בקרוב: דמי בצורת אינטלקטואלית

בין מע"מ על פירות וירקות והסדרים קואליציוניים – מישהו שכח להתייחס בספר התקציב העצום לאיום האסטרטגי האמיתי: הדור הצעיר שהולך לאיבוד. עומר רבין מפתח חרדת נטישה

עומר רבין
15/07/2009

ביבי בישל דייסה: בהתחלה היו בה פירות וירקות עסיסיים ועתירי ויטמינים ומע"מ, גושי שומן קטנים ומיותרים של מיסוי על תיירות נכנסת והקלות לעשירים ובעיקר הרבה דימויים ציוריים על פריחה, שגשוג, לבלוב, התרוממות, צמיחה ותנופה – אבל הנסיבות הפוליטיות עשו כתמיד את שלהן ואילצו את ביבי (או יותר נכון את הסו-שף החייכן שלו, שר האוצר שטייניץ) לדוג מתוך הדייסה את כל מה שגרר רבע גבה מורמת או שליש איום קואליציוני וכך נותרה הדייסה, גם הפעם, תפלה וכמעט חסרת טעם – ועוד במנה כפולה לשנתיים.

אפשר להאשים, ודי בצדק, את חוסר היציבות הפוליטית והמבנה הקואליציוני שגורר את ראש הממשלה לזגזג בין דרישות ולהפוך לרוכל בשוק שמתמקח ומתמחר כל אצבע במשכן (במחירים לא כוללים מע"מ, כמובן) – ובכל זאת, מראש ממשלה שהתייצב מול המצלמות חודש אחרי כניסתו למשרד והצהיר על בלימה ותנופה וחשיבה לטווח ארוך בתקציב דו-שנתי היה אפשר לצפות לקצת יותר.

בין קצבאות ילדים מתרחבות, מס שעולה לצורך ירידה ונקודות זיכוי במס שנועדו להשתיק את העובדה שהממשלה הלכה למעשה מתעלמת מפסיקות של בג"צ באופן מופגן – נדמה שבמסדרונות שכחו שמבט אל העתיד כולל גם דאגה לדור הצעיר: מערכת ההשכלה הגבוהה בישראל מתמוטטת, רמת החינוך צונחת והזרות של הנוער כלפי התרבות הישראלית וההיסטוריה הלא-רחוקה שלנו בנסיקה מתמדת. לאחרונה אף פורסם מחקר רשמי ומבהיל מטעם הועדה הבין-משרדית למלחמה בתופעת ההתאבדויות הקובע כי שמונה אחוזים מבני הנוער בישראל ניסו לשים קץ לחייהם בדרך כלשהי. לא מדובר על נורת אזהרה – אלא על אזעקת אמת שמצריכה צפירות עולות ויורדות ובעיקר תקציבים עולים ועולים.

אבל בתקציב לא תראו לכך התייחסות רצינית – גם בין כמעט 200 עמודי חוק ההסדרים (סליחה, "חוק ההתייעלות הכלכלית" בשמו הרשמי – שהרי יש הרבה התייעלות בדחיסת הסדרים קואליציוניים לתוך חוק המאושר כמיקשה אחת) לא תמצאו לנושאים הללו התייחסות מעמיקה ורצינית מגובה במזומנים מקופת המדינה: לא תכנית חירום לאומית בתחום החינוך שמכירה בעובדה שהמצב שנוצר הוא בגדר איום אסטרטגי קיומי, גם לא תקצוב שיאפשר אימוץ מיידי ומלא של כל מסקנות ועדת וינוגרד לרפורמה בהשכלה הגבוהה שטרם מומשו. מי ששרדו שנות התבגרות לא קלות במדינה הזו ובמערכת החינוך שלה ונתנו שלוש שנים בצה"ל – ייאלצו לעבוד בפרך כדי לשלם שכר לימוד אוניברסיטאי גבוה בזמן שהם כורעים תחת נטל שכר הדירה שרק הולך ותופח ביחס הפוך לחשבון הבנק ההולך ומתרוקן שלהם.

הטכנולוגיה - בנעל

הפתרון הטבעי לכאב הברכיים קרוב מתמיד - עם החזר מקופ"ח

מוגש מטעם אפוסתרפיה

יותר חשוב לסגור מרפסת?

וראש הממשלה? לו יש חלום: לסגור מרפסת. כשהיה באופוזיציה ניסח תכנית שאפתנית תחת השם "החינוך תחילה" והציג אותה בפני ראשי המשק בטענה שההון האנושי הוא המשאב החשוב ביותר והחינוך הוא ההשקעה הכדאית ביותר. "הטובים להוראה" הוא זעק מעל בימת הכנסים הכלכליים אז וזכה לתשואות. היום סדר העדיפויות השתנה: חשוב לו יותר לאפשר לאזרחי ישראל לסגור מרפסות ולצמצם את אורך זמן ההמתנה לאישור בועדה לתכנון ובניה או הסחבת במנהל מקרקעי ישראל – רפורמה חשובה אמנם, אך כזו שבצורתה הנוכחית היא מעוקרת מרוב התוכן שנוצק אליה בתחילה גם ככה, ובוודאי אינה נותנת מענה לבעיות האמיתיות של הדור הבא שנותר גם בתקציב הזה רחוק מהעין, מרגיש היטב את הבלימה ברמת ההוראה לה הוא זוכה בבתי הספר ובאוניברסיטאות ולא ממש עד לשום תנופה.

אחרי שבשעת לילה מאוחרת ינגב היום ראש הממשלה את אגלי הזיעה מראשו ויסמן "וי" גדול ליד משימת אישור תקציב המדינה הכפול – יהיה מעודד לראות אותו תופס מנהיגות ומשקיע באיומים האסטרטגיים האמיתיים. ההזנחה של משבר המים תעלה החל מהלילה לכולנו ב"דמי בצורת" גבוהים שאמורים לסייע במציאת פתרונות חלופיים – אבל אם לא יתעוררו שם בירושלים במהרה, נאלץ לגלות תוך כמה שנים ששום "דמי בצורת אינטלקטואלית" לא יעזרו לנו להתמודד עם בריחת מוחות, בערות ותסכול של דור שלם שנשאר בצד.

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully