חברתית, ניהלו משא ומתן עם האיגודים המקצועיים על פיטורים, וויתרו על עובדים רק כמוצא אחרון.
לא עוד. כעת, כשאירופה ניצבת על סף מיתון, המגזר העסקי האירופי עוקף את החוקים הישנים וקורא תיגר על המסורת הוותיקה. סימנס, קבוצת האלקטרוניקה וההנדסה הגרמנית, הודיעה הקיץ על פיטורים של 4,000 עובדים בחטיבת הטלפונים הסלולריים; היא לא שילמה למחציתם פיצויים או לא ניהלה איתם משא ומתן אמיתי. הסיבה? רוב העובדים היו זמניים וסימנס יכלה להמתין עד שהחוזה שלהם יסתיים.
יצרנית השבבים הגרמנית אינפיניאון טכנולוג'יס פיטרה הקיץ לפחות 250 עובדים, שנשכרו רק חודשים ספורים קודם לכן. העובדים היו בתקופת ההתמחות שלהם, ועדיין לא עבדו בחברה די זמן כדי להיות זכאים להגנה מפיטורים בהתאם לחוק.
לא כך אמורים להיות פני הדברים באירופה. באופן רשמי, רוב מדינות אירופה עדיין מקשות על פיטורים והופכות אותם ליקרים מאוד. כמו כן, רוב החברות מצמצמות את כוח האדם שלהן בעיקר באמצעים "חצי-וולונטריים": תוכניות פרישה מוקדמת, הקפאת העסקת עובדים חדשים, חבילות פיצויים שמנות.
אך לנוכח ההאטה בפעילות הכלכלית, חברות אירופיות גדולות מצאו באחרונה דרכים להיות קשוחות יותר, מהירות יותר ובמובנים מסוימים "אמריקאיות" יותר. בה בעת, איגודי העובדים האירופיים, שמצאו עצמם חסרי אונים מול מעבר של תפקידים רבים לאסיה ומרכז אירופה, נכונים כיום יותר מבעבר להתפשר.
אריקסון, יצרנית הציוד הסלולרי השוודית, מתכננת לפטר 22 אלף עובדים בכל העולם. העובדים בשוודיה זוכים להודעה של 12 חודשים מראש ואריקסון מסייעת להם במציאת עבודה חדשה, אך הם לא יקבלו חבילת פיצויים.
חברת התעופה לופטהאנזה, שנכשלה בהשגת הסכמת האיגודים לפיטורי עובדים ולקיצור שעות העבודה, מאיימת כעת בפיטורים של 4,000 עובדים ובכפיית פרישה של עובדים במידת הצורך.
השינוי המשמעותי ביותר נוגע לעובדים זמניים, הנשכרים לעתים בקבוצות קטנות על ידי חברות כוח אדם דוגמת מנפאואר ורנסדטד, המסייעות לחברות בכל אירופה לשכור עובדים זמניים.
העובדים הזמניים מועסקים בקווי ייצור במפעלים או במשרדים, ולעתים קרובות עבודתם אינה שונה מזו של העובדים המסורתיים במשרה מלאה וקבועה. אך כשהפעילות העסקית מידרדרת, כפי שאירע באחרונה, חברות יכולות לפטרם מיד כשחוזה ההעסקה שלהם פג.
לפי נתוני הנציבות האירופית, תשעה מכל עשרה עובדים שנשכרו על ידי חברות באירופה בין 1990 ל-1998, היו עובדים זמניים או הועסקו בעבודות חלקיות.
איגודי העובדים, הנאבקים בפיטורים, נכונים כעת לפשרות גדולות יותר. ב-LTU, חברת תעופה גרמנית הקרובה לפשיטת רגל, הסכימו איגודי העובדים לקיצוץ של 10% בשכר. פולקסוואגן שיכנעה באחרונה את איגודי העובדים להסכים להעסקת עובדים חדשים בתנאים פחות טובים, בתמורה להתחייבותה להקים מפעל חדש בגרמניה ולא במדינה אחרת.
ואולם פיטורים של עובדים במשרה מלאה וקבועה באירופה היא עדיין משימה קשה מאוד לעומת פיטורים בארה"ב. וחרף העלייה החדה במספר העובדים הזמניים המפוטרים, רק קומץ חברות מצליחות לפטר עובדים רבים ללא משא ומתן מפרך והסכמים עם איגודי העובדים.
כלכלנים רבים טוענים כי החוקים המקנים לעובדים הגנה על פיטורים באירופה, לא מסייעים בהגדלת התעסוקה אלא בשמירה על שיעור אבטלה גבוה יחסית לאורך זמן - כ-8.6% כיום.
"בעבר היה קשה מאוד לפטר עובדים, וחברות רבות החליטו שלא להעסקים מלכתחילה", אומר כריסטל רנדו, כלכלן בבנק ההשקעות מורגן סטנלי. "חברות ידעו כי לעובדים יש הגנה כל כך גדולה מפיטורים, עד שהן העדיפו להמתין לשינויים משמעותיים בביקוש לפני ששקלו בכלל להעסיק עובדים נוספים".
השינויים בסביבה העסקית בולטים לעין בסימנס, אחת המעסיקות הגדולות של עובדים במשרה מלאה וקבועה בגרמניה ובאירופה כולה. סימנס מנסה כיום לפטר לפחות 10,000 עובדים בחטיבת הציוד לרשתות הטלפוניה ו-4,000 נוספים בחטיבה הסלולרית. החברה אומרת כי היא מסוגלת להשיג את הצמצום בכוח האדם באמצעים דוגמת פרישה מרצון: תוכניות פרישה מוקדמות, הקפאת העסקת עובדים חדשים, העברת עובדים וחבילות פיצויים מוגדלות.
"אפשר לעשות את זה בלי מנטליות של העסקה-ופיטורים", אומר מתיאס בלמן, המנהל של חטיבת הרשתות והציוד הסלולרי של סימנס. "אפשר לחפש דרכים חכמות להתמודד עם הבעיה".
באירופה לומדים להכיר את תרבות הפיטורים האמריקאית
הארץ
5.12.2001 / 8:59