משפחת בלפר האמינה באנרון - והפסידה

מאת לזלי קאופמן וג'רלדין פבריקנט



כשחברה בגודלה של קבוצת המסחר באנרגיה אנרון מתמוטטת, קשה לקבוע מיהו המפסיד הגדול ביותר. אחת המועמדות המובילות היא משפחת בלפר מניו יורק. לפני שנה היה שווי החזקות המשפחה באנרון כ-2 מיליארד דולר. עתה, בעקבות פשיטת הרגל של החברה, המניות האלה כמעט חסרות ערך.



זהו סוף מוזר לסיפור שהחל כשארתור בלפר ברח מפולין לארה"ב בשנות ה-30 והקים אימפריית נפט משפחתית, והוא היכה בהלם את השכבה המסוימת של העילית של ניו יורק המורכבת מאספני אמנות, פילנטרופים ופוליטיקאים. משפחת בלפר מוכרת מאוד בשכבה החברתית הזאת. אחד האגפים במוזיאון המטרופוליטן נקרא על שמה.



רוברט בלפר, בנו של ארתור, ניצב כעת במרכז המשבר. בלפר, בן 66, שסירב להתראיין, הוא חבר במועצת המנהלים של אנרון. ככל הנראה הוא היה מאמין גדול באנרון, גם כששינתה את פניה ונהפכה מחברת הולכת גז טבעי לקונגלומרט פיננסים מורכב.



משפחת בלפר לא ירדה מנכסיה. רוברט מחזיק בנדל"ן יקר ערך יחד עם גיסיו, לורנס רובן וג'ק סולץ. בנו לורנס מחזיק בנתח משמעותי מחברת חיפושי הגז והנפט וסטפורט ריסורסס.



אך גם לאנשים עשירים מאוד, 2 מיליארד דולר הם 2 מיליארד דולר, ומקורבים לבלפר אומרים כי הוא מתייסר על מה שקרה לאנרון. "הוא אמר שהוא מרגיש מטומטם - כאילו כל העולם מסתכל עליו", אמר חבר.



ארתור בלפר, שהיה סוחר בנוצות לכריות ולשמיכות, הוא זה שיצר את רוב הונה של המשפחה. בשלב מסוים ייצר בלפר, שנפטר ב-1993, שקי שינה מפוך עבור צבא ארה"ב, אך בשנות ה-50 הרחיב את הפעילות, תחילה לגום-אוויר ואחר כך לנפט. מיזם נפט בפרו הניב רווחים נאים, וב-1962 נרשמה החברה של בלפר, בלקו פטרוליום, למסחר בבורסה של ניו יורק. רוברט מונה לנשיא בלקו ב-1965.



כעבור 20 שנה הלאימה ממשלת פרו את אסדות הקידוח של בלקו, אך לא לפני שהחברה מצאה לעצמה קונה - חברת אנרגיה בשם אנרון. בתמורה להחזקותיה בבלקו פטרוליום קיבלה משפחת בלפר מניות בכורה באנרון, ששילמו דיווידנד גבוה והיו המירות במניות רגילות. הרבה מניות: 27 עבור כל מניית בכורה.



המשפחה המשיכה להחזיק את רוב מניות הבכורה גם אחרי שרוברט בלפר עזב את חברת האנרגיה כדי להקדיש את זמנו לפילנטרופיה. הוא תרם סכום ניכר לישיבה יוניברסיטי ומכהן כיו"ר בית הספר לרפואה של האוניברסיטה, על שם אלברט איינשטיין. בלפר ואשתו רנה, אספני כלי זכוכית עתיקים, תרמו כ-6 מיליון דולר להקמת אגף לאמנות יוונית במוזיאון המטרופוליטן על שמם. דובר המוזיאון סירב לומר אם התרומה ניתנה במניות אנרון. בדרך כלל מוסדות תרבות מוכרים מניות שהתקבלו כתרומה כמעט מיד.



"אני רוכש להם כבוד רב כמשפחה המעורבת בפעילות למען הקהילה", אמר איירה האריס, יו"ר חברת ההשקעות ג'יי.איי האריס ושותף בכיר לשעבר בבנק ההשקעות לזאר פרר. אך כמה מנהלי כספים תיארו את בלפר כיהיר ומתנשא. גם בעולם הנפט לא זכה בלפר לשבחים מפי כל. "הוא בן למשפחה עשירה, אבל מתנהג כאילו עשה את כספו בעצמו", אמר ברנרד פשבך, יועץ המגייס כספים עבור חברות אנרגיה. לפני שנה, אמר פשבך, הוא בחן את חברת האנרגיה הנוכחית של בלפר ולא התרשם לטובה. "במובן מסוים היא דומה לאנרון", אמר. "הכל נורא מסובך, ואף אחד לא יודע מה קורה שם". החברה היא בלקו אויל & גז. היא הוקמה על ידי בלפר ובנו ב-1992 והונפקה לציבור ב-1996. בהנפקה, שבה שימש בנק ההשקעות גולדמן סאקס כחתם, גייסה בלקו החדשה 100 מיליון דולר.



היו לה קשרים הדוקים עם אנרון. ב-1997 הקצתה בלקו כ-150 מיליון דולר במזומן לרכישת אחת מהחברות הבנות של אנרון, קודה אנרג'י. שנה קודם לכן, ב-1996, החלה בלקו לגדר את הימוריה על מחירי הנפט, בעיקר באמצעות שירות המסחר בחוזים עתידיים של אנרון. כל עוד היה מחיר הנפט נמוך, רשמה בלקו רווחים. אך כשעלו המחירים היא הפסידה כסף רב. ב-2000 היא שילמה לאנרון 34 מיליון דולר במסגרת הסכמי גידור מורכבים, ונאלצה לבצע הפרשה של כ-100 מיליון דולר כנגד רווחים.



בלפר לא מכר את מניותיו באנרון גם כשהחל להיחשף המשבר בחברה. יתר על כן, הוא כנראה לא רכש כל הגנה כנגד ירידה חדה במניות החברה: הן ירדו מכ-58 דולר לכ-80 סנט. גיסו של בלפר, רובן, מכר מניות אנרון, וכך עשה גם מנכ"ל החברה, קנת ליי. "משפחת בלפר כנראה האמינה בחברה הזאת יותר מכל אחד אחר", אמר שלשום בכיר בוול סטריט בהשתאות.