עלות השרים שנתפר להם תיק: 126 מיליון שקל

"מעולם לא היתה ממשלה בזבזנית כל כך. מעולם לא היתה ממשלה גדולה כל כך לקואליציה קטנה כל כך. כל כך הרבה כסף הוציאו על ניפוח משרדים" - את הדברים האלה אמר ב-4 במאי 2006, יום השבעת ממשלת אולמרט, לא אחר מאשר בנימין נתניהו. אך מאז התברר כי דברים שרואים מכס יו"ר האופוזיציה, לא רואים מכס ראש הממשלה: במקום שנתניהו ידבק בדבריו, הוא עשה את ההפך. הממשלה שהקים ב-31 במארס 2009, ובשבוע הבא ימלאו 100 ימים לכהונתה, מונה 6 שרים יותר מממשלת אולמרט דאז. לא פחות מ-30 שרים חברים בממשלת נתניהו, מהם 9 שנתפר להם תיק במיוחד, וכן 8 סגני שרים.







בתקופה של משבר כלכלי וגידול באבטלה, נתניהו פעל לצמצם מספר המובטלים דווקא מקרב חברי הכנסת, על ידי הקמת ממשלה מנופחת. שליש מחברי הכנסת המהלכים במשכן (39), הם חברים בממשלתו. ממשלה כל כך גדולה, עד שצריך היה להזעיק את נגרי הכנסת להקים שולחן נוסף במליאה.



מדובר באחת הממשלות הגדולות בתולדות ממשלת ישראל. ורובם, כפי שהגדירה יו"ר האופוזיציה ח"כ ציפי לבני, "שרים לענייני כלום וסגני שרים לשום דבר". כך למשל יצר נתניהו יש מאין את התפקידים "השר לשיפור השירות הממשלתי לציבור" (מיכאל איתן, ליכוד) או "השר המופקד לענייני מיעוטים" (אבישי ברוורמן, עבודה).



נתניהו הרבה להזכיר בתקופת כהונתו כשר אוצר את ה"רזה" - הסקטור העסקי, הנאנק תחת עולו של ה"שמן" - הסקטור הציבורי המשמין מנחת. אבל הוא עצמו לא קיצץ בשומניו של השמן. התארים המגוחכים בממשלה עולים למשלם המסים הישראלי הרבה כסף.



עיון בספר תקציב המדינה, מגלה כי עלות תשעת השרים ללא תיק מוגדר, שלמעשה מסונפים אל משרד ראש הממשלה (ראו טבלה בעמוד זה) וכן שמונת סגני השרים (למעט סגן שר הבריאות יעקב ליצמן שהינו במעמד שר) הינה 126.7 מיליון שקל בשנה. מתוך זה, עלותם של תשעת השרים ללא תיק הינה 81.787 מיליון שקל. לכך יש להוסיף עלות אבטחה בסכום של כ-27 מיליון שקל בשנה (2.9 מיליון שקל בשנה לכל שר). עלותם של שמונת סגני השרים הינה כ-18 מיליון שקל לשנת 2010 (2.195 מיליון שקל לכל שר). המשמעות היא כחצי מיליארד שקלים למשך קדנציה שלמה של 4 שנים. מדובר בעלות מוגזמת על גבו של משלם המסים. ניתן היה להקטין בסכום זה חלק מהגזירות התקציביות כגון: העלאת המע"מ ב-1%, העלאת המס על סיגריות או ההטלה המתוכננת של המע"מ על הפירות והירקות.



אז מה עושים כ-100 ימים לאחר השבעתם השרים "לענייני כלום"? קחו למשל את ח"כ מיכאל איתן (ליכוד). הח"כ החרוץ מונה לתפקיד "השר המופקד על שיפור השירות הממשלתי לציבור". לשם מה צריך שר מיוחד לצורך כך? בינתיים הוא נתקל בעיקר בהתנגדויות של גורמי ממשלה לוותר על סמכויותיהם בתחום לטובתו. עד שיצליח לקבל לידיו תחומי פעולה משמעותיים, מן הסתם תסתיים כהונת הממשלה. איתן ויתר על מימון לשכה, והוא עובד ממשרדו שבכנסת כשהוא נעזר בכ-50 מתנדבים. בעוד שרים ללא סמכויות מוגדרות אחרים נהנים ממימון הוצאות רכב שרד מסוג "אאודי", איתן מסתפק ב"מזדה 6" בה נוהגים ח"כים מהשורה. ועדיין, נשאלת השאלה: למה לא יוותר על התואר המיותר של שר כדי שיוכל לתרום מניסיונו העשיר כמחוקק?



נראה שגם העסקתם של השרים ללא תיק בני בגין ויוסי פלד מיותרת. האם יש הצדקה פונקציונלית למינויים? ומה עם "השר המופקד על שירותי המודיעין והוועדה לאנרגיה אטומית", דן מרידור? עדיין לא ברורה חלוקת הסמכויות בינו לבין "השר לנושאים אסטרטגיים", משה יעלון. הממשלה יכלה לתפקד ביעילות גם ללא פיצול האחריות בתחום החינוך: השר משולם נהרי (ש"ס) מופקד על החינוך החרדי-ספרדי, בעוד סגן השר מאיר פרוש מופקד על החינוך החרדי-אשכנזי. אפשר היה להסתדר גם ללא הקמתו מחדש של המשרד לשירותי דת, שהופקד בידי השר ח"כ יעקב מרגי (ש"ס) במקום לאחדו עם משרד ראש הממשלה כפי שהיה נהוג בעבר. במצב כזה יש רק לקוות שהמשרד החדש לענייני מיעוטים, שהוקם במיוחד בשביל ח"כ אבישי ברוורמן (עבודה), אכן יצדיק את עלותו. כדי לטפל בגמלאים, לא צריכים את סגנית השר לאה נס.



נתניהו חוזר וטוען ש"הקואליציה עולה כסף", אבל הוא יכול היה למנוע לפחות חלק מההוצאה המיותרת הזו מהקופה הציבורית.