מקרה איקאה כהרתעה ליזמים

>> זה התחיל ברעש גדול, נמשך בקביעות קשות של בית המשפט, והסתיים בצורה הצפויה ביותר - מבנה איקאה במעוין שורק ישמש כסניף השני של איקאה בישראל. הוועדה לעניינים תכנוניים עקרוניים במועצה הארצית לתכנון ולבנייה אישרה את קידום התוכנית להקמת מרכז המסחר הגדול, למרות שזה הוקם על שטח שהועבר לידי הזכיינית, קבוצת ברונפמן-פישר, במכרז תפור, ומבחינה תכנונית, השטח בכלל יועד לתעשייה. לא פלא, שרבים לא מרגישים שהחוק והצדק ניצחו בסיפור הזה.

קבוצת ברונפמן פישר עשתה, למעשה, מה שרבים וטובים עשו לפניה. ההיתרים לשימושים חורגים איפשרו ליזמים לרכוש קרקעות זולות, לא להעביר אותן הליכי תכנון ממשיים, לא לתת אפשרות לציבור להתנגד לפרויקטים, ולחסוך שנים של דיונים בוועדות לתכנון ובנייה בדרך לאישורי התכנית. גם הרשויות אהבו את זה, כי כך זכו לתקבולים נאים עקב היטלי השבחה, ארנונה והיטלי פיתוח שהניבו להם המקומות הללו, וגם להתגאות בפני התושבים, שהנה נפתח מרכז מסחרי חדש במקום. הבעיה היחידה היתה, שמדובר בעיוות מוחלט של ההיתרים הללו, שנועדו לעסקים בהיקפים קטנים בהרבה מפאואר סנטרים וקניונים.



לפני כארבע שנים פסק בית המשפט כי כשמדובר בתכניות גדולות, על היזמים לפעול להפשרת השטחים, ולקדם עליהם הליכי תכנון רציניים. במקרה של איקאה העיקרון הזה לא קוים, משום שגישת העירייה וקבוצת ברונפמן פישר, לפיה במקרה שלהם מדובר בהליך תקין, זכתה לתמיכה בוועדה. רק בבית המשפט המחוזי בתל אביב נפסלו הן ההיתר והן הזכייה של החברה במכרז, ואולם עד שהתהליך המשפטי התגלגל, כבר הושלמה הקמת מבנה איקאה.



אבל האם באמת אף אחד לא שילם את המחיר על ההתנהלות הזו? אולי כדאי להסתכל על הדברים מכיוון הפוך. אף אחד לא יצא מאושר מהסיפור הזה. קבוצת ברונפמן פישר דחתה את פתיחת הסניף בזמן ניכר, ונאלצה להוציא כספים רבים על הליכי התכנון והמשפט הנוספים. ראש העירייה דאז מאיר ניצן לא נבחר לתפקידו שוב.



מעבר לכך, גם בתי המשפט החמירו את הגישה שלהם בכל הקשור להוצאת היתרים לשימושים חורגים, ובאחרונה נעצרה בנייה של פאואר סנטר של ביג בקרית שמונה, שהוקם לפי השיטה הזו, תוך הסבת נזקים גדולים לחברה.



אז אולי הצדק בפרשת איקאה לא יצא אל האור במלואו, אבל בסך הכל נראה, שהפרשה הזו מתנוססת כיום כאות אזהרה בפני כל יזם שרוצה לנקוט בקיצורי דרך כאמצעים להקמת קניון.