אליוט ספיצר: "הבנק הפדרלי הוא הונאת פונזי; להעניק לו עוד סמכויות - מעשה טירוף"

"במציאות הבנק הפדרלי פישל שוב ושוב. בועה אחר בועה, הוא לא הבין מה הוא עושה לכלכלה. הדוגמה הברורה ביותר לכך מבחינתי היא חילוץ חברת aig, במסגרתו הבנק הפדרלי העניק עשרות מיליארדי דולרים לחברה, אשר זרמו ישירות לבנקי ההשקעות שמצב הנזילות שלהם טוב כעת. אנחנו, משלמי המסים, לא קיבלנו מניות בבנקים האלה, והם לא שאלו מה קורה. מצב זה מחייב חקירה מעמיקה ויסודית", המשיך ספיצר.



ספיצר, אשר נאלץ להתפטר מתפקידו כמושל ניו יורק במארס 2008 בעקבות שערוריית מין, אמר מוקדם יותר החודש כי הרפורמה שמתכנן הנשיא ברק אובמה ברגולציה של המגזר הפיננסי בארה"ב, אינה רלוונטית, משום שהרגולטורים בארה"ב מלכתחילה לא כפו את החוקים התאגידיים.



"לרשויות הרגולציה כבר יש את הסמכויות כדי לבצע את משימתן. הן פשוט החליטו לא לעשות זאת", אמר ספיצר בראיון לערוץ הטלוויזיה של בלומברג לפני שבועיים. "אין צורך ברגולטורים חדשים כדי לעשות זאת, פשוט נדרש הרצון לעשות את מה שהם אמורים לעשות", אמר ספיצר.



יו"ר הבנק הפדרלי לשעבר, אלן גרינספן, היה מחויב לגישה של אי-התערבות, וכלל לא ראה את עצמו כרגולטור, הוסיף ספיצר בראיון לבלומברג. לדבריו, המסקנות מהמשבר הפיננסי ייזכרו רק לזמן קצר. "שוב ושוב אנחנו נופלים לאותה המלכודת. עשר שנים מעכשיו, הכל יישכח", הוסיף.



סך הוצאות הבנק הפדרלי והממשל בארה"ב על חילוץ המגזר הפיננסי עלולות להגיע לסכום עתק של 23.7 טריליון דולר - כמעט כפול מהתוצר המקומי הגולמי (gdp) של ארה"ב - העריך בשבוע שעבר ניל ברופסקי, המפקח המיוחד עבור תוכנית החילוץ לבנקים בארה"ב (tarp).



בתחילת השנה הגדיר ביל גרוס - מנהל קרן האג"ח הגדולה בעולם, פימקו - את כלכלת ארה"ב כולה בתור הונאת פונזי. במכתב החודשי למשקיעים בחודש ינואר, כתב גרוס כי המבנה של כלכלת ארה"ב כולה מזה עשרות שנים זהה לזה של הונאת פונזי, וכי האשמים בכך הם רבים ולא רק מנהל קרן גידור זה או אחר.



"במסגרת מדיניות שקודמה תחת כיסוי טכנולוגי וגידול מזויף-משהו בפריון העבודה הפיננסי, הפכנו לאומה שמתמחה בייצור על הנייר במקום במציאות. וול סטריט ממציאה עוד ועוד דרכים מתוחכמות לאיגוח נכסים, בשעה שתפקידו של האזרח מהשורה בפועל הוא ללוות עוד ועוד כסף מהם", כתב גרוס במכתב החודשי למשקיעים שפירסם באתר פימקו.



"מה שלא הבינו הוא שמדיניות זו היתה חלולה ובעלת הרס עצמי, והיתה חייבת להיחשף בסופו של דבר בתור מה שהיא: הונאת פונזי, שהרווחים על ההשקעה בה היו תלויים בהצטרפות של יותר ויותר שחקנים, וייצור של יותר ויותר ניירות ערך", כתב גרוס.



"ברנרד מיידוף? כמו בכל משבר פיננסי וכלכלי, הוא ייזכר כנראה בתור האיש הרע של הדור הזה", המשיך גרוס. "יש מקבילות רבות להונאה של מיידוף, ודי בלהתחיל בשוק המשכנתאות כדי להבין את קווי הדימיון", כתב גרוס. "סוג זה של נוכלות בסגנון פונזי-מיידוף נמכר לשני מיליון בעלי משכנתאות, על בסיס ההנחה שמחירי הבתים ומספר הקונים לעולם לא צפויים לרדת. על כך ניתן להוסיף טריליונים בהלוואות על בסיס משכנתאות אשר ניצלה 'חסכונות' כדי לקדם את הצריכה בהווה על חשבון העתיד, ואז מתחילים להבין שברני מיידוף לא היה לבד כל השנים הללו", המשיך גרוס.