הרומן בין טינה בראון להרסט נגמר

מאת ג'רלדין פבריקנט ואלכס קוז'ינסקי



הופיעו סימנים ראשונים לכך שהרומן בין טינה בראון לקבוצת הרסט עומד להסתיים. אנשים המקורבים לשותפות הפיננסית שמאחורי מגזין "טוק", שהושק על ידי בראון ב-1999, אומרים כי הסבירות ליציאת הרסט מהמיזם הולכת וגדלה. במקרה כזה תיאלץ המממנת השנייה, חברת הסרטים מירמקס, למצוא משקיעים חדשים או לתמוך לבדה ב"טוק".



בשבוע שעבר, בפגישת צוות אנשי המכירות של מגזיני הרסט, נשאל מנכ"ל הרסט, פרנק א. בנאק הבן לגבי עתידו של המגזין "טוק". לדברי משתתף בפגישה שמר בנאק על שלוותו ואמר כי הרסט ממשיכה לבדוק את אפשרויותיה, כפי שהיא בודקת לגבי כל הפרסומים שלה. מנהל אחד, שביקש להישאר אנונימי, אמר כי הארווי וויינסטין, יו"ר-שותף במירמקס, כבר אמר לאנשים כי הרסט רוצה לצאת מהמיזם.



קתלין פ. בלאק, מנכ"לית קבוצת המגזינים של הרסט, שסייעה להקים את השותפות ב"טוק", כתבה בהודעה שפירסמה ביום שישי כי הרסט מעדיף ש"טוק" ימצא מממנים אחרים, למרות ששיבחה את נתוני התפוצה והפרסום של המגזין.



"אנחנו מודעים לכך ש'טוק' מחפש משקיעים נוספים", נאמר בהודעתה של בלאק. "אנחנו תומכים במאמצים אלה, למרות שאין שינוי ביחסינו עם 'טוק'. אנחנו בהרסט מצפים שתהיה לנו מערכת יחסים מתמשכת עם המגזין".



ייתכן כי הרסט תיסוג מהשקעתה ב"טוק" אך תמשיך להפיץ את המגזין



מקורבים של וויינסטין, שמנהל את מירמקס, יחידה של דיסני, נתנו הערכות שונות לגבי מחויבותו למגזין. כמה אומרים שהוא איננו מוכן לנטוש אותו. אולם מנהל אחד אמר כי וויינסטין מחפש דרך נקייה למכור או לסגור את המגזין "בלי להרגיז את טינה".



הוא ציין כי מחצית ההפסדים שגרם "טוק" זרמו לדו"חות הכספיים של מירמקס, מספר המוערך בכ-20 מיליון דולר. אם ויינסטין לא יהיה מוכן להמשיך לספוג הפסדים גדולים יותר, הוא יידרש לשותף נוסף. אם לא יימצא שותף, תיפגע אמינות המגזין, אומרים כמה מהמו"לים המתחרים בו.



אכן, הבעיות של "טוק" מפתיעות במיוחד, מכיוון שבראון היתה בעלת תקציב מספיק גדול כדי להגשים את חלומה בתחום הדפוס. מה שחסר לה לא היה כסף אלא חזון ברור של הדרך לבדל את המגזין מ"ואניטי פייר" וממתחרים אחרים.



זוהרם של עסקי השעשועים כבר סייע למשוך משקיעים עשירים שעשו את כספם בעסקים יותר יומיומיים. אך הסבירות הגבוהה כי "טוק" לא יהיה רווחי בשנים הקרובות תקשה על מציאת משקיעים במצב הכלכלי הנוכחי.



גם הרסט נמשכה באמצעות הזוהר לתוך מה שנראה כמו שידוך מוזר. חברת הרסט מפקחת על קבוצת מגזינים של אמצע הדרך. הקישור - וחלוקת ההפסדים - בין עורכת סטייליסטית כמו בראון ומירמקס, היה מתוק במיוחד עבור כמה אנשים בהרסט. מנהלים שעמלו זמן רב תחת תווית הקמצנות והרישול שהדביקו להרסט אנשי המדיה, לעומת מכונת הפרסום היקרה והמשומנת של קונדה נאסט, למשל.



בציבור, וויינסטין טען כי הוא מחויב למגזין. בהצהרה ביום חמישי הוא אמר על בראון ו"טוק": "מירמקס תומכת לחלוטין, תמיד היתה ותמיד תהיה".



