חלוקת דיווידנדים עקבית = תשואה עודפת של המניה לאורך שנים

בימים בהם החלטה על השקעה במניות הופכת לקשה יותר ויותר על רקע המשבר המתמשך בשוקי ההון, וכאשר רווח ממימוש מניות הוא בגדר געגועים לימי "ההייפ" העליזים בלבד, הרי שחברות המחלקות דיווידנדים וכאלו אשר צפויות לחלק דיווידנדים בשנה הקרובה מקבלות תשומת לב מיוחדת מהמשקיעים. אחת השאלות המרכזיות ששואלים את עצמם המשקיעים היא האם ישנו קשר בין מדיניות חלוקת הדיווידנדים של החברות לבין תשואות המניות של אותן חברות.



מעבודת מחקר מקיפה שערכו כלכלני בנק המזרחי עולה כי אכן קיים קשר כזה שעשוי לעזור למשקיעים בבחירת ההשקעות שלהם. כלכלני המזרחי מצאו כי התשואה הממוצעת של 87 החברות שהתמידו בחלוקת דיווידנדים בין השנים 1996-2000 היתה גבוהה כמעט בכל שנה (בין השנים 1996-2000) מהתשואה הממוצעת של מניותיהן של כל החברות שחילקו דיוודנדים באותן שנים.



ב-5 השנים שנבדקו השיגו החברות שהתמידו בחלוקת דיווידנדים תשואה ממוצעת מצטברת של 210% לעומת תשואה של כ-174% אותה הציגו כלל החברות שחילקו דיווידנדים. גם לעומת תשואת מדד מניות ת"א 100 היו הביצועים של החברות שמחלקות דיווידנדים טובים יותר, שכן מדד זה השיג תשואה של 130% בחמש השנים הללו.



פרמטר נוסף שנבדק על ידי כלכלני המזרחי הוא הקשר שבין התשואה הממוצעת להון שהציגו החברות שחילקו דיווידנדים, לעומת התשואה שהציגו כלל החברות בבורסה. גם כאן נמצא כי החברות המחלקות דיווידנדים השיגו תשואות גבוהות יותר להון מאלו של כלל החברות בבורסה, מלבד בשנת 2000 בה הנתונים היו דומים.



כך לדוגמה בשנת 1996 הציגו החברות המחלקות דיווידנד תשואה להון ממוצעת בשיעור של 10.7% לעומת תשואה של 1.2% שהציגו כלל החברות בבורסה, ב-1997 הציגו תשואה של 15% לעומת 2% של כלל החברות, ובשנת 1999 הציגו תשואה של 17.7% לעומת תשואה של 15.4% אותה הציגו כלל החברות בבורסה.



תשואת הדיוודינד
תשואת הדיווידנד יכולה אף היא לשמש כאמצעי יעיל בידי המשקיעים בכדי לדעת האם רמות המחירים בשוק מהוות מחירי חסר או מחירי יתר. כאשר מחירי המניות מזנקים בשיעורים חדים הרי שתשואת הדיווידנד יורדת גם כן, בעוד שכאשר מחירי המניות נמצאים בירידה - עולה תשואת הדיווידנד. מכאן ניתן להבין כי עלייה של תשואות הדיווידנד מצביעה על גידול בחלוקת דיווינדים או שווי שוק נמוך של החברות הנבדקות.



תשואת הדיווידנד של חברות הנכללות במדד ה-S&P 500 ירדה בשנים האחרונות בארה"ב לכ-1.2% לעומת תשואת הדיווידנד ההיסטורית שעומדת על 3.7%. אחד ההסברים לכך הוא התחליף שמצאו חברות לתשלום הדיווידנד בצורה של רכישה עצמית של מניות שמשמעותה מבחינת המשקיע היא העלאת שווי החברה ויצירת רווחי הון במקומם של תשלומי הדיווידנד. מבין 50 המניות הגדולות המרכיבות את מדד ה-S&P 500 שילמו דיווידנד בשנת 1999 רק 14 חברות.



