יש לי יום יום סילווסטר

סילווסטר ואחיו נולדו בתחילת השנה להורים תושבים זרים, העונים לשמות התנ"כיים אביגדור וחנה. אבל מתברר שהם לא ממש ששו לקראתו. מיד לאחר הלידה, זנחה האם חנה את שני הפעוטות שלה. אחיו של סילווסטר מת ואילו הוא ניצל בזכות התושייה של המטפל שלו, דניס. תופעה זו של זניחת פעוטות אינה נדירה כשמדובר בצמד טיגריסים. התופעה הנדירה יותר היא דווקא ההמלטה של שני גורים בשבי. כיום, חצי שנה אחרי, סילווסטר שוקל כ-40 ק"ג, מסתובב בכלוב משלו ומתנהג כמו טורף אמיתי.



הגעתי ב-8:20 לערך, מלווה בשלושה זאטוטים שעולים לכיתה ג', נרגשים לקראת יום נוסף בקייטנת גן החיות התנ"כי. מה מצפה לנו היום? שאלתי, והם השיבו "מחכה לנו יום טורפים. נראה את הדובים, את הצ'יטה, את האריה, וגם את סילווסטר". "מי זה סילווסטר?", שאלתי. השלושה הביטו בי בזלזול. "סילווסטר הוא הגור של הטיגריסים שנולד בגן".



בכניסה לגן דהרו השלושה לעבר המדריכה איילת, והודיעו לה שהיום יש יום טורפים. איילת התגלתה כסטודנטית חייכנית לעבודה סוציאלית. "יש לי בקבוצה 21 ילדים די אנרגטיים בני שבע-שמונה", היא הסבירה את סדר היום. "בבוקר אנחנו מתכנסים, משחקים, ואז הם מקבלים משימות להכרת הטורפים. רצוי שתדע שאנחנו קבוצת הירוקים או אוהבי הטבע, הסמל שלנו הוא צ'ינצ'ילה, ויש לנו דגל שעליו היא מצוירת".



גן החיות התנכ"י בירושלים משתרע על שטח של כ-250 דונם. החיות שוכנות בכלובים מרווחים, הבנויים כשחזור של אזורי המחייה הטבעיים שלהן. המוטיב המוביל בגן החיות הוא שמירת הטבע, שמוחדר בקייטנים בכל דרך אפשרית. הגן אף משתף פעולה עם כמה גופים במשק בפרויקטים של השבה לטבע, שהעיקרי בהם הוא השבת נשרים לסביבתם הטבעית.



התקדמנו לעבר גבעה ירוקה שכבר אוכלסה על ידי כמה קבוצות בגילים שונים. בעודי מתפעל מהטיול היומי של פילי הגן ברחבי גן החיות, הקייטנים התלהבו יותר ממפגש הבוקר. איילת ועוזרת המדריכה טליה ספרו את הילדים במספרי ברזל, כמו בצבא.



אחרי שיחת בוקר קצרה עם הקבוצה, הם פתחו בסדרת משחקים דומים למדי לאלה ששיחקתי כילד. אחד מהם הוא "מי מפחד מהדב הגדול?": התופס צועק "מי מפחד מהדב הגדול?", והקבוצה עונה "אף אחד!". הם רצים זה מול זה, וכל מי שנתפס מצטרף לדוב.



באחר המשחקים אספה איילת את כל הילדים וחילקה אותם לקבוצות. כל קבוצה קיבלה חוברת קטנה שבה חידון הדן בטורף מסוים. על הילדים היה לפתור את החידון ולגלות מיהו הטורף. אחר כך ילכו כולם לראות אותו.



"אתם לא מעדיפים לשחק כדורגל במקום לפתור חידות?" שאלתי. "כדורגל זה משעמם, כל יום אותו הדבר. פה כל יום זה משהו אחר - יום טורפים, יום קופים - הרבה יותר כיף", הכריז זאטוט זהוב שיער. "אולי עדיף ללכת לבריכה?" הקשיתי עליהם. "אתה לא מבין, בלי הטבע לא היינו קיימים, וחשוב ללמוד על הטבע, זה מה שאנחנו עושים פה", השיבו כמעט כולם בפה מלא.



הדובים הם החיות האהובות ביותר על הילדים התמימים, אך איש לא גילה להם עדיין שזו לא חיה שכדאי להיתקל בה בסמטה חשוכה. הם עמדו דקות ארוכות והביטו במשפחת הדובים הסוריים, הכוללת את האמא שושנה, את הבנות עליזה ושחר וכן זכר העונה לשם אלברט. הילדים הסכימו לעזוב את הדובים רק לטובת לחמנייה ושקית מיץ.



ומה עם סילווסטר? גם הפגישה עמו הגיעה סוף-סוף. אגב, זהו ארוע השמור רק למטפלים ולקייטני הגן, שכן סילווסטר עדיין לא מוצג לציבור הרחב. הזאטוטים התרגשו לראות את "חתולי חמודי". ייתכן שהם עדיין לא מקשרים בין הגור החביב לטורף המאיים שהוא ייהפך להיות. יש להם עוד כמה שנים טובות להישאר בתמימותם.