הטובים, הרעים ושאר הממוצעים

מאת ארי שביט



כנער בקיבוץ היה קובי ריכטר התלמיד הכי טוב, הרתך הכי טוב, והשחיין הכי טוב; אחר כך היה טייס הקרב הכי טוב, הצייד הכי טוב, הדייג הכי טוב והגולש הכי טוב. היום הוא כנראה היזם הכי טוב והתעשיין הכי טוב - חברת מדינול שלו היא הרווחית ביותר בישראל וכבר הפכה אותו למיליארדר. לא פלא שצבר מתנגדים לכל אורך הדרך. עכשיו, למשל, הוא בעיצומו של מאבק ענקים נגד שותפתו האמריקאית, חברת בוסטון סיינטיפיק, ובטוח ששוב ינצח. ראיון ראשון בהחלט.



באחת הגירסאות המתקדמות של סיפור "ילדי החלום" הביא הפסיכולוג ברונו בטלהיים את סיפורו של נער מקיבוץ רמת יוחנן שכבר בגיל 16 ידע לומר למראיינו הידוע שכשיהיה גדול יהיה טייס ומדען. העובדה שהנער לא הבין שאין קשר בין להיות טייס לבין להיות מדען, טען בטלהיים, היא הוכחה נוספת לכך שילדי החממה הקיבוצית הם ילדים שתפישת המציאות שלהם לקויה. בטלהיים לא חשף בשעתו את שמותיהם של נחקריו הצעירים. ואולם שמו של הנער השאפתן היה קובי ריכטר, לימים טייס, לימים מדען והיום גם, ככל הנראה, מיליארדר.



בעשור האחרון השם קובי ריכטר מופיע לעתים יותר ויותר תכופות בעיתונות. תחילה היה
זה כשריכטר, מפקד טייסת לשעבר ואלוף הפלות המטוסים לשעבר, היה שותף להקמתה של חברת
אורבוטק, העוסקת בראייה ממוחשבת ובקריאה אופטית של מעגלים מודפסים (ערך השוק של
אורבוטק הוא כ-800 מיליון דולר). אחר כך היה זה כשריכטר, דוקטור למדעי הרפואה ופרופסור לשעבר ב-MIT, הקים את מדינול הירושלמית, חברה לייצור סטנטים
רפואיים (מתקן קפיצי להרחבת עורקים), שהיתה לחברה הישראלית הרווחית ביותר, ששוויה נאמד בראשית 2001 ב-2.2-2.5 מיליארד דולר.



ואולם בחודשים האחרונים ריכטר מוזכר על פי רוב בהקשר של מאבק האיתנים
המשפטי שהוא מנהל נגד שותפתו האמריקאית הגדולה, חברת בוסטון
סיינטיפיק. הוא טוען שהיא מעלה באמונו וניסתה להקים באירלנד מפעל
מתחרה תוך שימוש בידע שלו ובניגוד לתנאי החוזה. בוסטון סיינטיפיק
מכחישה וטוענת שפעלה בהתאם לחוזה. בהקשר הזה מועלות נגדו כעת שורה של
טענות שבצורה זו או אחרת ליוו אותו משך כל חייו: שהוא מבריק אך
מתנשא; מרשים אך לוחמני; שהוא אדם בעל איכויות יוצאות דופן, אך בשל
מודעות יתר לעליונותו ורגישות יתר לזכויותיו הוא שב ומסתבך בעימותים
בלתי הכרחיים.



עד הזמן האחרון ריכטר הסתגר. הוא שמר על חשאיות ונמנע מלהעניק ראיונות
עיתונאיים. אט אט הלכה הסתגרותו ובנתה לו דימוי אפל-זוהר של איל הון
ישראלי מסוג חדש: מוכשר אך אקסצנטרי, ידען אך מיזנתרופ. אולי משום
כך, כאשר הגבר הנאה והחייכן מגיע אל
מקום הפגישה המשקיף על הים בשעה מוקדמת
למדי של שבת בבוקר, ההפתעה מיידית: לא
אקסצנטרי ולא מיזנתרופ, לא מתנשא ולא
לוחמני, אלא אדם סקרן מאוד, תאב חיים
ותאב דעת, האוהב להאריך בשיחה על הספר
העברי האחרון שהרשים אותו ("חמסין
וציפורים משוגעות" של גבריאלה אביגור
רותם) ועל ההשערה שלו בדבר סוד קסמה
המתמטי של המוסיקה.



