>> זה כמה שנים מקדם פרופ' סטיוארט פרידמן מבית הספר למינהל עסקים וורטון של אוניברסיטת פנסילווניה את תיאוריית המנהיגות הטוטאלית. בניגוד לתחום הוורק-לייף באלאנס (wlb, איזון בין עבודה לחיים) המוכר, הרי שלטענת פרידמן אין לחשוב רק במושגי עבודה ומשפחה אלא להרחיב לארבעה מימדי חיים מרכזיים: משפחה, עבודה, קהילה (תחום חלש יחסית בישראל) וה"אני".
באחרונה התארח פרופ' פרידמן במפגש הצעירים והמבטיחים של מגזין themarker, שם פרש את תוצאות המחקר שערך במשך שנים, והוכיח כי עלייה ברמות האיזון בין ארבעת המימדים הביאה לעלייה משמעותית ברמת שביעות הרצון של מנהלים מחייהם - ובעיקר ברמת ביצועיהם.
"אני מלמד כבר שנים רבות בוורטון", פתח פרידמן, "ויכול לראות כיצד העולם משתנה, בין היתר על פי תפישות העולם של הסטודנטים שלי. ב-84', למשל, ערכתי סקר שבו הם נשאלו, בין היתר, כמה מהם מצפים לעבוד בחברה אחת במהלך כל הקריירה שלהם. התוצאה באותם ימים לא הפתיעה: שני שלישים מבין הסטודנטים היו בטוחים כי יתחילו ויסיימו את חייהם המקצועיים באותה חברה.
"השנים חלפו", המשיך פרידמן, "ובספטמבר 2008, כ-25 שנה לאחר הסקר הראשון, החלטתי לחזור עליו. הפער היה מדהים. רק שניים מתוך מאות סטודנטים ענו כי יעבדו רק בחברה אחת, וגם הם היו בנים למשפחות אמידות מאוד, שראו בהם דור ממשיך. הסקר הוא רק אחת מדוגמאות רבות לשינוי משמעותי שחל בתפישות הקריירה והניהול בשני העשורים האחרונים. בשנות ה-60 וה-70 רק מעט נשים עבדו מחוץ לבית - וכיום, בשוק העבודה האמריקאי יש יותר נשים מגברים. במקביל, החלו להשתרש תפישות ירוקות - אנשים רוצים לחיות בעולם ירוק יותר, בטוח יותר. כל אלה משפיעים בהכרח על תפישת הקריירה".
לפי פרידמן, המהפכה הדיגיטלית יצרה זעזוע קשה. כדי להוכיח עד כמה אנו קשורים לטכנולוגיה, הוא ביקש מהקהל להעביר את מכשירי הסלולר לידיו, רק לצורך ההרצאה. איש לא הסכים להתנדב. "כשיש לך מכשיר שמחבר אותך לעולם כל הזמן, אתה נדרש ליצור גבולות ולהחליט אם לכבות אותו או לא", הוא אמר. "למנהל בעבר לא היתה בעיה כזו - הוא פשוט לא היה זמין. לא פלא, אם כך, שבתוך הכאוס הזה הרבה מאוד מנהלים פשוט הולכים לאיבוד. מנהיגות היא כבר מזמן לא רק עניין של ביזנס וזהו", הדגיש פרידמן. "מנהיגות היא תפישה הוליסטית של החיים. איזון בין מרכיבים שונים שאינם בהכרח קריירה - יעשה רק טוב לקריירה שלכם".
מחקר קובע: פחות עבודה, יותר הישגים
מנהלים בכירים זעים בחוסר נוחות בכיסאם כשהם שומעים חלקים נכבדים מן התיאוריה של פרידמן, בעיקר כשהוא מוכיח לעובדים שחור על גבי לבן עד כמה לא מאוזנים חייהם וקורא להם, כן כן, לעבוד פחות.
במהלך ההרצאה ביקש פרידמן מן הקהל להשתתף בתרגיל מעניין. כל משתתף קיבל דף ועליו טבלת בחן את עצמך (ראה טבלה מספר 1), שעליה סימן את חלוקת הקשב האישית שלו בין העבודה, המשפחה, הקהילה ועצמו, באחוזים. לא פשוט למלא טבלה כזו, מכיוון שהמספרים מוכיחים את מה שנוח להימלט ממנו כשאינו מופיע מול הפנים בצורה כה גרפית. העבודה תופסת כמובן את מירב הפוקוס, המשפחה, במקרה הטוב, מקבלת את אותה רמת תשומת לב אך בדרך כלל מקבלת פחות, תחום הקהילה מקבל אחוזים נמוכים במיוחד וכך גם ההתייחסות לאני, הן ברמת הגוף והן ברמת הנפש.
בהמשך לתרגיל, שכלל גם שיתוף אדם בלתי מוכר בעליל בתוצאותיה המביכות של הטבלה, הציג פרידמן תוצאות של מעקב אחרי מנהלים שלקחו על עצמם להיכנס לתהליך בן ארבעה חודשים לאיזון החלקים השונים של חייהם.
