שביתת הפרות

>> שביתה. כך, מבלי להודיע, מהיום למחר, החליטו הפרות לשבות. כמובן שקמה מהומה בין כל החברים. אחרי הכל, אנחנו משקיעים בלי סוף בתנאי החיים של הפועלות. מים טריים וקרירים נתנו? נתנו; מזון טרי וטעים ללא הגבלה נתנו? נתנו; מרבץ תחוח ומאוורר גם כן נתנו, אז מה לא בסדר? מדוע היחס המנוכר?

התשובה נעוצה כנראה במזג האוויר. בפרוספקט שחילקו להן לפני שהגיעו לישראל מארצות הקור, איש לא הזכיר תנאי חום ולחות מטורפים כאלה. היות שכך, זו החלטתן. ואנחנו, אין לנו על מי להלין, אלא רק להשפיל מבט, לנגב את הזיעה ולהמתין עד יחוסו עלינו משמים.

השמיכה החמה. רובכם בוודאי לא מכירים את התופעה, אבל כאן ברפת, כשמגיעים יולי ואוגוסט, נוחתת שמיכת חום ולחות שכזו, עד כי התחושה היא שנושמים מים. מילא אני, כבר אסתדר, אבל הפרות סובלות ממש. הן חיות פרווה ולכן אינן יודעות להזיע, וכל שנותר להן הוא לעמוד בסבלנות פרתית תחת המאווררים, להשתין כדי לצנן מעט את עצמן ולצמצם את צריכת המזון. ואני, לבי יוצא אליהן, אך קצרה ידי מלהושיע. ניסיתי להסביר להן שזה חולף, אך הן רק מפנות אלי מבט יגע ועצוב, כלא מאמינות, ומורידות את קצב ייצור החלב לשפל חדש. לו אני פרה, גם אני לא הייתי מייצר חלב בחום כזה.

קופת חולים. אין עוד קופת חולים יעילה וטובה כמו זו של הפרות. כמעט בכל הרפתות בישראל יש נוהל קבוע של יום רופא - ואצלנו זה יום רביעי. הרופא הוא רב-תחומי: גם גניקולוג, גם אורתופד, גם מומחה למחלות זיהומיות וגם פסיכולוג; וכל זה, תוך שימוש מזערי בתרופות. למעשה, רוב הרפואה בעדר היא רפואה מונעת.

לא לחינם יצא שמו של העדר הישראלי לאיכות ויכולת. אין בעולם עוד דוגמה לשיתוף פעולה בינתחומי כזה בין כל אנשי המקצוע המלווים את הרפתן הבודד - מה שמאפשר לו להיות מה שנועד להיות: פשוט רפתן טוב.

מדיטציה. החיבור בין רפת למדיטציה נראה בוודאי לא הגיוני, אבל אין חיה מדיטטיווית יותר מפרה. הרי מהי מדיטציה אם לא "כאן ועכשיו" - להיות בנוכחות מלאה ברגע נתון? זו בדיוק ההוויה הפרתית.

כל שנותר לרפתן בר המזל, הוא להתמקד בעשייה ולהיות נוכח בה באופן מלא. אין עוד שלווה והרגשת מלאות כמו זו שמאפשרת הנוכחות של הפרות. בלי רדיו, בלי טלפון ובלי כל הסחה אחרת - זולת החולב, הפרה והרוגע המתאפשר בעשייה המשותפת לאדם ולחיה.

-

הכותב הוא רפתן דור שלישי מכפר ויתקין. לבלוג ב"עיני רפתן": tinyurl.com/m9fjso