סניגורים חוששים: ממוצעי הענישה שנחשפו יגרמו להחמרה בעונשים

>> ריטואל ההתכוננות לשלב הטיעונים לעונש במשפט: הסניגור מטיל על המתמחה לאתר פסקי דין המוכיחים כי נסיבות המקרה מתאימות לענישה מקלה. הקטגור מטיל את אותה משימה על המתמחה במטרה הפוכה - לאתר מקרים שמדגישים את חומרת המעשים בתיק.

כפי שפורסם אתמול ב-themarker, המאגר המשפטי נבו מאתגר את מערכת המשפט בניתוח חדשני של הענישה בישראל בעשר השנים האחרונות. תוך כחודשיים יהיה לשופטים ולעורכי הדין כלי עבודה שיבהיר מה העונש הממוצע בכל עבירה בישראל בעשר השנים האחרונות.



לפי המאגר, מי שהורשע בעבירת שוחד, למשל, צפוי בממוצע לשמונה חודשי מאסר בפועל בלבד. בעבירה של הריגה בתאונת דרכים נגזרים בישראל בממוצע שלוש שנות מאסר ושלושה חודשים.



נתוני מאגר "נבו ענישה" מצביעים, בין השאר, על פערים גדולים בענישה בהשוואה בין שופטים או אפילו בין בתי משפט בנוגע לאותן עבירות. ההיגיון השיווקי-כלכלי הוא חיסכון בזמן חיפוש אחר גזרי דין הרלוונטיים לתיק.



משפטנים ועורכי דין הביעו אתמול, בעיקרון, שביעות רצון מגיבושו של עוד כלי עבודה יעיל, אם כי מחירו עדיין אינו ידוע. היזם, אלי נבו, העריך כי המאגר יועמד לרשות הלקוחות בעוד כחודשיים ומחירו למנויים טרם נקבע. מרכזת הפרויקט, עו"ד לימור לוי, אומרת כי צוות של כעשרה עובדים עובד מסביב לשעון כדי להשלים את מיפוי וניתוח גזרי הדין בכל העבירות הפליליות בעשור האחרון.



מרימים את רף הענישה



הסניגור עו"ד דרור ארד-אילון סבור ש"זהו כלי מצוין, דרוש ונחוץ. מידע ושקיפות יחד עם שיקול דעת שיפוטי הם הכלים החשובים גם בהכרעת הדין וגם בענישה". עם זאת, הדגיש ארד-איילון, כי "הבניה פורמליסטית של הענישה היא מתכון גרוע מאוד להתאמת הענישה לעבריין. הניסיון העולמי מלמד שהבניה כזאת מביאה להרמת רף הענישה". לגישתו, רמת הענישה בישראל היא סבירה, "אם אתה משווה לארה"ב שם כ-1% מהאוכלוסייה בכלא. זה לא אומר שיש פחות פשיעה שם".



פרופ' קנת מן, סניגור מומחה לעבירות צווארון לבן ומי שהקים את הסניגוריה הציבורית, מחזק טענה זו. לדבריו, בארה"ב מקבלים השופטים הנחיות מדויקות של טווחי ענישה בנוגע לעבירות פליליות. בעבירות כלכליות, הוא מדגים, שופט קובע את העונש באמצעות טבלה של שנות מאסר הנקבעת בהתאם למספר הדולרים שנגנבו. מן מציין כי התוצאה של ההנחיות היתה נטייה של השופטים המקלים להתיישר עם הממוצע יותר מאשר של המחמירים להקל, כך שהמגמה היא החמרה כללית בענישה.



מדוע טווחי הענישה משפיעים יותר על השופטים המקלים? לדברי מן, הביקורת הציבורית היא כמעט רק תמיד על הענישה המקלה ולא המחמירה.



מאגר "נבו ענישה" נועד לקדם אחידות בענישה. ארד-אילון דווקא סבור שפערים גדולים באותה עבירה הם דבר חיובי. "עבירה היא סל התנהגויות שמשפטית דומות זו לזו, אך עובדתית יכולות להיות שונות. תחת עבירת גניבה יש מישהו שגנב לחם ואדם שגנב מאות מיליונים מחסרי ישע. לכן הפער צריך לשקף את נסיבות המקרים. זה טבעי".



לדעתו, "הפערים הגדולים הם סימן להקשבה לדופק של המציאות, לנסיבות העבריין. גם בעבירות חמורות כמו אונס לעתים הנסיבות משתנות. הדרך הטובה יותר לשלוט באחידות היא לא הבניית הענישה, אלא יצירת דרגות שונות בעבירות מסוימות".



בארה"ב נפתרה בעיה זו דרך דירוג עבירת הרצח, כך שיש רצח מדרגה ראשונה, שנייה וכדומה. גם בישראל בולט ההבדל למשל, בין הריגה בתאונת דרכים להריגה באירוע אלים.



מן מדגיש את חשיבות הכלי הסטטיסטי של נבו בייחוד בשל חוסר האחידות. מן אינו משוכנע, כי אכן יש חוסר אחידות גיאוגרפית בין בתי המשפט, אך לדבריו, השמועה מספרת על כך שבעבירות סמים מחמירים בצפון יותר במרכז. "כלי כזה יכול לעזור לפענח את השמועה", הוא אומר.



שיקול הדעת עובר לתביעה



חרף שביעות הרצון מהיוזמה, יש גם ספקנות בקרב המשפטנים. לדעת מן משתנים כמו חוזק הראיות ו"הנחות" שונות של שופטים לא יכולים להיכלל במיזם. "יש קושי רב לקלוט מספיק נתונים ומשתנים". המשתנה החמקמק שמדגים מן הוא נטיית בתי משפט להחמיר עם נאשם שהראיות נגדו היו חזקות, והוא מנהל משפט.



ד"ר יואב ספיר, סגן הסניגורית הציבורית הארצית, גם שמח על הנתונים החדשניים בנוגע לענישה. לדברי ספיר, הנתונים שבידיו מצביעים על החמרה דרמטית בעשור האחרון וגידול באוכלוסיית האסירים - 50% תוך עשור.



לדברי ספיר, "אם מצמצמים את שיקול הדעת של השופט, שיקול הדעת לא נעלם, אלא עובר לתביעה. אם מישהו זורק אבן על מכונית יש היזק בזדון, לרכב או ניסיון לרצח. התביעה היא שבוחרת את סעיף האישום ושיקול הדעת עובר אליה".



לדבריו, "ההליך התביעתי אינו מנומק ואין עליו ערעור. התביעה בעצם תקבע את העונש, ואילו אני רוצה שהאחריות תהיה על השופט. אני רוצה שהוא יתן לעצמו דין וחשבון על כל יום שהוא שולח אדם לבית הסוהר. צריך להיזהר מפתרונות קסם שיהיו הרסניים לחברה".