תשע שעות דיבר. על הקיבוץ, על מדינול, על
האופן שבו פטנטים באים לעולם. על ישראל,
על סטנטים, על רשלנותו של אלוהים בתכנון
עורקי הלב. על מלחמות, טיסות קרב, ופרס
חיל האוויר שהוא עומד לקבל.



אחת לזמן מה עצר ותהה מדוע הוא בעצם צריך לחשוף את עצמו לפני הציבור. הרי הוא אדם
פרטי בעל חברה פרטית ומה העניין בכלל. איזה טוב הראיון הזה ישרת. אבל
מיד אחר כך קם והתבונן בים הסוער ושב להרצות בפרוטרוט את נקודת המבט
שלו. את העולם על פי קובי ריכטר.



א. כסף



קובי ריכטר, מעולם לא התראיינת. גם כאשר היית בשנים האחרונות לאחד
מאנשי העסקים החשובים והאמידים בישראל החרמת את העיתונות. מדוע?



"אשתי יהודית ואני לא חשנו שמוטלת עלינו חובה להיחשף לציבור. החברה
שלנו פרטית. היא לא לקחה כסף מהציבור ועל כן אין חובה ציבורית לפקח
עליה או לחשוף אותה. העשייה היא שלנו, הכסף שלנו והחברה שלנו. לכן
חשבנו שזכותנו לא לספר על עצמנו".



ובכל זאת, ההסתגרות שלכם היתה די קיצונית ודי חריגה. ההימנעות שלכם
מפרסום ויחסכם העוין לתקשורת יצרו תחושה שיש לכם מה להסתיר.



"אין לנו דבר להסתיר. להיפך. אבל שנינו לא אהבנו את הפרסום שלנו
ברשימות העשירים למיניהן. אנחנו לא רואים את עצמנו כמיליארדרים ולא
כמיליונרים. אנחנו רואים את עצמנו כאנשי עבודה חרוצים וכנראה די
מוכשרים שאוהבים מאוד את מה שהם עושים ורוצים להמשיך ולעשות זאת.
הסטריאוטיפ של חוג הסילון לא התאים לנו. הוא מפריע לנו. שנינו רוצים
להאמין שאנחנו לא שונים ממי שהיינו לפני שש או שבע שנים. חשבון הבנק
שלנו השתנה, לא אנחנו".




במאי 2001 הכריז עליכם השבועון הכלכלי "פורבס" כעל מיליארדרים. הוא צירף אתכם לרשימת 500 האנשים העשירים בעולם. זה היה רגע משמעותי עבורך?



"משמעותי במובן המעיק. ראה, אבא שלי היה איש כספים. הוא היה גזבר
הקיבוץ והיה לו חלק בהקמת המפעל של הקיבוץ ותודות לו ולכמה מחבריו עד
היום קיבוץ רמת יוחנן הוא קיבוץ איתן כלכלית. אצל אבא העניין הכספי
היה מחודד מאוד. כך גם אצל אחי יוחאי - מנכ"ל אורבוטק - שהוא אדם
מאוד שיטתי ופוריטני בניהול כספים. אני לא כזה. אלי הכסף לא מדבר.
אני לא רוצה להתייפייף. אני לא פילנתרופ ולא דלאי למה. אבל אני לא
זוכר שבימי חיי כתבתי על נייר איזשהו סכום שהוא יותר משתי ספרות וכמה
אפסים אחריהן. לא תשמע ממני אף פעם נתון כמו מאה שבעה-עשר מיליון
תשע-מאות שלושים וארבעה אלף שקל. אני פשוט לא יודע להגיד דברים כאלה.
הם לא העניין שלי. גם לפני וגם אחרי שחשבון הבנק קצת גדל, אף פעם לא
היה לי מושג כמה יש בו. וכשאנשים אחרים מתחילים לספור לי את הכסף
ולהצמיד לי איזה סטריאוטיפ שקשור לכסף אני מרגיש שזה משבש את כל
מערכת היחסים שלי עם העולם. מתחילות מין אינטראקציות כאלה שיש בהן
כיבודים שלא הייתי מעניק אותם לאחרים ואני שונא עוד יותר שאחרים
מעניקים אותם לי".



ובכל זאת, מה כן יש בכסף? מה מושך בסדר גודל כזה של כסף?



"כש