הכי בשאנטי

הבנות בקייטנת היוגה של אוניברסיטת תל אביב נהנות לנוח, גם אם זה אומר לנוח בשלל תנוחות. הבנים בקבוצה בת 16 הילדים נפרדים מהבנות מדי בוקר ב-8:30 והולכים לחוג הנדסה ואלקטרוניקה, בזמן שתשע הבנות ממלאות את אולם ההתעמלות הקטן, וגוררות את המזרנים שלהן למעגל כשריח קטורת ממלא את האוויר. מאוחר יותר, כשכולם יילכו לבריכה להמשך סדר היום הרגיל של הקייטנה שכולל גם שוקו ולחמנייה (אפשר לבחור בקורנפלקס כאופציה חלופית) ושאר הפעלות, הרעש יחזור. הבנות מתיישבות בישיבה מזרחית, מברכות את המורה ליוגה גילי בברכת "נמסטה" מסורתית, ומתחילות בשגרת התנוחות. בתנוחות שהן מתרגלות מתגלה גן חיות אמיתי - ספרתי שם כלב, נשר, עורב וחתול - אך נראה שכל אחת מהחניכות מעדיפה את התנוחה שמבטאת את המזל שלה, חץ וקשת לבנות קשת, עקרב למזל עקרב וכן הלאה.



אז מה מביא תשע בנות ענוגות, רובן מרמת השרון, לבחור דווקא בקייטנת יוגה? הסיבה הראשונה שכולן מציינות היא הצורך לפרוק מתחים ולהירגע.



נועה רוזן, 10, שגם אחותה התאומה שני נמצאת עמה בקבוצה (וכן שתי בנות הדוד שלהן, נעה נקש, 11, וטל נקש, 9), מספרת שאמה חזרה מטיול ביפאן ולימדה אותן מעט יוגה - והן נדלקו. אחותה שני מספרת שהיא חיפשה מקום להוציא בו כעסים, ושיוגה "עוזרת לחיות", ולכן שיכנעה את אחותה לבוא עמה.



נעה נקש סיפרה שחזרה ממחנה קיץ מעייף מאוד בצופים, שבו "הולכים לישון לא לפני חצות", וגם היא היתה חייבת להוציא כמה כעסים ששמרה בבטן, ו"לנקות את עצמה". טל, אחותה, מודה שניסתה שלל קייטנות, כמו מחול, בחמש השנים האחרונות, ומכיוון שבבית הספר היא עושה הרבה ספורט - היא חיפשה משהו אחר, שיאפשר לה "לרוקן את המחשבות".



בסוף השיעור, כשהמורה גילי אסף אומרת להן לעצום עיניים, משמיעה מוסיקה רוגעת ועוברת עם צעיף מלטף על פניה של כל אחת מהחניכות - זה נראה ברור לגמרי. מי צריך כדורסל, כשאפשר פשוט להמשיך לנמנם במשך הבוקר עד שיגיע השוקו של 10:00?