סכום של כ -11 מיליארד שקל, שגויס בבורסה באמצעות הנפקת אגרות חוב מסוגים שונים נמצא ברמת סיכון גבוהה לאי פירעון. כך עולה מניתוח שביצעה הרשות לניירות ערך. אג"ח אלו נסחרות בתשואה של לפחות 25% וחלקן בתשואות שנעות עד 130% ויותר. תשואה גבוהה משקפת כידוע חשש בשוק ההון מאפשרות של אי פירעון.
בעת האחרונה אנו קוראים על "תספורות" שבעלי השליטה מנסים להעביר את המשקיעים באג"ח. המשמעות קניתם אג"ח בשקל קבלו פירעון מיידי לפי 40 אג'. לחילופין, בעלי שליטה שעדיין נמצאים בנזילות כספית רוכשים אג"ח במסחר בבורסה וכך שקל שהונפק (ללא חישוב ריבית נצברת) נרכש בשוק ב-30 אג' לערך. פעילות זאת יוצרת רווחי הון מיידים לבעלי השליטה ומשאירים את המוכרים משקיעים עם פרוטות מהשקעתם.
לנדמארק מציעה את השליטה
חברת לנדמארק הציעה בימים האחרונים לבעלי האג"ח שלה את השליטה בחברה - רק שלא בדיוק ברור במה יש לשלוט. בעלי לנדמארק מוכנים להעביר לציבור 75% מהשליטה ולהישאר עם 25%. העניין הוא ש- 25% הם בסיס לשליטה מחודשת שכן הציבור שיקבל מניות מפוזר.
הצעות דומות שעיקרן נחזיר חלק קטן יחסית מהחוב, נדחה את החוב עד ל 2016 אולי תבוא עד אז גאולה כלכלית, אין לנו יכולת לפרוע תעשו מה שתרצו - עולות חדשות לבקרים מחברות שהפכו בפועל לשלדים. לפתע הקרקע בקזחסטן או ברומניה נותרה ללא דורש ובית הזקנים בלייפציג נסגר כי לזקנים אין כסף. מגדלי פאר שתוכננו במולדובה ופארקים באוקראינה וגם משרדים בריגה לא מעניינים איש. אין קונים, אין אפילו מתעניינים. שעיה בוילמגרין שקנה את "אנגל" מצא שפע נדל"ן במזרח אירופה עם אפס דרישה. בעיה. בעיקר, של המשקיעים פרטיים, מוסדיים קופות גמל ועוד.
מחיקת מיליארדים מאג"ח תשפיע במישרין על מצב המשק שלנו. הבנקים פחות חשופים לבעיה אבל החוסכים והחברות, שבקושי צפות עלולות לספוג נזק כלכלי בלתי ניתן לעיכול. גל של אי פירעון יביא במישרין לחששות במשק, ללחץ בתחום האשראי, לפחד ורתיעה מאג"ח לא מגובות, להמשך הלחץ של המשקיעים על המנפיקים להביא בטחונות חדשים טובים יותר מכיסם. המשק יתקשה לעמוד באי פירעון של סכומי עתק וקשה לראות איך המנפיקים יצליחו למחזר לדחות לפרוע חלק- להעלות ריבית למצוא פתרון למצוקה.
מקרה נקשווילי ובן זקן
לאורך השנה במספר חברות נמצאו פתרונות למצוקת המימון. "למנופים" של נקשווילי ובן-זקן נמצא משקיע מסינגפור שסייע בפתרון המצוקה. גם "אסים" של עדי קייזמן תצליח לאחר ריב ומדון עם המשקיעים ולקוות להיפוך חיובי בסייקל הכלכלי העולמי.
מול הדוגמאות שישרדו יש רבות שכבר הודיעו על סיכויי השרדות נמוכים. בעוד "שאזורים" תשרוד תחת עינו הפקוחה של בנק המזרחי איך יתגברו על המשבר עשרות חברות חסרות גיבוי פיננסי שנחשבות למצורעות בקרב הבנקים? בזמן הקרוב לא נראה שיש להם יכולת לצוף על המיים. בחלק מהמקרים המזל הוא שהמשקיעים לא מעונינים להטביע את החברות שכן כינוס ופירוק זו האופציה הגרועה מכולן. גם הבטחות לתשלום ריבית גבוהה יותר ספק רציניות ממי שאינו מסוגל לשלם חובותיו.
להביא כסף מהבית
לחלק מהמנפיקים שנכשלו בניהול יש עסקים ונכסים אחרים. במרבית המקרים מדובר בשתי ישויות משפטיות נפרדות. ברור שמי שגייס הון מהציבור והפסיד צריך לדאוג לפיצוי גם אם המשמעות היא להביא כסף מהבית, מהעסק האחר שעובד, חי ונושם.
קשה לדרוש מהמנפיק להביא שקל מול שקל, אבל אפשר לצפות שידאג להחזר של 70% מהחוב.מאלה שמתחמקים,ישנם רבים,צריך לאכוף את ענין שיפור הביטחונות שזוכה לעיתים להענות. העיקר לא לוותר ולהיאבק בגיבוי הגופים המוסדיים כגורמים מאיימים. למסרב לפרוע צריך להיות ברור שלא יוכל לחזור לשוק ההון בעתיד גם כשיבואו ימים טובים לעסקים. זהו איום שלא ניתן לזלזל בו.
צריך לקוות שהררי אג"ח הזבל יתקיימו איכשהו עד שתגיע ההתאוששות הכלכלית וקרקעות זנוחות בלטביה או דרזדן שוב יהיו שוות כסף. צריך להתפלל שהאג"ח ישרדו עבור החוסך הקטן, קופות הגמל וחברות הביטוח ועבור שוק האשראי והמימון הישראלי. תסריט אחר של המשך המשבר הכלכלי וקריסת חברות ואג"ח יהיה חלום בלהות לשוק ההון. נייחל להתאוששות, למרות שרבים מהמשקיעים הבינו שסיכוייהם לראות את כספם קלושים.
ד"ר דפנה פפר, כלכלנית, מרצה במרכז ללימודים אקדמיים - אור יהודה.