האם ישראל היא מדינה גרועה? לפחות בתחום העסקי התשובה היא כן ולא. הבנק העולמי, הגוף הכלכלי הבינלאומי החשוב ביותר בעולם, הוא שמספק את התשובה הזו, ומגלה כי ישראל היא מדינה עסקית גרועה מאוד, אבל בו בזמן היא גם מדינה מצטיינת.
לפי מדד עשיית עסקים (Doing Business) של הבנק העולמי, המתפרסם השנה בפעם השישית ברציפות ובוחן את קלות עשיית העסקים ב-181 מדינות בעולם, ב-2009, כמו גם ב-2008, דורגה ישראל במקום 30 בעולם בקלות עשיית העסקים בה. זהו פחות או יותר המקום הקבוע של ישראל במדדים בינלאומיים. במדרג של התוצר לנפש, למשל, ישראל ממוקמת באופן קבוע בסוף העשירייה השלישית של מדינות העולם.
לכאורה, מקום 30 בעוד דירוג עולמי לא צריך להפתיע. עם זאת, מה שכן מפתיע הוא השונות העצומה של ביצועיה של ישראל בתחומים השונים שנבחנו על ידי המדד. בסך הכל בוחן הבנק העולמי עשר קטגוריות עסקיות כדי לקבוע את המיקום של מדינה במדד. באופן די מדהים, ישראל ממוקמת בשלוש קטגוריות בפסגה העולמית - מקומות 5-9. במקביל, בשלוש קטגוריות נוספות ישראל ממוקמת בתחתית העולמית - מקומות 102, 120 ו-160. בהתחשב בעובדה שהבנק העולמי כולל במדד שלו 181 מדינות, בהן גם המדינות הנחשלות והעלובות ביותר בעולם, מקום 160 בדירוג העולמי צריך להיחשב למחריד ביותר.
לא יכולה או לא רוצה?
איך מצליחה ישראל לכבוש כך את שני הקצוות של ההתפלגות העולמית? ועדת היגוי לשיפור עשיית העסקים בישראל שעל הקמתה החליטה הממשלה לפני כחודש לאחר פרסום המדד, תצטרך לתת את הדעת על כך. הוועדה, בהשתתפות מנכ"לי התמ"ת, הפנים, המשפטים, המוסד לביטוח לאומי, החשב הכללי וראש אגף התקציבים באוצר, תצטרך לנסות ולשפר את התהליכים בעשיית עסקים בישראל, באותן קטגוריות שבהן ישראל היא בעליל כישלון חרוץ. לשם כך, מטבע הדברים תנסה הוועדה גם להבין מדוע ישראל נכשלת כל כך באותם תחומים, בעוד שהיא מצליחה כל כך בתחומים האחרים.
אפשר לנסות ולהעלות תשובות לכך. ישראל, מתברר, ממוקמת בפסגה בתחומים של מסחר בינלאומי (מקום 9), קבלת אשראי (מקום 5) והגנה על משקיעים (מקום 5). לעומת זאת, היא מפגרת הרחק מאחור בתחומים של אכיפת חוזים (מקום 102), היתרי בנייה (מקום 120) ורישום נכס (מקום 160).
כך למשל, בתחום של אכיפת חוזים מספר ההליכים שיש לעבור בישראל הוא 35 (31 ממוצע ה-OECD) כדי לאכוף חוזה, מספר הימים שיש להמתין לאכיפת החוזה הוא 890 (ממוצע ה-OECD הוא 463 ימים), והעלות של התהליכים מגיעה ל-25% משווי החוזה (19% ב-OECD). במקרה של אכיפת חוזים, שורש הרעה נעוץ בחוסר היעילות המשווע של מערכת המשפט (שדיון ממוצע בה אורך 515 ימים), וחוסר היעילות המשווע לא פחות של ההוצאה לפועל (360 ימים עד שניתן לאכוף את פסק הדין שניתן).
בתחום של היתרי בנייה, ההליך בישראל אורך 20 שלבים ונמשך על פני 235 ימים בממוצע - 135 ימים מתוכם בהמתנה לאישורים מהרשות המקומית, 37 ימים בהמתנה לחיבור לחשמל, 30 ימים בהמתנה לקבלת מידע על הקרקע המיועדת לבנייה ו-14 ימים בהמתנה לחיבור לרשת המים והביוב. נקודת התורפה במקרה הזה היא הביורוקרטיה הישראלית הידועה לשמצה בתחום הנדל"ן, בעיקר בכל הקשור לפעילות הרשויות המקומיות.
אם מנסים למצוא את המאפיין של כל אותם תחומים שבהם ישראל היא כישלון חרוץ, זה תמיד חוזר לביורוקרטיה ממשלתית, לרגולציה מוגזמת ולמערכת משפט שמצטיינת בהגינותה, אבל נכשלת ביעילותה.
לעומת זאת, אם מחפשים את המאפיין של התחומים שבהם ישראל היא מצטיינת, מגלים שמדובר בתחומים שנמצאים מחוץ להישג ידה המנוון של הממשלה. היצע האשראי הוא פועל יוצא של יעילות הבנקים ושוק ההון בישראל. ההגנה על המשקיעים היא פועל יוצא של חקיקה מצוינת בתחום ניירות ערך, ושל רשות סטטוטורית עצמאית - רשות ניירות ערך - שמתפקדת כהלכה.
עוד נקודה שמאפיינת את התחומים שבהם ישראל היא מובילה עולמית, היא החשיפה לתחרות הגלובלית. בתחום היצע האשראי, בתחום המסחר בניירות ערך ובוודאי בתחום המסחר הבינלאומי ישראל היא חלק מהתחרות העולמית. מתברר שכאשר מופעל על המדינה לחץ תחרותי - ישראל יודעת לשנס מותניים, להתייעל ולהשתכלל כמעט טוב יותר מכל מדינה אחרת בעולם.
לצערה של ישראל, את ניהול משק הנדל"ן או את ניהול מערכת המשפט שלה קשה מאוד לחשוף לתחרות עולמית. עם זאת, את מעט התחרות שניתן להכניס למערכות אלה, למשל בדרך של הפרטה של חלק מהפעילויות שלהן, כדאי יהיה מאוד לקדם. בהקשר הזה אפשר לציין את הרפורמה המוצעת במינהל מקרקעי ישראל - כצעד נכון בכיוון הזה.
עוד חשוב יהיה לנסות לשפר את הניהול במערכות הממשלתיות, גם באותם תחומים שבהם אין כל תחרות לעשייה הממשלתית. החדרת כלים של קביעת יעדים ומדידה של עמידה ביעדים בפעילות הממשלתית הם כנראה צעדים חיוניים, אם מדינת ישראל רוצה להמשיך לשמור על כושר התחרות שלה. בשנתיים האחרונות החל משרד ראש הממשלה בצעדים ראשוניים להנחלת כלים כאלה למשרדי הממשלה.
העדויות מלמדות שלישראל יש יכולת להצטיין - היא רק צריכה להחליט שהיא רוצה בכך.