אולם ביקורת מרומזת שהשמיע כלפי בראון והמו"ל שלה, רונלד א. גאלוטי מעידה כי היחסים אינם שפירים לחלוטין. לאחר 11 בספטמבר, וויינסטין השתמש במשרדי "טוק" בצ'לסי כמטה זמני לאחר שמשרדיו בטרייבקה נפגעו. בסוף ספטמבר, הוא גילה שגיליון נובמבר נדחה בשל שינויי עריכה של הרגע האחרון, ולא היה מוכן לעיונו שבוע לפני שנשלח לדפוס.



"אני לא מבין מדוע אינך יכולה להרים את המגזין הזה", אמר וויינסטין לבראון וגאלוטי, מספר חבר צוות "טוק". "אני לא יודע מה אתם מגחכים לכם. יכולתי לנהל את המגזין הזה טוב יותר משניכם". גם בראון וגם גאלוטי סרבו להגיב למאמר זה.



בניגוד לתמיכתו הפומבית של וויינסטין, בשנה שעברה נתנה בלאק רק תמיכה פושרת למגזין. האפשרות ליציאתה של הרסט כמשקיעה הועלתה בשבוע שעבר במגזין "ניו יורק". רבים ממנהלי "טוק" בהווה ובעבר אמרו כי תנאי השותפות הם סוד כמוס. אולם מנהל פיננסים לשעבר בהרסט, אשר הכיר את פרטי החוזה וידע על התחייבותה של הרסט, אמר כי להרסט מותר לצאת מההשקעה לאחר שהוציאה סכום כסף מסוים. הוא סרב לציין מהו הסכום.



"שעון החול מתרוקן", אמר המנהל, שהתעקש להשאר אנונימי.



בדרך כלל עורכת הרסט חוזים במיזמים משותפים לפי 50-50, בהם מקבלים השותפים אחריות פיננסית שווה. הרסט מוציאה לאור את "מרי קלייר" בשיתוף עם מרי קלייר אלבום הצרפתית ואת "סמארט מאני" עם דאו ג'ונס.



החברה מוציאה לאור אף את מגזין "O" בשותפות עם חברת ההפקות של אופרה וינפרי, הארפו פרודקשנס. הצלחת "O" רק הקשתה על "טוק", בגלל ההשוואה הבלתי מחמיאה לביצועיו הלא מוצלחים.



בהרסט מתמקדת התרבות הארגונית על השורה התחתונה בעיקר. בנאק וויקטור פ. גאנזי, סמנכ"ל התפעול של הרסט, "בוחשים במספרים יותר מכל אדם אחר על כדור הארץ", אמר מו"ל לשעבר מהרסט שעבד עם שניהם. "ויש קונפליקט ישיר בין חשיבתם לבין מגזין שמוכר בפועל 650 עמודי מודעות כנגד עלות הפקה גבוהה".



הגישה הפזרנית של "טוק" הרגיזה מו"לים ועורכים אחרים בהרסט, שהתלוננו לבלאק שנאלצו לחסוך פרוטות בעוד ש"טוק" ביזבז כסף.



"טוק" ערך שינויים רבים במערכת שנועדו לתדלק מחדש את המגזין, כולל תוספת חדשה של עורך נחשב, מאיר רושן, ממגזין "ניו יורק".



יש הרואים התקדמות . ג'ין דה ויט, יו"ר ומנכ"ל אופטימדיה, הרוכשת פרסום עבור חברות שונות, אמר על "טוק": "לא התלהבתי בהתחלה. אבל קראתי אותו באדיקות, וטינה מצאה תמהיל עריכה נהדר".



על השאלה איך "טוק" נראה ביחס ל"ואניטי פייר", אמר דה ויט: "ואניטי פייר הוא משהו קליל וקצת קל דעת. הוא יותר שטחי ואופנתי. אני חושב של'טוק' יש צוות קצת יותר רציני ויש לו יותר עומק".



אך אין פלא ש"טוק" צולע. הסביבה הכלכלית החמירה מאוד עבור מו"לים של מגזינים בשל עלויות הנייר והדואר הגבוהות, עלויות השגת מנויים חדשות וירידה במכירות בדוכנים.



ההצלחה של המגזין בפרסום היתה מעורבת. הכח הקבוצתי של הרסט סייע להשיג מפרסמים גדולים כדיימלר קרייזלר, אבל מכירות הפרסום ב