על גבו של נמר דוהר

>> פעם היה לנו נגיד בשם סטנלי פישר. הוא האמין בכלכלה חופשית, באי התערבות בשוקי ההון, בתקציב חסכני ובגירעון ממשלתי נמוך.

עכשיו יש לנו נגיד חדש. הוא כבר לא מאמין במנגנון השוק החופשי. כל שינוי מחירים נתפש אצלו כ"כשל שוק". הוא מתערב באופן בוטה בשוקי ההון (אג"ח ומט"ח) ומאמין שהוא מסוגל לשנות את המחירים היחסיים בשווקים אלה. אין לו ביקורת על התקציב השמן והבזבזני שהגישה הממשלה, וגם לא על הגירעון המפחיד (6% מהתוצר). הוא אפילו המליץ להגדיל את הוצאות הממשלה. שמו של הנגיד החדש הוא גם סטנלי פישר, אך זה נגיד שונה לחלוטין, נגיד שעבר מטמורפוזה.



עד לפני שנתיים האמין פישר במה שמאמינים כל הנגידים בעולם: שתפקידו הוא להילחם באינפלציה. ומה עם היצוא והצמיחה? ניתן לטפל בהם רק בתנאי שהורדת הריבית לא תפגע ביציבות המחירים. אותו נגיד ישן לא חלם אפילו להתערב בשוק המט"ח כדי לעזור ליצואנים או לרכוש איגרות חוב כדי להוריד את התשואות. עמדתו זו מבוטאת היטב בחוק בנק ישראל החדש שהוא עמל על ניסוחו.



השינוי הראשון התרחש בתחילת 2008, כשפישר החל לנהל מדיניות כפולה שבה נתן משקל שווה לשתי המטרות: גם לשמירה על יציבות מחירים וגם לעידוד היצוא והצמיחה. לכן הוא זיגזג במשך השנה במדיניות הריבית, פעם למעלה ופעם למטה, ולא מיהר להעלות ריבית כדי להילחם באינפלציה. פישר חשב שהוא מסוגל להשיג את שתי המטרות, אך טעות בידו. ואמנם 2008 הסתיימה בחריגה מהמטרה: אינפלציה של 3.8%.



השלב השני במטמורפוזה הגיע באמצע 2008, והיא התחזקה לאחר המפולת של ספטמבר 2008. אז נטש פישר את מדיניות השמירה על יציבות המחירים והחל להתרכז במשימה אחת בלבד: העלאת שער החליפין כדי לעזור ליצוא. כך נולד פישר החדש.



זה היה נחמד אם ניתן היה להשיג את המטרה הזאת באמצעות התערבות בשוק המט"ח והאג"ח, אך זה בלתי אפשרי. נגיד בנק מרכזי לא יכול לשנות את המשתנים הריאליים במשק, כמו צמיחה ותעסוקה. בידיו יש רק מכשיר נומינלי אחד - שער הריבית - ואתו הוא יכול לבצע רק פעולה אחת: לשלוט באינפלציה. לא יותר. הוא לא יכול לקבוע את רמת הפעילות במשק, את שער החליפין לטווח הארוך ואת הריבית לטווח הארוך.



הוא יכול לעזור ליצוא ולצמיחה בדרך אחת בלבד: לבצע את עבודתו כראוי, כלומר לשמור על אינפלציה נמוכה. זו תרומתו למשק. לא יותר ולא פחות. אם נחיה ביציבות מחירים, נוכל להשיג צמיחה בת קיימא לאורך זמן. כי משק עם יציבות מחירים הוא משק שמושך משקיעים. משק עם יציבות מחירים מונע שביתות וסכסוכי עבודה. משק עם יציבות מחירים מאפשר פיחות ריאלי לטובת היצוא והצמיחה.



הנגיד צריך לדעת שהמדיניות שלו מנפחת שני בלונים: בלון הנדל"ן ובלון הבורסה. ואלה בדיוק הסיבות שהביאו למשבר הגדול שהתרחש בארה"ב: ריבית אפסית וגידול דרמטי בכמות הכסף, במקביל לגירעון גדול בתקציב.



לכן אין להתרשם יתר על המידה מהעלייה בשער הדולר בימים האחרונים. זו עלייה זמנית בלבד. פישר מנהל מדיניות שאינה בת קיימא לטווח הארוך, מדיניות שתתפוצץ ישר בפניו.



הוא לא יוכל להמשיך במדיניות ההתערבות שלו לאורך זמן. הרזרבות כבר גבוהות מדי (יותר מ-50 מיליארד דולר) והחזקתן תיהפך ליקרה בעתיד הקרוב. הריבית האפסית ורכישת הדולרים גורמות להדפסת כסף בכמויות עתק, ולכן הציפיות לאינפלציה עולות - כך שבקרוב נקבל מכה אינפלציונית קשה. נראה את זה במדדים הקרובים, שיפתיעו לרעה.



אז ייאלץ פישר להעלות ריבית וגם להפסיק את התערבותו בשוק המט"ח - והדולר יצנח כמו אבן. אז יתחיל פישר החדש לספוג ביקורת מכל עבר.



כי כשאתה עולה על נמר דוהר זה די נחמד בהתחלה, אך אי אפשר לרדת ממנו בלי להיטרף.