בישראל עמדה תשואת הדיווידנד בשנת 2000 על 2.5% לעומת תשואה של 4% בשנת 1999 ושל 5.3% בשנת 1998, אולם גם לאחר הירידה החדה בהיקפי הדיווידנד בשנה זו תשואת הדיווידנד בבורסה בתל אביב היא עדיין גבוהה יחסית למקובל בעולם - בארה"ב התשואה עמדה על 1%, בצרפת על 1.6%, בלונדון על 2.2%, בשווייץ ובשוודיה על 1.7% ובדרום אפריקה על 2.6%.



ואולם תשואות הדיווידנד הגבוהות לא מגיעות יש מאין, וישנן מספר חברות בתל אביב שאימצו מדיניות חלוקת דיווידנדים קבועה.



הדוגמה של אסם
קחו למשל את חברת אסם . החברה, הנשלטת על ידי חברת נסטלה, הצהירה כי תחלק מדי שנה לפחות 50% מהרווח הנקי שלה. התחייבות מסוג זה מצידה של אסם היא חריגה במחוזותינו ומיוחסת בין היתר למנטליות ולמדיניות שהביאה עמה חברת נסטלה כאשר רכשה את השליטה באסם.



אסם, בינתיים, מראה בתוצאות העסקיות שלה לחצי השנה הראשונה כי לא יהיו לה בעיות להמשיך ולחלק דיווידנדים גם בשנים הבאות. זאת, לאחר שבאוקטובר האחרון הודיעה על חלוקת דיווידנד של 100 מיליון שקל ובאותה הזדמנות הודיעה החברה כי היא תחלק 50 מיליון שקל כדיווידנד (לא סופי) בגין שנת 2001. בשנים 1998-2001 חילקה אסם בסך הכל כ-450 מיליון שקל כדיווידנד - עוד נקודה לזכותה של החברה המציגה חלוקה עקבית של דיווידנדים.



המיתון כמעט שלא פגע בתוצאותיה של החברה (להבדיל ממתחרתה המסורתית עלית ), והיא הציגה ברבעון השני רווחים שהסתכמו ב-24.1 מיליון שקל, המהווים גידול של 14% לעומת הרבעון המקביל. מתחילת השנה הסתכמו רווחי אסם ב-50 מיליון שקל, 17% יותר מהרווח שהשיגה בתקופה המקבילה, כך שכל הסימנים מראים כי גם השנה תחלק החברה סכום נכבד מרווחיה כדיווידנד.



מה עם הבנקים?
ומה קורה עם הבנקים? ענף הבנקאות (לא כולל הבנקים למשכנתאות) חילק בשנת 2000 דיווידנדים בהיקף של כ-1.6 מיליארד שקל המהווים כ-25% מסף הדיווידנדים שחולקו בשנה זו. בשנת 1999 חולקו על ידי הבנקים דיווידנדים בהיקף של 2 מיליארד שקל, ואלו היוו כ-20% מסך הדיווידנדים שחולקו בשנה זו.



יוצא איפוא, כי ההשקעה במניות הבנקים היא ערובה לקבלת דיווידנד. אולם השנה צפויים רווחי הבנקים הגדולים לקטון הן בשל הפיחות בפעילות העסקית במשק, והן בשל ההוראה החדשה של המפקח על הבנקים לפיה ייאלצו הבנקים להפריש סכומים ניכרים לחובות מסופקים.



האנליסט אלון גלזר, מבית ההשקעות אילנות בטוחה, מניח כי "הפועלים ולאומי צפויים לחלק דיווידנדים בשיעור שלא יעלה על 50% מרווחיהם, בעיקר כדי לא להרגיז את המפקח על הבנקים. כאשר המפקח על הבנקים הוציא את ההוראה החדשה בדבר ההפרשה המיוחדת, הוא הביא בחשבון את מדיניות חלוקת הדיווידנדים הנדיבה של הבנקים, הפוגעת לדעתו בהון העצמי שלהם המשמש להם ככרית ביטחון".



ההערכה בשוק ההון היא שהבנקים לא יירצו לנקר עיניים על ידי חלוקת דיווידנד גדולה ולהביא על עצמם גזירות חדשות. בנק המזרחי , מציין גלזר, לא צפוי לחלק דיווידנדים גם השנה (לאחר שלא חילק גם ב-2000), ולכן הוא צפוי דווקא לחלק דיווידנדים בשנים 2002-2003.