>> נציגות של שדולת הנשים זעקו בסוף השבוע חמס, לנוכח הצעות הפרשה שהעלה משרד האוצר בעניין ההכרה בהוצאות מטפלת. "מדוע אפשר לקבל הכרה לצורכי מס במכונית יוקרה או בקניית סיגרים - ואי אפשר להכיר בהוצאת על גידול ילדים?" הן שאלו שאלה רטורית.
התשובה לשאלה הרטורית היא שדווקא יש הכרה בהוצאות מטפלת. תמיד היתה. רק מכיוון שההכרה הזו גלומה בתלוש השכר שמקבלת כל אשה בלאו הכי, ההתייחסות אליה היא מובנת מאליה.
ההכרה בהוצאות מטפלת גלומה בנקודות הזיכוי ממס הכנסה שמקבלות נשים. בזכות נקודות הזיכוי, סף המס של נשים בישראל גבוה לאין ערוך מזה של גברים. כך, אשה שהיא אם לילד אחד אינה משלמת מס על הכנסה של פחות מ-6,500 שקל בחודש, לעומת 4,400 שקל מהם מתחיל גבר לשלם מס. שני ילדים מעלים את סף המס המינימלי ל-7,700 שקל בחודש, שלושה ילדים ל-8,800 שקל וארבעה ילדים ל-9,600 שקל. בכל המקרים, האם העובדת תיהנה מהפטור ממס עד שילדיה יגיעו לגיל 18. בכל המקרים, האם העובדת נהנית מהפטור ממס המגולם בנקודות הזיכוי ללא קשר לגובה השכר שלה. אם לשלושה ילדים, המשתכרת 20 אלף שקל בחודש, תשלם מס רק על שכרה מעל ל-8,800 שקל בחודש.
סף מס מינימלי של 6,500 שקל בחודש, לאשה שהיא אם לילד אחד, כולל בתוכו את הרוב המוחלט של הנשים בישראל. 75% מהנשים משתכרות שכר שהוא נמוך משכר זה. יוצא מכך שהרוב המוחלט של הנשים בישראל מקבלות מהמדינה את התמיכה המרבית שניתן להעניק להן ממערכת המס, בזכות היותן אמהות עובדות. כל תמיכה גדולה יותר לאותן אמהות עובדות כבר לא תוכל להגיע באמצעות הטבות מס.
אשה ממוצעת בישראל יולדת כמעט שלושה ילדים. מכך עולה כי אשה ממוצעת בישראל נהנית מהכנסה פטורה ממס בסכום של יותר מ-4,400 שקל בחודש בזכות היותה אם עובדת - בהשוואה לגבר מן המניין. בהשוואה לאשה שאינה אם (מדוע בכלל יש הבחנה בין גברים לנשים מבחינת הטבות המס? למדינת ישראל הפתרונים), היא נהנית מתוספת הכנסה פטורה ממס בסך של 3,700 שקל בחודש. זה אומר שמדי חודש היא חוסכת בממוצע 600-700 שקל של תשלומי מס, בזכות נקודות הזיכוי. בגלל שברמות ההכנסה הנמוכות גם שיעור המס הוא נמוך - זה לא היה יוצא שונה בהרבה מהסכום שהיא היתה מקבלת בחזרה ממס הכנסה, לו היה נשאר בתוקפו פסק דין ורד פרי בעניין ההכרה בהוצאות המטפלת.
כמובן שברמות ההכנסה הגבוהות יותר יש פער גדל והולך בין ההחזר הכספי שאשה מקבלת בזכות נקודות הזיכוי, מאשר ההחזר בגין הוצאות מטפלת. אמהות עובדות, ברמות שכר גבוהות, ייפגעו מכך שלא תהיה הכרה ישירה בהוצאות מטפלת. עם זאת, במונחיה של מדינת רווחה, התוצאה הזו אינה צריכה להטריד.
יתרה מכך, במונחיה של מדינת רווחה לא עשירה במיוחד, שצריכה לשקול היטב למי היא מסייעת קודם, התמיכה בנשים ברמות שכר בינוניות-גבוהות לא צריכה לעמוד בסדר עדיפות גבוה. הנשים הללו יידעו להסתדר בכוחות עצמן, עובדה - הן מסתדרות.
מי שזקוקות לעזרה הן דווקא הנשים ברמות השכר הנמוכות, אלה שהסיוע מהמדינה בסכום של 600-700 שקל בחודש הנחת מס עלול שלא להספיק להן. בעבור הנשים הללו הוצאות הטיפול בילדים עלולות להוות חסם פני יציאה לעבודה. מה עוד שבמקרים רבים הנשים הללו משתכרות שכר מינימום והן אף באות מרקע תרבותי שאינו תומך ביציאתן לעבודה.
בנשים הללו צריכה המדינה לתמוך, וכמובן שלא דרך מערכת המס - הן הרי נמצאות בפועל מתחת לסף המס המינימלי. לכן, הדרך היחידה לעזור לנשים הללו היא באמצעות סבסוד מעונות יום. סבסוד שעשוי לסייע לא רק לאשה העובדת, אלא גם לילדיה - שיקבלו כך גם הזנה על חשבון המדינה, וגם תוספות של שעות חינוך קריטיות. מרבית המחקרים בתחום החינוך גורסים כי חינוך בגיל הרך הוא החשוב ביותר.
השקעה במעונות יום, ולא הכרה בהוצאות מטפלת. זאת המדיניות שמדינת ישראל צריכה לנקוט בה, כמדינת רווחה מתקדמת. מהבחינה הזאת, הפשרה שהושגה בין האוצר לבין ח"כ ציפי חוטובלי, ושעיקר הסכום בה הופנה להשקעה במעונות יום, היא פשרה שכולם יוצאים נשכרים ממנה. חוץ, כמובן, מוורד פרי ומשדולות הנשים.
מזל ששדולת הנשים הפסידה
מירב ארלוזורוב
13.7.2009 / 7:10