רק שלא יחתכו אוזן

לילדים בקייטנה של מוזיאון תל אביב אין מושג עד כמה טוב להם. בקייטנה שלהם מאתגרים אותם בפנים השונים של יצירה - פיסול, ציור, אנימציה ועוד. 18 בנות ושני בנים בגילי 7-8 יושבים מרותקים בכיתת מחשבים ממוזגת מול מסך שעליו מוקרן סרטון אנימציה בשחור לבן, שצולם לפני 60 שנה. לדברי מנהלת הקייטנה רבקה ארצי רוזנצוויג, המדריכות הן בעלות תארים באמנות או בתרפיה באמנות, העובדות בקייטנה לאורך שנים.



לאחר הסבר קצר על הצורך להקפיא תנועה בשלבים, הם מתחלקים לקבוצות של חמישה ויוצאים לדרך. המשימה שעל הפרק: הכנת סרט אנימציה. הקבוצה יוצאת לחצר עם המדריכה, מירב, עם חצובה ועם מצלמה דיגיטלית קטנה. עד מהרה מתגלה הבמאית הזעירה ככישרון של ממש. היא מנחה את השחקניות להישאר בפריים, מתקנת כשהתנועה לא נכונה, ורודה קלות באנימטורית.



לאנימטורית הצעירה קוראים אורי, והיא עולה לכיתה ג'. ולמה דווקא קייטנת אמנות? כי היא רוצה להיות אמנית. היא מכירה את "האמן ההוא שחתכו לו את האוזן", כן, ואן גוך, ש"היה מצייר עם המון צבעים ומכחולים". אמנים ישראלים היא לא מכירה.



לאחר הצילומים עולה הקבוצה לחדר המחשבים הממוזג, שם יערכו את הסרטון, שאחר כך יחולקו להן עותקים ממנו על דיסק. בכיתה אחרת עמלות הילדות על פיסול. כולם מסתובבים מכוסים באבקת גבס ומבחר פסי צבע בגואש, ונראים מבסוטים מאוד מהעניין.



למרבה האכזבה של הנוסטלגים בינינו - אין שוקו, לחמנייה, או שקית מגעילה של מים מסוכרים עם צבע מאכל. הילדות מביאות אוכל וחטיפים מהבית. ארצי רוזנצוויג מגדירה את הקייטנה "קייטנת בוטיק". לדבריה, במחזור הראשון מגיעים "הילדים שממש רוצים לעסוק באמנות, ומתלהבים מהעניין", ובמחזור השני מגיעים ילדים שהוריהם מתלהבים מהעניין - או מבקשים מעט שקט ושלווה בימים הארוכים והחמים של יולי-אוגוסט.