"אם נצטרך לשלם דמי מעבר - ניאלץ להחשיך את המסך"

>> מנכ"ל ערוץ 9, ליאוניד בלחמן, כועס. הוא תופש עצמו כמנכ"ל של ערוץ נישה שנאבק על חייו, ולא מבין מדוע הערוץ מצטייר באחרונה כגוף כוחני שלא בוחל באמצעים כדי להשיג את מטרותיו העסקיות.



הכותרות האחרונות בנוגע לערוץ עסקו ביועצת ראש הממשלה לקהל הרוסי, דינה ליבסטר, ששימשה בעבר כתבת ערוץ 9. ליבסטר, כך נטען, איימה על שרים מהמגזר הרוסי כי אם לא יצביעו בעד הערוץ בעניין דמי המעבר (תשלום ל-yes ול-hot בעבור פלטפורמת השידורים), הסיקור שלהם על-ידו ייפגע.

בלחמן רואה את הדברים באופן שונה לגמרי: "היועצת לא אמרה לאף-אחד מה לעשות. היא הסתובבה עם המכתב שהוצאנו לוועדת השרים לחקיקה והראתה אותו לאנשים. חמש שנים עבדו על רפורמה שהיא נגדנו, אז למה אף-אחד לא שאל למה דופקים את הקטנים?"



הדיון על דמי המעבר הוא בעיקר מאבק על כסף. לפי החלטת משרד התקשורת, הערוצים הייעודיים המתקיימים מפרסומות (9 ו-24) צריכים לשלם ל-yes ול-hot דמי מעבר בעבור פלטפורמת השידורים שהם מספקים. משרד התקשורת אף ערך שימוע בעניין, וקבע כי דמי המעבר שישולמו ל-yes יסתכמו ב-2.1 מיליון שקל בשנה ול-hot ישולם סכום של 2.4 מיליון שקל בשנה (עם hot יש לערוץ הסכם עבר שלפיו הוא משלם מאות אלפי שקלים בשנה - א"ב).



על-אף שההחלטה העקרונית התקבלה לפני שנים, באחרונה הגישו שרים מהמגזר הרוסי הצעת חוק הקובעת כי הערוצים הייעודיים לא יידרשו לשלם בעבור פלטפורמות. ההצעה עברה בקריאה טרומית בגיבוי של חברי כנסת מהמגזר הרוסי.



בכיר בכבלים ובלוויין אמר ל-themarker בתגובה: "ערוץ 9 משתמש בכוחו הפוליטי של בעליו, לב לבייב, כדי להשיג הקלות בכסות של דאגה למגזר הרוסי. זה כמו שמישהו יחליט שהוא לא ישלם דמי שכירות על חנות בקניון של לבייב וינסה להעביר את זה בחקיקה".



סוגיית דמי המעבר אף נדונה בתוכנית אקטואליה בערוץ. "אף-פעם לא עסקנו בעניין הזה במסגרת החדשות, אלא באקטואליה", טוען בלחמן. "המשמעות של דמי המעבר היא בעלת עניין לציבור".



איך אתם יכולים לסקר את עצמכם? ערוץ 10 לא מסקר את המאבק שלו להארכת הזיכיון, כי אנשיו יודעים שהם לא יכולים להיות אוביקטיוויים כלפי עצמם.



"הצופים צריכים להבין את המשמעות, והיא פשוטה מאוד - אם נצטרך לשלם דמי מעבר מבחינתנו זה אומר שניאלץ להחשיך את מסך. בכל העולם הפרקטיקה הפוכה, ומי שמשקיע מיליונים בהפקת תכנים מקבל את התמורה בהחזר דרך פלטפורמות ההפצה".



"הריבית חונקת אותנו"



ערוץ 9 עלה לאוויר ב-2002 כערוץ ייעודי הפונה לקהל של כמיליון דוברי רוסית בישראל. המחזור שלו הוא כ-100 מיליון שקל בשנה. "צברנו חובות של יותר מ-100 מיליון שקל בהליך ההקמה ובארבע השנים הראשונות לפעילות", מודה בלחמן. "בשנים האחרונות התייצבנו ואנחנו מצליחים לא להגדיל את החוב. אבל הריביות שאנחנו משלמים חונקות אותנו. ב-2007 עברנו לרווח סמלי וב-2008 הפסדנו שוב - הרבה יותר מהמיליון שהרווחנו ב-2007".



ההפסדים היו בגלל הרבעון האחרון, שהיה קשה לכולם?



