פסק הדין שחייב את בנק מזרחי לשלם 11.3 מיליון שקל למחסני חשמל יעוכב עד להכרעה בערעור

פסק הדין יוצא הדופן שחייב במאי השנה את בנק המזרחי לשלם 11.3 מיליון שקל לחברת מחסני חשמל (הישנה) בעקבות סגירת אשראי בנקאי- שגרמה לקריסתה, יעוכב עד להחלטה בערעור שהוגש עליו לבית המשפט העליון. כך קבעה שופטת בית המשפט העליון אילה פרוקצי'ה.



בשלהי 1991 חרגה מחסני חשמל ב-270 אלף שקל ממסגרת האשראי שאושרה לה, וגם בתחילת 1992 נרשמה חריגה. במארס 1992 שלח הבנק הודעה בפקס על סגירה מיידית של מסגרת האשראי בשל אי-עמידה בהסכם האשראי - זאת לאחר שמנהל הסניף בבנק דווקא אישר את החריגה. החברה טענה בתביעה כי המידע על סגירת האשראי התפשט בין ספקי החברה ואלה ניסו להוציא סחורות ממחסני החברה. כדי למנוע מהם לעשות כן נאלצה החברה להגיש בקשת פירוק. השופטת ברון מבית המשפט המחוזי בתל אביב קבעה כי הבנק צריך היה לתת לחברה הודעה מראש על סגירת האשראי. ברון קבעה כי "בנק מזרחי היה אחראי להתמוטטות חברת מחסני חשמל ולפירוקה, וזאת כשהחליט ללא התראה על סגירה מיידית של מסגרת האשראי שהעמיד לרשותה". ברון ציינה כי מערכת היחסים בין הבנק לחברה התנהלה תוך שינוי מסגרות האשראי, לעתים בשל משיכות יתר. לדבריה, נוצר נוהג בין החברה לבנק שלפיו האחרון לא היה מגיב על חריגות או שהיה מגיב בהגדלת מסגרת האשראי. את מחסני חשמל ייצגו משרד עו"ד אפשטיין, חומסקי, אסנת ושות'.



הבנק, באמצעות עו"ד גבי מויאל-מאור, רם כספי וגד טיכו, ביקש לעכב את ביצוע פסק הדין עד להכרעה בערעור. לטענת הבנק, סיכויי הערעור גבוהים שכן בית המשפט המחוזי טעה בקביעת אחריותו בגין הפרת חובות כלפי החברה, תוך התעלמות מאחריותה הישירה של החברה לפירוקה ולקריסתה הכלכלית. לפי הנטען, המחוזי לא בחן כראוי את הקשר הסיבתי בין קריסת החברה לבין סגירת קו האשראי על ידי הבנק, ומספר עדויות שנשמעו בפניו הפריכו בצורה ברורה את הקשר הסיבתי בין השניים. החברה מצידה טענה כי סיכויי הערעור קלושים, שכן לטענתה קריסתה התרחשה בשל אחריותו הבלעדית של הבנק, וכי סגירת קו האשראי על ידיו נעשתה בדרך שרירותית ובלתי מוצדקת, ובלא התראה מוקדמת, אשר גרמו לה נזק כבד ביותר, ומנעו ממנה אפשרות להשיג אשראי חלופי.



השופטת פרוקצ'יה קבעה בהחלטתה כי "פסק הדין נשוא הערעור מעלה שאלות בלתי שגרתיות ביחס לחובות המוטלות על בנק כלפי לקוח, הנהנה מקו אשראי בנקאי הדרוש לו לצורך עסקיו. כן עולות שאלות לא פשוטות בענין קביעת היקף הנזק הנגרם לחברה עיסקית שהפכה חדלת פרעון מקום שנקבע כי הופרה חובת הבנק כלפיה בסגירה מיידית של קו האשראי הבנקאי שהועמד לרשותה". המחוזי, ציינה, קבע כי הבנק הפר את חובותיו כלפי החברה והעמיד את הפיצוי על סכום גבוה. "בנסיבות אלה, יקשה בשלב זה להעריך את סיכויי הערעור על פסק הדין, הן לענין האחריות והן לענין הנזק. מכל מקום, אין לומר במקרה זה כי הסיכויים זניחים, ואין להוציא מכלל אפשרות כי בית משפט שלערעור עשוי להתערב, באופן שישפיע על סכום החיוב הכספי שהבנק חויב בו על פי פסק הדין קמא".



באשר למאזן הנוחות של הצדדים במקרה שפסק הדין יעוכב, קבעה השופטת כי "ביצועו של פסק הדין כבר עתה לא יועיל לנושי החברה כל עוד לא ניתנה הכרעה בערעור; מצד שני, ביצוע מיידי כאמור ימנע מהבנק את היכולת לפעול בסכום הכסף האמור, שהיקפו ניכר, ולהשיג תשואה בנקאית בעבור השימוש בו. במציאות זו, עיכוב ביצוע תשלום החוב הפסוק עד להכרעה בערעור יביא למצב שבו הבנק נהנה, ואילו נושי החברה בפירוק אינם חסרים".



לאור סיכויי הערעור ומאזן הנוחות קבעה השופטת כי ראוי לעכב את ביצוע פסק הדין.