"הטבת גז" למשק הישראלי

>> ב-2004, לאחר כמה שנים של הכנות, הסבות וחתימה על הסכמים לאספקת גז טבעי בכמויות מספיקות, הפעילה חברת החשמל יחידות ייצור באמצעות גז טבעי, בפעם הראשונה. כיום, כ-40% מכמות החשמל המיוצרת בישראל מיוצרת באמצעות גז טבעי.

המעבר הזה היה הכרחי בהיבט הכלכלי ובוודאי שבהיבט הסביבתי, מפני שהגז הטבעי מחליף למעשה את השימוש בסולר, שהוא דלק יקר פי עשרה לערך ואשר פולט מזהמים בעשרות אחוזים יותר מאשר גז טבעי.



המסגרת התעריפית של מחיר החשמל בישראל נקבעת על ידי הרשות לשירותים ציבוריים - חשמל, והיא מכסה את עלויות הייצור, בתוספת של תשואה נמוכה ביותר. יש לציין שהמעבר מייצור בסולר לייצור בגז טבעי, בצירוף הגדלת יכולת הייצור בגז לעומת שנים עברו, יוצרים חיסכון משמעותי ביותר בעלויות הייצור, עד כדי מיליארד דולר בשנה. חיסכון זה ניתן לכנות "הטבת הגז" - הטבה אדירה למשק שיכולה להיות גם הזדמנות פז.



הזדמנות פז או הזדמנות גז, אך אליה וקוץ בה. מכיוון שמשק החשמל של ישראל הוא אי חשמלי עצמאי, הוא חייב להחזיק ברזרווה של יכולת ייצור גבוהה דיה כדי לא להיות חשוף כל הזמן לסיכונים כלכליים, תעשייתיים, ביטחוניים, ולמעשה למצב של סיכון בכל תחום בחיינו. לצערנו, מסיבות שונות, הרזרווה הקיימת במשק החשמל של ישראל דחוקה ביותר ומהווה גורם סיכון משמעותי למשק החשמל - הנאמד במיליארדי שקלים.



כאן נכנסת למשחק דילמה קשה: מצד אחד, תעריף החשמל נגזר ממסגרת שמביאה בחשבון את עלויות הדלקים, ולכן חיסכון בעלויות אלה משמעו, באופן אוטומטי, הוזלה בתעריף. אין ספק שאחת ממטרותיה של רשות החשמל שקובעת את התעריף, היא תעריף זול לצרכנים ובוודאי שתשאף להוזיל את התעריף בהתאם. מצד שני, כלל בסיסי בכלכלה גורס שככל שהמחיר יורד, כך הביקוש עולה. כדי לענות על הביקוש, צריך להגדיל את ההיצע - ובתחום החשמל לא ניתן להגדיל את ההיצע, אלא בעיקר על ידי הקמת תחנות כוח, שזמן הקמתן נאמד בשנים.



כלומר, מול עליות בביקושים לחשמל, נמצא את עצמנו עם היצע קשיח יחסית, ולמעשה אנו עלולים להגיע למצב שבו ההיצע לא עונה על הביקוש, והרזרווה החיובית הנמוכה והדחוקה נהפכת למחסור מתמיד בחשמל, שגורר הפסקות חשמל רבות ברחבי המדינה, וחלילה מצבי סיכון גבוהים יותר הנובעים מעלטות כגון אלה שהיו לפני כמה שנים בארה"ב.



הנה רעיון שעשוי להיות הפתרון לדילמה ולהיטיב עם משק החשמל, כמו גם עם הצרכנים: למדנו שהוזלת התעריף עלולה להביא עלינו "אסון חשמלי", ולכן אין מקום לעשות זאת. אך מנגד, אם למרות המעבר לגז טבעי התעריף יישאר על כנו, תישאר בידי חברת החשמל מלוא הטבת הגז, ולמעשה ייוותרו בידיה רווחים, שלפחות ברובם אינם מגיעים לה.



אני מציע שהתעריף אכן לא יירד, אך הטבת הגז לא תישאר בידי חברת החשמל, אלא תישמר בקרן נפרדת או תחת נאמנות מיוחדת-ממשלתית או ציבורית - למימון יעדים אסטרטגיים לאומיים הקשורים במשק החשמל של ישראל, ובראשם מטרות בתחום ההגנה על הסביבה.



לדוגמה, השקעה בתשתיות של אנרגיות חדשות ומתחדשות, התקנת מוני חשמל דיגיטליים המאפשרים הקטנת צריכת החשמל בשעות שיא הביקוש וניתנים לשליטה מרחוק ופרויקטים ייחודיים בתחום ההתייעלות האנרגטית. בדרך זו גם נחסוך בחשמל בשעות השיא ונאפשר רזרווה חשמלית גדולה יותר, גם נחסוך בייצור חשמל ונשפר את איכות הסביבה וגם נוכל לספק את החשמל בהתאם לביקוש; גם מניעת אסון חשמלי וגם שמירה על איכות הסביבה.



מדובר כאן בהזדמנות פז - גם לארגוני איכות הסביבה. אני קורא לכל מי שהסביבה יקרה לו לנצל את חלון ההזדמנויות שנוצר, ובטרם יהיה מאוחר מדי - להניע את התהליכים שיאפשרו את השימוש בכספים אלה למטרות לאומיות ואסטרטגיות. אם כל הגורמים הרלוונטיים יתגייסו למטרה זו, נצליח ליישמה באופן מיידי.



הכותב הוא יו"ר דירקטוריון חברת החשמל