מערכת המשפט דוחפת לעבריינות

>> לג', שהוא בעל חברה, חזר צ'ק של לקוח בסך 1.2 מיליון שקל. א' השכיר נכס והשוכר עזב את הנכס כאשר הוא משאיר חובות של 300 אלף שקל בגין שכירות, ארנונה וחשמל.

בשני המקרים לא פנו ג' וא' למערכת המשפט, אלא לאנשים ששמם מופיע במדורי הפלילים לצורך גביית החוב, ושילמו לגובים 40% מהסכום כדי לגבות את החוב. מדוע העדיפו השניים לפנות לעבריינים במקום למערכת המשפט? הנה כמה אפשרויות:



עומס בבתי המשפט: במדד עומס התיקים הממוצע לשופט, נמצאת ישראל במקום השני עם 2,335 תיקים לשופט, כאשר הממוצע במדינות מערביות הוא 1,185 תיקים. ביחס בין גודל האוכלוסייה למספר שופטים, ישראל נמצאת במקום השישי מתוך 17 מדינות. בשיעור ההקצאה הכספית למערכת בתי המשפט נמצאת ישראל במקום הרביעי, הגבוה יחסית, מתוך 17 מדינות. הפער בעומס התיקים ביחס לתקצוב הגבוה של מערכת בתי המשפט ומספר השופטים הסביר יחסית, מרמז כי הבעיה אינה רק במספר השופטים.



התארכות הדיונים המשפטיים: 17% מהתיקים בבתי המשפט נמשכים שלוש שנים ויותר. בניכוי תיקי תעבורה, תביעות קטנות והסדרי טיעון, הנתונים גבוהים יותר. התארכות המשפטים ופסקי דין ארוכים של מאות עמודים גורמים לעינוי דין, מקטינים את איכות השפיטה ופוגעים באפקטיוויות של פסק הדין.



היעדר אכיפה: בסוף ההליך המשפטי הארוך והיקר, הנושה נוכח לעתים כי הוא מחזיק לא יותר מפיסת נייר. בכל שנה נוספים כ-350 אלף תיקים בהוצאה לפועל ל-3.3 מיליון התיקים הקיימים בהוצאה. אך לא הכמות היא הבעיה העיקרית, אלא יכולת הגבייה. בישראל אין כלים אפקטיוויים לגביית חובות.



ג' וא' אינם היחידים ומדובר בקבוצה גדלה והולכת של אנשים. אחד צריך סיוע בפינוי דייר סרבן, השני באכיפת חוזה וכולם אנשים נורמטייווים שנאלצים לפנות לגורמים עברייניים כדי לקבל סעדים משפטיים. הקשר שנוצר בין המגזר העסקי לבין גורמים עבריינים, שבסיטואציה אחרת כלל לא היו נפגשים, הוא שלילי מבחינה חברתית ומבחינת שלטון החוק. הדיון הציבורי בנוגע למערכת המשפט מתרכז בהיקף ההתערבות של בג"ץ - מעט מדי במצב הקשה שאליו הגיעה מערכת המשפט בשנים האחרונות.



הכותב הוא רואה חשבון ומשפטן