לא צריך להיות פעיל זכויות אדם כדי להבין עד כמה קשה בימים אלה להיות אדם שחור המתהלך ברחובות תל אביב. הפעלתה המחודשת של יחידת המשטרה לגירוש עובדים זרים, יחידת עוז, עוררה מחדש את הביקורת על ציד אדם המתנהל ברחובות העיר, על ילדים שנולדו וגדלו בישראל - ולפתע מוצאים את עצמם ואת משפחתם מגורשים - וגם על אלפי ילדים משוללי זכויות מינימליות, מכיוון שאיש אינו מכיר בזכותם לחיות כאן.
"זה באמת נורא, וגם מיותר לגמרי", אומר פרופ' צבי אקשטיין, המשנה לנגיד בנק ישראל וגם מי שעמד בראש הוועדה לעיצוב המדיניות של ישראל בנוגע לעובדים לא ישראלים. "ההתמקדות בגירוש אנשים היא פשוט לא נכונה. ההתמקדות צריכה להיות באכיפה כלפי המעסיקים. אם העובדים הזרים לא ימצאו עבודה, הם פשוט יעזבו מרצונם - וזאת צריכה להיות מטרת האכיפה של רשות ההגירה".
כלומר, במקום לרדוף שחורים או סינים ברחובות, ישראל צריכה להתחיל ולרדוף מעסיקים יהודים, לבנים, בעלי תעודת זהות ישראלית - והיא צריכה לרדוף אותם בעסק שבו הם מעסיקים את העובד הזר הלא חוקי, ואפילו בבית, שם הם מעסיקים אופר פליפינית או עוזרת בית מסודאן. רק שלהבדיל מהשחורים או הסינים המתהלכים מפוחדים ברחובות, המעסיקים הלבנים שלהם יודעים היטב לדאוג לעצמם ולזכויותיהם, ולכן הם אינם מפחדים כלל.
זאת משום שעל המעסיקים הלבנים היהודים יש מי שדואג להגן. למשל, ראש התאחדות התעשיינים, שרגא ברוש, דאג להם באופן אישי במסגרת עסקת החבילה במשק. בעסקת החבילה דאג ברוש לבטל כליל את ההצעה של משרד האוצר שלפיה הקבלנים ייאלצו לשלם החל מ-2010 קנס של 2,000 שקל על כל עובד פלסטיני שיועסק על ידם. לפי הערכות, מדובר ב-15 אלף פלסטינאים שעובדים בבניין.
בנוסף, דאג ברוש לעמיתיו הקבלנים בכך שהאריך את המתווה שכבר סוכם עמם על הפחתת מספר העובדים הזרים הלא פלסטינאים מ-9,000 לאפס ב-2010 (הכוונה שבבניין יועסקו מעתה רק מומחים זרים, המקבלים שכר של 15 אלף שקל לפחות, ולא עובדי בניין פשוטים בשכר נמוך). המתווה הזה נדחה ל-2012.
דחייה דומה, לפיה מספר העובדים הזרים בענף יירד מ-700-900 כיום לאפס ב-2010, היתה גם בתעשייה ובענף המסעדות האתניות. גם שם, הירידה לאפס (כלומר, מאותו מועד יותר להעסיק רק מומחים זרים או שפים מומחים בשכר גבוה) נדחתה ל-2012.
לדאוג קצת פחות לרווח המעסיקים, וקצת יותר לרווחתם של הסודאנים
"בכל אשם האוצר", הגיבו בהתאחדות התעשיינים לשאלות TheMarker בעניין. "הבטיחו לנו 40 מיליון שקל ב-2007 כדי להכשיר עובדים ישראלים במקום העובדים הזרים, ולא נתנו. מכיוון שכך לא יכולנו להכשיר עובדים ישראלים בזמן. חוץ מזה, העובדים הישראלים לא ששים לעבוד, במיוחד בבניין".
מכיוון שהעובדים הישראלים אינם ששים לעבוד ("זאת לא בעיה של שכר, גם כך מציעים להם 6,000 שקל בחודש", אומרים בהתאחדות התעשיינים), ומכיוון שהקבלנים לא עשו דבר כדי לעבור לבנייה מתועשת, הרי שהקבלנים, התעשיינים והמסעדנים ימשיכו להעסיק עובדים זרים בששון, לפחות לעוד שנתיים נוספות. משמעות הדבר היא עוד שנתיים שבהן אין סיכוי להביא להפחתת העובדים הזרים אלא באמצעות רדיפות ברחובות. וההסכם הזה, נזכיר, נחתם בחסותו של יו"ר ההסתדרות, עופר עיני.
לא רק עיני וברוש דואגים למעסיקים הישראליים. גם חברי הכנסת עושים עבורם עבודה טובה. הפעלה מוצלחת של לחצים לוביסטיים הביאה לכך שהסעיף האחד שכן הצליח לעבור את ברוש, ההצעה של האוצר לייקר ב-100% את האגרות בגין העסקת עובדים זרים בבנייה, במסעדות ובתעשייה, נפלה בוועדת הכספים.
הפשרה שהתקבלה היא שהאגרות ייוקרו רק ב-50%. "הטלת האגרות היתה מייקרת את מחירי הדירות בישראל ב-25 אלף שקל", מיהרו בהתאחדות הקבלנים להצדיק את החלטת הכנסת. "ח"כ משה גפני, יו"ר ועדת הכספים, מודע לקושי של זוגות צעירים לרכוש כיום דירה בישראל, ולכן לא נתן ידו לייקור האגרות". אין ספק, הקבלנים דואגים רק לרווחתם של הזוגות הצעירים בישראל (ולא, חלילה, לרווחיהם שלהם) - ורק שוכחים להזכיר שהסודנים בתל אביב משלמים על הרווחה הזו ברדיפתם ברחובות.
אפשר היה, כמובן, לדאוג קצת פחות לרווחת המעסיקים וקצת יותר לרווחתם של הסודאנים. למשל, באמצעות קיום ביקורת במסעדות או באתרי בנייה, והטלת קנסות כבדים על מעסיקים שייתפסו מעסיקים עובדים זרים לא חוקיים. למשל, הטלת עונש של קלון על מעסיק שייתפס מעסיק עובדים זרים כמה פעמים. למשל, לשלוח פקחים שיעקבו אחר מי שאוסף את העובדים הזרים מ"שוקי העבדים" ברחובות הערים. למשל, להצליב מידע בין רשות המסים לבין רשות ההגירה, כך שכל מי שמנכה הוצאות שכר בגין העסקת עובדים זרים ייחשף. למשל, להיות קצת יותר נחושים כלפי היהודים הלבנים, בגלל שהרצון שלהם לחסוך לעצמם הוצאות שכר גורם הרבה מאוד נזקים לשחורים שהם מעסיקים. וזאת בנוסף לנזק שנגרם לעובדים ישראלים (יהודים ולא יהודים) בעלי השכלה נמוכה, שנותרים עקב כך מחוסרי עבודה.