"לא. אחרי 2007 חשבנו שההפסדים מאחורינו, הוספנו קצת הפקות וזה מיד השפיע על התוצאות. הרייטינג בעלייה, אבל התוצאות העסקיות לא קלות".



לדעתו של בלחמן, הפעלה של ערוץ ייעודי בישראל היא בעייתית מאוד. "מישהו יכול להסביר למה לא נמצא רוכש לעוד שלושה רישיונות שפותחו על-ידי מועצת הכבלים והלוויין (ערוץ ערבי, ערוץ חדשות וערוץ מסורת - א"ב)? יו"ר המועצה ניצן חן מתרוצץ ועושה פרזנטציות, אבל אף-אחד לא רוצה רישיון. אנשי עסקים, הבעלים הפוטנציאלים, מסתכלים מרחוק על הערוצים הייעודיים הקיימים. הם רואים את ערוץ 24, שדימם שש שנים ואחרי הפסדים כבדים נרכש על-ידי קשת, והם רואים אותנו שהפסדנו קרוב ל-100 מיליון שקל.



"יש לנו תחרות קשה עם הערוצים המשודרים מחבר העמים על הצופים דוברי הרוסית. מנגד, יש תחרות קשה עם הערוצים המקומיים על פיסה בעוגת הפרסום, וגם רגולציה חסרת רחמים שמאיימת וקונסת את הערוץ".



חן אמר בתגובה: "לא מדובר ברגולציה חסרת רחמים שמאיימת וקונסת, אלא בערוץ שהפר פעם אחר פעם את כללי התקשורת האוסרים שילוב פרסומת סמויה. המועצה התריעה בפני הערוץ על כך שמתבצעות הפרות לכאורה ואף שלחה מכתבי הפרה, שלא היה בצדן עיצום כספי, אך ללא הועיל. בנסיבות אלה מצאה לנכון המועצה להטיל עיצום כספי בשל תוכנית אחת שבה הופרו הוראות כללי התקשורת בצורה בוטה".



"לא רואים אותנו"



לבלחמן יש טענות קשות כלפי הרפורמה הכוללת בשוק, שמוביל משרד התקשורת. לדבריו, המחוקק מתעלם מקיום הערוץ: "הרפורמה לא מזכירה אותנו במובן החיובי או משדרת שום תמיכה. המחוקק לא רואה אותנו".



לפי מתווה הרפורמה, שעדיין לא אושרה בחקיקה, הערוצים המסחריים 2 ו-10 יקבלו רישיונות שאינם מוגבלים בזמן. הכבלים והלוויין יידרשו למכור חבילת ערוצים צרה, לתמחר כל ערוץ בנפרד ואף יורשו לשדר פרסומות.



"חשוב להבין שהפקידים שמפתחים את הרפורמות אינם אחראים על התוצאות בשטח", מסביר בלחמן. "אם במציאות משהו לא מסתדר עם התיאוריות, האחריות נופלת על הנהלת הערוצים. האינטרסים של הצופים הם אלה שנפגעים - ולא אלה של הפקידים.



"אחת מכוונות הרפורמה היא לפתוח את שוק הפרסום הקטן שלנו לעשרות ערוצים נוספים. בתיאוריה, הגברת התחרות תגרום להגדלת עוגת הפרסום הטלוויזיוני. המציאות מוכיחה אחרת: תחרות קשה לא הביאה להגדלת השוק. אנו עדים למציאות רבת שנים של סטגנציה בשוק, למרות התחרות. עלויות ההפקה הטלוויזיונית גבוהות כל-כך, שעוגת הפרסום לא מספיקה אפילו לתחזוק של שלושה-ארבעה ערוצי טלוויזיה".



לדברי בלחמן, "כוונותיה של הרפורמה מבורכות. מתן חופש בחירה לצופים, כך שכל אחד יוכל לבחור את מספר הערוצים שמעניינים אותו ללא כפייה מצד hot או yes. יוזמי הרפורמה היו קשובים לחששות yes ו-hot והכניסו סעיף שמאפשר להן למכור זמן פרסום. כשערוצים 2 ו-10 התקוממו על מתחרים חדשים בעוגת הפרסום, יוזמי הרפורמה היו קשובים גם להם והסכימו להחליף את זיכיונות הערוצים לרישיונות, ובכך הקלו על המשך הפעילות שלהם. בכל העסקה הזאת, שבה יד רוחצת יד, אין אף אזכור לזכויות או לצרכים של הערוצים הייעודיים".