הנתונים מוכיחים בבירור (ראה טבלה מספר 2) כי בעוד שרמת החשיבות של כל חלק וחלק נותרת בעינה, הרי שהפוקוס משתנה באופן דרמטי - תשומת הלב לעבודה ירדה מ-55% ל-44% בלבד, אך רמת שביעות הרצון ממנה עלתה ב-21%. ומה שחשוב יותר - רמת הביצועים עלתה בלא פחות מ-8%.
גם התחומים האחרים הרוויחו. בתחום המשפחה עלתה תשומת הלב מ-23% ל-28%, רמת שביעות הרצון עלתה ב-27% ורמת ההישגים ב-14%. עליות דומות נרשמו גם בתחומי הקהילה והמשפחה. המסקנה: כדאי להגדיל את אחוזי ההתמקדות בתחומים שאינם עבודה, כדי להעלות את רמת שביעות הרצון - ובעיקר את הישגיך המקצועיים.
איך עושים את זה?
פרידמן מציע שלבים שונים בתהליך שייצור שינוי. לשם כך נדרשים כארבעה חודשי מעקב ועשייה שיתניעו את התהליך וייהפכו עם הזמן לרוטינה.
חלק א': שלב הדיאלוג "פעמים רבות נדמה לנו שאנחנו יודעים מה הציפיות של אנשים אחרים מאיתנו, בעוד שלמעשה הציפיות שלהם נמוכות בהרבה", אומר פרידמן. "כך אנחנו פועלים במשך שנים לספק דרישות גבוהות שאינן קיימות, ומבזבזים אנרגיה במקומות מיותרים". הדרך לדעת במדויק את הציפיות היא על ידי שיחה פתוחה עם אנשים קרובים אליך בכל אחד מארבעת התחומים, ביניהם הממונה, קולגות, כפיפים וכמובן בני זוג או בני משפחה. במהלך השיחה יש לשאול שאלה מרכזית אחת: למה בדיוק אתה מצפה ממני?
"העדויות של רוב משתתפי המחקר גילו כי השיחות הפתיעו אותם מאוד, מכיוון שנאמרו שם דברים שהם לא היו מעלים על דעתם", אומר פרידמן. "לא מן הנמנע שתגלו שלעתים אתם יכולים להשקיע הרבה פחות מאמץ כדי לעמוד בדרישות, ולהיות מסוגלים להתפנות לדברים נוספים".
חלק ב': התמקדות כבר במהלך שיחות אלה, וכן במהלך כל שיחות השיתוף שתעשו עם הסביבה תוך כדי התהליך - יש ללמוד התמקד בדבריהם. היכולת להיות נוכח באופן מלא במקום שבו אתה נמצא היא חלק בלתי נפרד מהתהליך כולו. לא מדובר בשלב פשוט, אך כדאי ללמוד לכבות טלפונים סלולריים תוך כדי שיחה, ולא לתת לגורמים חיצוניים כמו מחשב או טלוויזיה להפריע. בשלב הראשון, תעשו את זה באופן מודע ומחושב. בהמשך זה יגיע באופן טבעי.
חלק ג': קביעת יעד לחודש הקרוב אחרי תהליך חשיבה והתמקדות אפשר לצאת לדרך בקביעת יעד אפשרי אחד, תוך שאתם מקפידים לדבוק בו במהלך החודש הקרוב. למשל, ארוחת ערב משותפת עם המשפחה פעם או אפילו פעמיים בשבוע, הצטרפות לשיעור יוגה או חדר הכושר, התנדבות לוועד הורים או הכרזה על שעת התנדבות קהילתית שבועית.
"מדובר בניסוי וטעייה", אומר פרידמן. "יהיו יעדים שתעמדו בהם ויהיו כאלה שלא, אך אין להפסיק לנסות, עד שמגיעים לנוסחה הנכונה. כך או כך, לא כדאי להתייאש ולנשור. צריך פשוט להבין שזה חלק מהדרך".
חלק ד': שינוי בהרגלי העבודה השינוי בלוחות הזמנים הוא גם חלק בלתי נפרד מהתהליך, כמו שינוי הרגלי עבודה. ייתכן כי אם תוכלו לעבוד יום אחד מהבית תגלו כי מדובר בתהליך שמסייע לאפקטיוויות שלכם והופך אתכם ליעילים יותר. האצלת סמכויות או שינוי מבנה התפקיד יכולים לעזור גם הם. חפשו את הדרך המתאימה לכם, שתאפשר לוחות זמנים גמישים המפנים לכם יותר זמן לעיסוק נוסף מעבר לעבודה.
"זה לא עניין פשוט", מסכים פרידמן, "אבל זה אפשרי. מודעות, החלטיות, ניסוי וטעייה בלתי פוסקים - כל אלה ייצרו אדם יותר שלם, ולכן גם מנהיג טוב יותר".
השקיעו במשפחה ובעצמכם ותהיו מנהלים טובים יותר
מאת טלי חרותי-סובר
13.7.2009 / 7:10