המאבק בהפרטה: יש שכר לעמלנו

חיים קשים הם חייהם של הפעילים החברתיים: הצונאמי הקפיטליסטי מכה שוב ושוב, ותמיד קיימת התחושה שאף קרבנותיו השלימו עימו. אבל ישנם רגעים של אושר מול כל העושר שנצבר על חשבון העובדים. הבוקר, למשל, קראתי את מאמרו של הפרשן הכלכלי הוותיק נחמיה שטרסלר שפורסם ב"הארץ" וגם כאן באתר "וואלה! עסקים" תחת הכותרת "הפרטה זה טוב". נו, אז מה? הרי מזה שנים רבות שטרסלר דוגל בהפרטה, שעיקרה העברת הנכסים שבבעלות הציבורית לידי קומץ בעלי הון מקומיים וזרים. אבל הפעם שטרסלר הפתיע.

לא, הוא לא שינה את עמדותיו. קיימים אצלנו פרשנים כלכליים לא מעטים שדוגלים בפרשנות כלכלית מבית מדרשו של ה"פליק-פלאק". פעם הם כותבים ככה, ופעם אחרת. לפני המשבר הקפיטליסטי שהחל בקיץ של 2007 היו בעד הפרטה, ובמהלך המשבר היו לאבירי התערבות המדינה בכלכלה. סביר להניח שעם חלוף המשבר (והמשבר טרם חלף, הרי) ישובו אל עמדותיהם המקוריות.

אבל לא כך אצל שטרסלר: אין לבלבל את הפרשן הכלכלי הוותיק בעובדות, לכן בכל תנאי הוא בעד הפרטה. אבל, כאמור, הפעם זה היה שונה. להלן מספר שורות, מתוך הפתיח למאמר: "על במת חיינו משתלט הפופוליזם. הוא שולט בממשלה, בכנסת, בתקשורת, ואפילו בבתי המשפט. התוכן חשוב פחות. העיקר זה התדמית ויחסי הציבור. המנהיגים אינם מובילים, אלא מתחנפים ואומרים לציבור רק מה שהוא רוצה לשמוע. פני הדור כפני הכלב. היום אי אפשר להעביר רפורמה. מיד יקומו האינטרסנטים ויפעילו את הלוביסטים 'החברתיים'. יצעקו ששוב דופקים את העניים. גם ההפרטה נהפכה למלת גנאי. חברי כנסת תוקפים אותה, ארגונים חברתיים מבזים אותה". ומכאן ניסיון די נואש להחזיר עטרה ליושנה – לנסות ולשכנע את קוראי העיתון, את "הלוביסטים החברתיים" (אגב, במי מדובר?), את חברי הכנסת, את בתי המשפט, את התקשורת ואת הארגונים החברתיים בצדקת דרכה של ההפרטה החבוטה. מילים רבות עד כמה הפרטה נפלאה ומדוע היא נכונה.

כמובן, שאין כל התייחסות בדבריו של שטרסלר לשאלה איך ייתכן שהמשטר הניאו-ליברלי, שאחד מאבני היסוד שלו היא ההפרטה, נקלע למשבר כה חריף? ויש להזכיר שמדובר במשבר הקפיטליסטי העמוק מאז שנות ה-30 של המאה שעברה.

ומדוע הקריאה של המאמר, עבור פעיל חברתי ותיק, מעניקה רגעים של אושר? כי הוא מעיד על מצוקה. לא מצוקה כלכלית, חס וחלילה. המפריטים אלצנו לא סובלים ממצוקה כלכלית. מצוקה כלכלית היא הפריבילגיה הבלעדית של המופרטים. מדובר במצוקה אידיאולוגית: מאמרו של שטרסלר הוא ניסיון די נואש במישור האידיאולוגי לנסות ולשכנע שהמדיניות הקפיטליסטית הניאו-ליברלית היא היא הנכונה. ודווקא בעתות משבר. אם שטרסלר מייצג הלך רוח בקרב האליטות החברתיות בישראל, והוא אכן מייצג אותן, אזי האליטות במצוקה פוליטית ואידיאולוגית. המצוקה היא פוליטית כי לדברי הכותב " היום אי אפשר להעביר רפורמה".

אבל אפשר להרגיע - היום אפשר להעביר רפורמה, ולראיה הכנסת החליטה לפני שבוע, וברוב גדול, להפריט את קרקעות המדינה. אבל הקשיים הגדולים יותר הם דווקא במישור הרעיוני "ההפרטה הפכה למילת גנאי", כותב שטרסלר. ההפרטה מאבדת ההגמוניה הרעיונית. הגמוניה ממנה נהנתה במשך שנים רבות ובתמיכה, הדי גדולה, לה היא זכתה בקרב שכבות רחבות בציבור ולא רק בקרב אותם בעלי ההון שעשו הון הרבה יותר גדול הודות לה. עובדה, אפילו ההסתדרות לא נאבקה נגדה. ולא מדובר כאן על עידן חברם הטוב של בעלי ההון, עופר עיני - אלא דווקא בתקופתו של מי שרוצה כעת לדבר בשם הסוציאל-דמוקרטיה, עמיר פרץ, שנמנע כאשר כיהן כיו"ר ההסתדרות מכל מערכה עקרונית בהפרטה ובתוצאותיה ההרסניות. וכך, כמו בכל רגעי האושר המעטים – גם רגע האושר הזה שמסב המאמר של שטרסלר יתפוגג מהר – משבר או לא משבר, חוקי המשחק של הקפיטליזם עדיין לא הופרטו ולא הולכים לשום מקום.

הכותב הוא המנהל האקדמי של המכללה החברתית כלכלית