למה המוסדיים לא משקיעים בכלכלה הערבית

>> קיימת הסכמה כמעט גורפת כי יש צורך החיוני בפיתוח הכלכלה הערבית בישראל, וכי רק פיתוחה יאפשר לישראל להגיע לרמות התוצר המקובלות במדינות ה-oecd.

המצדדים בהשקעה במגזר הערבי מציינים הן את תרומתו הפוטנציאלית לתוצר והן את תרומתו לשיפור השוויוניות והנגישות למקורות ולתקציבים לכל האזרחים ובמיוחד למיעוטים. ואולם לדיבורים התלוו מעט מאוד מעשים. בין המעשים הבודדים שכן נעשו חובה לציין את הקמת פרויקט צופן, להכשרה והשמה בפועל של אנשי היי-טק ערבים בתעשייה תוך מאמץ למשוך תעשיות למגזר הערבי. גם חברת גלילסופטוור, שהוקמה בנצרת על ידי אנשי היי-טק יהודים, מצליחה להעסיק עשרות מהנדסים ערבים מאזור נצרת ואף גייסה משקיע ערבי לקבוצה. לאלה יש להוסיף את מאמציהם של גופים וולנטריים כמו עמותת קו משווה של דב לאוטמן, המרכז היהודי-ערבי לפיתוח כלכלי וכמובן הקמת היחידה הכלכלית במשרד ראש הממשלה, שהפרויקט העיקרי שלה היה הקמת קרן השקעות לאחזקות פרטיות עם הון ממשלתי של 20 מיליון דולר.



לדאבוני, היוזמות האלה הן שוליות בהיקפן ובהשפעתן. כך, הזנחה והתייחסות מחפירה ומחוסרת היגיון כלכלי מאפיינים את המצב בענף הפרסום. הערבים הם 14% מכוח הקנייה במדינה, אך זוכים בפחות מ-3% מתקציבי הפרסום. חלק ממנהלי הפרסום של חברות גדולות לא מוכנים אף להתאמץ ולשקול פרסום במגזר הערבי. אין מנוס מלהגיע למסקנה שרק מדיניות מכוונת של השקעות משני המגזרים - הציבורי והפרטי - יכולה להביא לשינוי משמעותי במצב.



דוגמה בולטת בחשיבותה גם מבחינת מידת העושק וההתעלמות וגם מבחינת פוטנציאל השינוי היא השימוש בחסכונות המצטברים של השכירים הערבים בקרנות ההשתלמות, קופות הגמל, קרנות הפנסיה וביטוחי המנהלים. ההערכה היא שבאפיקים אלה הצטברו במרוצת השנים 40-50 מיליארד שקל חסכונות של שכירים ועצמאים ערבים. סכומים עצומים אלה מנוהלים על ידי בתי ההשקעות וחברות הביטוח ושאר המוסדיים. אלה משקיעים חלק נכבד מהנכסים שבניהולן בשוקי ההון, שהכלכלה הערבית נעדרת מהן לחלוטין, וכך מוחמצת האפשרות של הזרמת הון בהיקף גדול להשקעות ישירות, וגם לאשראי חוץ בנקאי לכלכלה הערבית שכה זקוקה להם. מה עוד שיש ממד מוסרי בעניין כשהנכסים הפיננסיים העצומים השייכים לערבים מושקעים בכלכלה הישראלית, ואף לא חלק קטן מנכסים אלה חוזר לטיפוח וקידום הכלכלה של החברה הערבית עצמה.



כמובן יגידו בבתי ההשקעות כי מדיניות ההשקעה היא מקצועית נטו לטובת הלקוחות וכי אין הבדלה במקור הכסף. אני לא מערער על עצם הטענות האלה, רק מה לעשות שהמציאות הקשה טופחת על פני כולם. מנהלי בתי ההשקעות וחברות הביטוח יושבים על המיליארדים שלנו, בלי להשקיע כל מחשבה בטיפוח האינטרס של הציבור הערבי ולמצוא דרכים להשקיע במגזר תוך הנבת תשואה נאה למשקיעים.



למה שחברה כמו מגדל, שנהפכה לענקית נדל"ן, לא תשקיע בנדל"ן באום אלפחם ונצרת? למה שפסגות לא תיזום הפניית פרומיל אחד מהנכסים שבניהולה להשקעות בקרנות פרייווט אקוויטי המופנות למגזר הערבי? בסופו של דבר, העניין הוא של החלטה ורצון.



הכותב הוא יועץ בפיתוח כלכלי אסטרטגי וייעץ לבית ההשקעות מיטב ולמכון היצוא