המבטחים ובעלי המקצוע יחכו

מאת אסף ברגרפרוינד
בעלי מקצועות חופשיים כמו מהנדסים, עורכי דין, רופאים ושמאים, נוהגים לבטח את עצמם בביטוח אחריות מקצועית עבור שירותים שהם נותנים ללקוחותיהם. מרבית הפוליסות שמציעות חברות הביטוח בישראל לבעלי המקצועות החופשיים הן מסוג claim made. על פי תנאי פוליסה זו אין די בכך שהמחזיק בה היה מבוטח כאשר אירע "האירוע הביטוחי", נדרש גם כי תהיה לו פוליסה בתוקף כשהוא מגיש תביעה לכיסוי בגין "האירוע הביטוחי" נגד חברת הביטוח.



כלומר על פי תנאי הפוליסה מהנדס - שמפקח על בנייה עבור לקוח שלו ובבניין מתגלים ליקויים לאחר כמה שנים, כאשר הלקוח מבקש למכור את הבניין - יהיה זכאי לכיסוי ביטוחי רק אם הקפיד לחדש את הביטוח המקצועי שלו במשך אותן שנים. זאת, על אף שייתכן כי המהנדס כבר זנח את עיסוקו ועובד עתה כמנהל בחברת בנייה.



באחרונה התגלו מחלוקות בין שופטי בית המשפט המחוזי בתל אביב לגבי חוקיותו של התנאי הקיים בביטוחי האחריות המקצועית, שדורש כי למבוטח תהיה פוליסה בתוקף גם כאשר מוגשת נגדו התביעה לפיצויים.



באוגוסט 2000 דן בעניין הרכב שופטי בית המשפט המחוזי שבו ישבו גבריאל קלינג, אסתר קובו ומיכל רובינשטיין. הם דנו בערעור של חברת הביטוח מנורה וקבעו כי מדובר בתנאי תקף ומחייב שאינו נוגד את חוק חוזה הביטוח.



ואולם לפני כשבועיים הגיעה לשולחנה של שופטת בית המשפט המחוזי ציפורה ברון, בקשה של חברת הביטוח איילון למחוק על הסף תביעה שהוגשה נגדה על ידי שמאי מקרקעין לאחר שפוליסת הביטוח בנוגע לאחריות המקצועית שלו לא היתה בתוקף. איילון שהיתה מצוידת בתקדים המשפטי ציפתה לניצחון קל. ואולם די במפתיע החליטה השופטת ברון לדחות את בקשתה של איילון. היא ביססה את החלטתה על כך שמדובר בתנאי הנוגד את תכליתו של חוק חוזה הביטוח. חוק זה נועד לשמור על זכויותיהם של מבוטחים לקבל מחברות הביטוח את המגיע להם.



השופטת ברון מתייחסת להחלטת שלושת חבריה לכס השיפוט וקובעת כי "אין היא שלמה עם האמור בו ואיני מוכנה לדחות על הסף תובענה בהסתמך עליו".



במקרה שהובא בפני השופטת ברון, מדובר בשמאי מקרקעין שהוגשה נגדו לפני כשנתיים תביעה בסך מיליון וחצי שקל. בתביעה נטען כי השמאי התרשל בהכנת חוות דעת ב-1993, בעניין שווי של נכס מקרקעין.



בכתב התביעה טוענת התובעת כי הסתמכה על חוות הדעת ושילמה סכום הגבוה משוויו האמיתי של הנכס. במועד הכנת חוות הדעת היה השמאי מבוטח בביטוח אחריות מקצועית של איילון, שתוקפו פג בסוף 1993. הוא הגיש לתומו, במארס 2001, הודעת צד שלישי נגד חברת הביטוח שכפרה במחויבותה לפצות אותו. איילון טענה כי לא חלה עליה כל חובה לפצות את השמאי מאחר שעל פי הוראות הפוליסה היא מחויבת לפצות את המבוטח עבור תביעות שמוגשות נגדו בתקופת הביטוח.



בשלב זה גייס השמאי את עורכי הדין רענן בר-און וורד כהן, שטענו כי התנאי בפוליסה אשר דורש כי התביעה תוגש בתקופת הביטוח נוגד את הוראות סעיף 70 לחוק חוזה הביטוח. לטענתם, כאשר קיימת סתירה בין הוראות החוק לבין הניסוח של תנאי הפוליסה הוראות החוק גוברות - ולכן הסעיף העומד בסתירה לחוק חייב להתבטל. סעיף 70 קובע כי כשמדובר בביטוחי אחריות, התביעה של המבוטח נגד חברת הביטוח אינה יכולה להתיישן כל עוד צד שלישי יכול לתבוע אותו בגין פעולות שביצע כאשר היה מבוטח.



עורכי הדין בר-און וכהן התייחסו להחלטה הקודמת של השופטים קלינג, קובו ורובינשטיין. הם טענו כי מדובר בפסק דין שניתן בטעות ושאינו עומד במבחן המציאות, מכיוון שהוא מאפשר לחברות הביטוח להתחמק מאחריות שיש להן כלפי מבוטחיהן.



השופטת ברון, בניגוד לדעת עמיתיה, קיבלה את טענותיהם של עורכי הדין בר-און וכהן. ברון, שופטת בית המשפט המחוזי בתל אביב, לא מחויבת לפעול על פי החלטות של שופטי בית המשפט המחוזי. ואולם כשמדובר בהחלטה שניתנה על ידי הרכב של שלושה שופטים, בדרך כלל נותן שופט מחוזי ששומע תיק לבדו יותר משקל וכבוד להחלטות הניתנות בהרכב. במקרה זה, כאמור, חשבה השופטת ברון בצורה אחרת מחבריה.



השופטת מתייחסת בהחלטתה לחשיבותו של חוק חוזה הביטוח, שנועד לשמור על זכויותיהם של מבוטחים. לדבריה, מחוקקי החוק הביאו בחשבון את העובדה "שרוכשי ביטוח אינם טורחים או מסוגלים לקרוא את כל הנאמר בפוליסות הכוללות סעיפים רבים, ברובם מודפסים בצפיפות ובאותיות קטנות, וכי רוב רוכשי ביטוח אינם נעזרים בייעוץ משפטי". השופטת מציינת כי בשל כך אין כל תוקף לסעיפים בפוליסות ביטוח הפוגעים במבוטח, שאמור להיות מוגן על ידי החוק.



השופטת ברון קובעת כי בנוגע למקרה הנוכחי, במידה שהיתה מקבלת את עמדתה של חברת הביטוח, המשמעות היא כי השמאי היה מכוסה רק עבור תביעות שהיו מוגשות נגדו ב-1993. אופציה זו, טוענת השופטת, לא יוצרת למבוטח אפשרות פרקטית להספיק להגיש לחברת הביטוח תביעות שהוגשו נגדו לאחר סיום תקופת הביטוח. ברון סברה כי הגדרת תקופת הביטוח היא חלק עיקרי בגיבוש הפוליסה בין הצדדים, ועל כן החליטה שאין היא מקבלת את הבקשה לדחות על הסף את התביעה שהוגשה נגד איילון.



מן הסתם מקרה זה יצטרך להיבחן בסופו של דבר על ידי בית המשפט העליון; זה יצטרך לתת החלטה מחייבת בנוגע לאותו סעיף "בעייתי" בפוליסות הביטוח העוסקות באחריות מקצועית (ת.א 1818/99).