אין מספיק מים לכור גרעיני לחשמל בנגב

>> בימים אלה אנו מתבשרים כי הממשלה בוחנת שוב את האפשרות של בניית כור גרעיני אזרחי לייצור חשמל. לפי הדיווחים, בממשלה כבר פנו לארה"ב כדי שתעזור לישראל לעקוף את החיוב שבחתימה על האמנה למניעת הפצת נשק גרעיני ובכך לאפשר לחברות בינלאומיות העוסקות בתכנון ובניית כורים כאלה לפעול גם בישראל.

לפי דיווחים אלה, עובדי חברת החשמל אף הגדילו לעשות וערכו סיור במקום המיועד להקמת המתקן. באופן מסורתי, מתנגדי הגרעין מעלים ספקות לגבי בטיחות מתקנים אלה ומעגנים טענה זו בעובדה שחברות ביטוח פרטיות מעולם לא ביטחו כורים גרעיניים, אלא רק כחלק מהסדר ביטוחי עם ממשלות. טענות אחרות נוגעות לחוסר הכדאיות הכלכלית של כורים כאלה, לקושי בטיפול בפסולת הגרעינית, לעובדה שאורניום הוא משאב טבע מתכלה שאינו קיים בשפע, לסכנה של מתקפות טרור על מתקנים אלה ולסכנות שבעידוד גירעון המזרח התיכון.



מנגד, התומכים בטכנולוגיה זו משבחים את התרומה שלה לגיוון מקורות ייצור החשמל, את אמינותה ובאחרונה גם את התרומה שלה בצמצום הפליטה של גזי חממה. תומכי הגרעין אף מציגים את צרפת וקנדה כמדינות שבהן נעשה שימוש רציף בטכנולוגיה זו.



ואולם שאלה אחת שאינה זוכה להתעניינות הראויה היא שאלת השימוש במים של מתקנים אלה, הרלוונטית במיוחד בישראל, השרויה במצב כמעט תמידי של מחסור במים. ככלל, מתקני ייצור חשמל קיטוריים, כמו אלה שמייצרים את מרבית החשמל בישראל, משתמשים בכמות אדירה של מים, בעיקר לצורכי קירור. לשם המחשה, לפי נתוני חברת החשמל, תחנת הכוח הפחמית רוטנברג באשקלון, בפעילות בתפוקה מלאה, עושה שימוש ב-330 אלף ליטר מי ים בשעה. כלומר, פעילות מלאה של תחנת כוח זו במשך פחות מ-13 ימים דורשת יותר מים מאלה שמתקן ההתפלה הגדול בישראל באשדוד מייצר בשנה.



ממחקרים שנעשו באחרונה בארה"ב ובאוסטרליה בנושא, עולה כי תחנות כוח גרעיניות עושות שימוש במים ב-20%-80% יותר מתחנות כוח הפועלות בפחם, גז או מזוט. לפי הפרסומים, מתקן הכוח הגרעיני עתיד להיות ממוקם בנגב, סמוך לבסיס שבטה, ומכאן עולה התהייה הברורה: מהיכן יגיעו למתקן כמויות אדירות כאלה של מים לקירור? הצעות שנשמעות באשר לאפשרות להזרים מים בתעלה מהים התיכון או לעשות שימוש באקוויפר הנגב לצורכי קירור מעלות סימן שאלה גדול באשר לכדאיות של הקמת תחנה כזו.



האתגר שצפוי למשק החשמל בישראל ב-20 השנים הבאות אינו כזה שניתן להמעיט בערכו. העלייה ברמת החיים וגידול האוכלוסין, יחד עם הרצון להבטיח אספקה סדירה של חשמל ומקורותיו, היא משימה קשה, בעיקר על רקע משבר האקלים והמחסור הצפוי כבר בדור זה של נפט וגז זולים. כל פתרון מוצע צריך להישקל בכובד ראש. עם זאת, שאלת הקמת תחנות הכוח הגרעיניות בכלל, ונושא השימוש במים לקירור בפרט, מצביעים על כך שהפתרונות המוצעים, המתאימים לחלק מהמדינות, לא בהכרח יתאימו למדינה כמו ישראל.



הכותב הוא דוקטורנט בבית הספר למדיניות ציבורית באוניברסיטה העברית