פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      מגישים לחרדים את חבל התלייה של עצמם

      המהומות האחרונות מוכיחות עד כמה יצר ההרס העצמי שולט ברחוב החרדי, כשהוא ממומן ע"י הרוב החילוני. מירב ארלוזורוב חושבת שהגיע הזמן להפסיק

      שבוע של פרעות בירושלים לא הותיר מקום לאשליות בנוגע למצבו של המגזר החרדי. חרדים צעירים שרפו רכוש ציבורי, תקפו שוטרים ואף איימו באלימות כלפי פקידי עירייה ורופאים, וכל זאת כדי להגן על אם שחשודה בהתעללות בבנה. בכך הגיעו החרדים לשפל נוסף של אי רציונליות ושל הידרדרות לפשע ולחוסר מוסריות בחסות האמונה.

      המדאיג הוא שהפרעות התנהלו ללא כל ביקורת. הגרעין הקיצוני של נטורי קרתא פרק כל עול, מבלי שהמוסדות המרכזיים של העולם החרדי מנסים לבלום אותו. בתקשורת אמנם הוקרנו תמונות של מאבקים אלימים ברחוב, בין נטורי קרתא לבין מי שהתנגדו לפרעות שלהם, אבל בשום שלב לא נשמע קולו של מנהיג ממסדי חרדי המוקיע את התופעה. בכך, אין אלא להטיל את האחריות לפרעות של נטורי קרתא על המגזר החרדי כולו.

      אחרי שבוע כזה אין יותר ספקות כי המגזר החרדי לכוד בתוך מעגל של הרס עצמי - וכי החילונים מסייעים לו בכך. החרדים מתבצרים בגטאות של אי רציונליות, המוזנות בידי מערכת חינוך בדלנית ואטומה - הממומנת ברובה המכריע על ידי כספי תקציב המדינה. החרדים מרשים לעצמם לשרוף פחים ולאיים על פקידי מערכת הרווחה - ביודעם כי מסי הארנונה שמשלמים תושביה החילוניים (או הדתיים המתונים יותר) של ירושלים יממנו הצבת פחים חדשים, ושיפוצם של סניפי מערכת הרווחה. החרדים אינם חוששים כי הפרעות יפגעו במוניטין שלהם וביכולתם להשתלב בשוק העבודה, כי חלקים גדולים מהם אינם עושים מאמץ להשתלב בשוק העבודה. תחת זאת, הם חיים מכספי הקצבאות, שמממנת להם המדינה

      היציאה לעבודה - תנאי הכרחי להיחלצות המגזר ממשבר העוני

      "גברים ונשים - צאו לעבוד", קרא אתמול לחרדים נגיד בנק ישראל, סטנלי פישר - וזוהי אמירה רציונלית של גוף רציונלי שמנסה לעזור לחרדים לעזור לעצמם. פישר, כמובן, צודק. הנתונים מלמדים כי אי עבודה היא מתכון בטוח לעוני, גם כאשר יש מערכת תומכת של קצבאות מהמדינה. לפי נתוני הלשכה המרכזית לססטיסטיקה, מספר המשפחות העניות בקרב משפחות ללא מפרנסים מגיע לכמעט 80%. במשפחות עם מפרנס יחיד שיעור העוני יורד ל-35%. במשפחות עם שני מפרנסים, שיעור העוני כמעט נעלם ויורד לכ-5%.

      כלומר, היציאה לעבודה של ההורים היא תנאי הכרחי להיחלצותה של משפחה ממעגל מעוני. בוודאי ובוודאי נכונים הדברים כאשר מדובר במשפחות גדולות, המפרנסות מספר רב של ילדים. השילוב של מספר מפרנסים קטן, בגלל שהגברים החרדים מעדיפים ללמוד תורה ולא לצאת לעבוד, של השכלה נמוכה שאינה מאפשרת השתלבות בעבודות מכניסות, בעיקר לגבי נשים שכן יוצאות לעבוד, ושל מספר רב של ילדים למשפחה - מוביל את המשפחות החרדיות כמעט בהכרח למצב של עוני. כתוצאה מכך, 59% מהחרדים הם עניים. חלקם של החרדים באוכלוסיית העניים הוא 18% - פי שניים וחצי מחלקם באוכלוסייה (7%).

      בדו"ח השנתי שלו ל-2007 ציין בנק ישראל את השיפור שחל במגמת העוני של החרדים. מאז 2005 מגמת הגידול בעוני של החרדים נבלמה, ונרשמה אפילו ירידה בתחולת העוני שלהם - וזאת למרות הקיצוץ החד בקצבאות הילדים שהיה ב-2003. בבנק ישראל הסבירו זאת בכך שהקיצוץ בקצבאות אילץ את החרדים להתחיל ולצאת לעבוד, ובמקביל יצר עליהם לחץ להקטין את היקף הילודה שלהם. לחלופין, בבנק ישראל מסבירים כי הנטייה הגוברת של נשים חרדיות לצאת לעבוד בגלל הקיצוץ בקצבאות הילדים, שינתה את הנטייה שלהן ללדת ילדים רבים. בכל מקרה, הירידה בשיעור הילודה ביחד עם הגידול בהשתתפות בכוח העבודה הביאו לשיפור קל במצבה של האוכלוסייה החרדית.

      אם המגמות הללו יימשכו, האוכלוסייה החרדית בישראל יכולה לדמות לאוכלוסייה החרדית בחו"ל. "בניגוד לחרדים בישראל", כתב על כך בנק ישראל, "החרדים בתפוצות משלבים לימודים תורניים וחיי עבודה. השוני בגישה לפרנסה העצמאית בין המגזר החרדי בישראל לזה שבחו"ל, עשוי לנבוע בעיקר מהישענות על הקצבאות השונות בישראל, וכן מ'חוק טל'".

      מהניתוח של בנק ישראל משתמע כי הנטייה להרס עצמי וההידרדרות לעוני מתוך בחירה אינם חלק בלתי נפרד מהתרבות החרדית. אלו הן תכונות נרכשות שנבעו מכך שהאוכלוסייה החילונית (או הדתית המתונה) היצרנית והעובדת, מאפשרת לחרדים בישראל לקיים אורח חיים בדלני. האוכלוסייה החילונית מאפשרת להם זאת גם באמצעות מימון מערכת החינוך החרדית, הדוחפת לתפישת עולם כזו, וגם באמצעות תשלום קצבאות, המאפשרות לחרדים להתקיים. אמנם קיום בעוני מרוד, אבל קיום. בכך, אלו הם החילונים שמגישים לחרדים את חבל התלייה של עצמם. הגיע הזמן, כפי שאומר הנגיד, שנחדל מכך.