סמינר הקיבוצים בתל אביב. בחוץ 30 מעלות צלזיוס, אבל עם אחוזי הלחות מרגישים פה כמו בכבשן שחומם ל-70 מעלות לפחות. זה לא עוצר את זיו בן ה-15, חבר בקייטנה היפאנית, מלהסתובב עם קימונו וכובע בד שממנו מבצבצות אוזני חתול, כאילו יצא מתוך הסדרה "פוקימון". "אם הייתי מסתובב ככה בבית הספר זה לא היה נגמר טוב. אבל פה יש אנשים שמבינים את האהבה שלי לתחום", הוא מספר. כן, קייטנה יפאנית. יש דבר כזה. זיו הוא אחד התלמידים בקייטנה לילדים ובני נוער בגילי 9-17 העוסקת בהעשרת הידע על התרבות, השפה והיצירה היפאנית. "מטרת הקייטנה היא להעביר את יפאן דרך חוויית היצירה", אומרת מארגנת הקייטנה ורד פרבר, מנהלת חברת japan knowledge, שאף מספקת ייעוץ והדרכה לחברות ישראליות שעובדות עם השוק היפאני. "עבור בני הנוער האלה, הקייטנה היא כר נוח להתחברות עם בני גילם בעלי תחביב משותף", מוסיפה פרבר, שחיה בטוקיו שבע שנים ודוברת את השפה.
ההיכרות של מרבית האנשים עם יפאן הסתכמה במר מיאגי בסרט "קארטה קיד", ובתורת הלחימה שלו, "ווקס און ווקס אוף". אך ההיכרות של זיו וחבורתו החלה באנימציה יפאנית: מנגה - קומיקס יפאני, ואנימה - סרטי אנימציה יפאניים. משם זה התפתח לכמעט מחלה.
"אנחנו אוטקואים", מעידה אחת המשתתפות בקייטנה. אוטקו היא מהמלים החביבות על המשתתפים - פירושה התעניינות אובססיווית בתחום, במיוחד באנימה ובמנגה. ילדי הקייטנה דוברים בחלקם יפאנית, מפארים את חדריהם בקומיקס ובפוסטרים ביפאנית, מאזינים למוזיקה יפאנית באייפוד, מכנים את עצמם בכינויים יפאניים וכיאה לכל מי שדובר שפה על בוריה - גם יודעים לקלל ביפנית. האינטרנט הוא הכלי המרכזי המסייע להם בפיתוח התחביב.
בבוקר שבו ביקרתי בקייטנה, היו עסוקים הקייטנים - שהורכבו משתי קבוצות לימוד - בחידון טריוויה ובקליגרפיה - רישום מלים ואותיות יפניות במכחול מיוחד ובדיו שחורה. בכיתה מפוזרים גזרי עיתונים שנועדו לתרגול הציורים, והרעש במקום מגיע לעשרות דציבלים.
קבוצת תלמידים מתחילה לפתע בריקוד ומתברר כי הם מחקים שיר יפאני, random series, שרץ ביוטיוב. פרבר קולטת את הזווית העיתונאית או הצילומית שבעניין וממהרת להקרין אותו על המסך. עשרה קייטנים מנענעים את פלג גופם התחתון, מרימים ידיים באוויר, וכמו במקהלה מתוזמנת מחקים את התנועות בקליפ.
בתחרות הטריוויה בין שתי קבוצות של בני 9-12, שאלות על יפאן ועל תרבותה מתחלפות מהר מאוד בדרישת הקהל - "שאלי שאלות על אנימה", מבקשת אחת המשתתפות. ארוחת הבוקר מוגשת ב-11:00 וכוללת בעיקר לחם בשוקולד. בצהריים מוגשת ארוחה חמה מקייטרינג, ובחלק מהימים מחולק גם סושי. היום מסתיים, כן, ניחשתם נכון, בהקרנת סרט אנימציה.
הקייטנה נערכת בשני מחזורים בני שבועיים וזו לה השנה החמישית. חלק מהתלמידים השתתפו בשנים קודמות, והתכנים השתנו מעט. השנה יש סדנה להכרת המטבח היפאני, תחרויות באמנויות לחימה, הקרנות והרצאות על סרטים ועל מוסיקה יפאנית וסדנה לקוספליי - הכנת תחפושות. המחיר אינו נמוך - 2,100 שקל.
אז איך מתקבל התחביב על ידי בני גילם? "חושבים שאנחנו מוזרות", אומרת אחת מהן. "אנחנו לא אוהבות תוכניות ריאליטי או טלנובלות, כמו רוב בני גילנו", אומרת גלי, שהחלה ללמוד יפאנית כי שנאה את הדיבוב לעברית של סרטי אנימציה יפאנית, ואיתרה את גרסאות המקור. "הן לועגות לנו כי אנחנו מדברות יפאנית, אבל הן שרות בספרדית", מקטרות אחרות על חובבות הטלנובלות, ומציגות את עצמן כמיעוט נרדף. אבל נראה שהן מרוצות פה, ומרגישות ממש כמו בבית. "הכי כיף זה האנשים כאן", מסכם זיו. "אנחנו חבורה של חננות, פה לא מקללים וגם לא הולכים מכות".
אנחנו אוטקואים
נתן שבע
30.7.2009 / 14:07