הרוכבים הצעירים

תהייה גדולה הטרידה אותי מהבוקר: יהיה או לא יהיה שוקו בשקית. בשנים האחרונות נשמעו דיבורים על כך שנגמר עידן השוקו בקייטנות, משהו שקשור למשרד הבריאות. אם זה אכן כך, חשבתי לעצמי בשמונה וחצי בבוקר כשצעדתי ממגרש החנייה לעבר חוות הסוסים בפארק הלאומי ברמת גן, אז הקייטנות של היום הן באמת לא מה שהיו פעם. אולי הגזמתי קצת עם הדרמה. אחרי שעתיים בדיוק התברר לי ששוקו הוא עדיין המשקה הכי נכון גם בקיץ 2009 - לפחות בקייטנת רכיבה על סוסים. ובכל זאת, דברים רבים השתנו. "זאת הקייטנה הכי כיפית", מצייצת ילדה מתוקה לשאלה למה בחרה דווקא בקייטנה הזאת, ומיד מסתובבת לענות לשיחה שקיבלה בטלפון הסלולרי.



"חלק מהילדים רוכבים כבר בחוגים", מסבירה לי בסבלנות ילדונת אחרת, והחברה שלה עונה שבחרה בקייטנה הזאת "כי אני אוהבת חיות". הקייטנה מיועדת לילדי כיתות א'-ו' עם או בלי ניסיון רכיבה קודם - ואפשר להבחין בדומיננטיות של בנות על פני בנים.



ישראל המדריך, סטודנט לרכיבה טיפולית בסמינר הקיבוצים, קורא את שמות הילדים בקבוצה ("חמודים, בואו נעשה מעגל"), ואחרי זה כולם שרים: "הנה הנה הם באים. הרוכבים הצעירים. הם גדולים וחזקים והכי הכי שווים".



הקבוצה שלי מתחילה היום ראשונה ברכיבה. בזמן הזה עושות שאר הקבוצות דברים אחרים, כמו שיעור בממשק יומי (איך מטפלים בסוסים ובציוד, בליווי תרגול ומשחקים) או השתתפות במשחקי חברה. הרוכבים הצעירים כבר מורגלים בשגרה. כל ילד עולה על סוס המלווה במתנדב מהחווה, שמקבל שיעור רכיבה במתנה בתמורה לכל יום.



במרכז נמצאת רחלי הנמרצת עם המגאפון, שמצעידה את כולם במעגל, ורבקה - שגדלה בהולנד והיתה שם רוכבת מקצועית - מלמדת כל ילד בתורו לקפץ על הסוס בעת הדהירה. אחרי 45 דקות משחקים "אחת שתיים שלוש דג מלוח" ברכיבה, ויורדים מהסוסים לפעילות הבאה.



הקייטנה פועלת כבר 18 שנה, ומגיעים אליה ילדים מכל אזור המרכז. יש בה שמונה מדריכי רכיבה, שבעה מדריכים חברתיים, שתי מנהלות ו-31 מתנדבים. פרט לרכיבה יש גם משחקי חברה וספורט, פעמיים במחזור הולכים לבריכה, ויש גם יום בספארי הצמוד או ב"בית חלומותי" שבקיבוץ גבעת ברנר. בצהריים, אחרי השהייה הממושכת בשמש, אני כבר בקושי מתפקדת. פתאום העבודה נראית כמו קייטנה לעומת החיים של ילדים בני שש בחופש הגדול.