משפחת עופר, בעלת השליטה בכימיקלים לישראל, בתי הזיקוק , טאואר, בנק המזרחי, צים, בטר פלייס, החברה לישראל ועשרות עסקים חובקי עולם נוספים - מבקשת מבעלי האג"ח של צים לדחות פירעון אג"ח בהיקף של 1.3 מיליארד שקל. האג"ח יעמדו לפירעון רק בשנת 2012 עוד שנתיים וחצי מהיום, אך בצי"ם מבקשים כבר ב-2009 דחיית הפירעון הרבה מעבר למועד המוסכם דהיינו לשנים 2014-2016 במקרה הסביר.
קשייה של צים לא החלו ב-2009 - אלה רק החמירו השנה. כבר ב-2007/8 עם פרוץ המשבר הכלכלי העולמי נפגעה תנועת הספנות העולמית וצים ספגה הפסד ענקי. הפסדים אלה באו על רקע תוכניות הצטיידות גרנדיוזית של רכישת עשרות אוניות חדשות ממספנות ברחבי העולם עבור צים בעלות של מיליארדי דולרים. את הבסיס לעושרם צברה משפחת עופר, במיוחד סמי עופר, מעסקי ספנות בהם היא מגלה בקיאות שנות דור. ב-2007 תוכנית ההצטיידות גרנדיוזית בצי אוניות חדשות נראתה הגיונית. ב-2008 היא הפכה לפלופ עסקי שאיים להטביע את צים למצולות הים הפיננסי.
לזכותה של משפחת עופר ייאמר שהיא כבר הזרימה הון במהירות לצים. על פי התכנון, עד להשלמת ההפסד הפיננסי הכולל, אם יושלם, תזרים המשפחה סכום כולל של כ-850 מליון דולר לצים. משפחת עופר לא ברחה מצים והיא מנסה להתמודד עם הבעיה ברצינות.
דירוג נמוך ואופק שלילי
בשבוע שעבר הפחיתה חברת מעלות את הדירוג של צים באופן חד מ-BB+ ל-B - נפילה של 6 דרגות תוך ציון אופק שלילי לחברה. ברבעון הראשון של 2009 הפסידה צים 119 מיליון דולר והפסדיה עלולים להימשך כל שנת 2009 ואולי אף יותר. הונה העצמי מצטמצם ומתקשה להחזיק מינוף גבוה.
תחרות המחירים החריפה בתחום הספנות כמו גם המשבר הכלכלי העולמי, שהוריד את היקף הסחר העולמי וצמצם את השימוש בספנות -פגעו מאוד בצים. הרכב החובות הבסיסי (מבלי להיכנס לפירוט) של צים נראה כיום כך: 1.7 מיליארד דולר לבנקים בעיקר זרים, 350 מיליון דולר למחזיקי אג"ח בישראל, 1.5 מיליארד דולר למספנות בחו"ל בגין חוזים לרכישת אוניות שרובם נדחו.
צים מנהלת מו"מ אינטנסיבי עם כל בעלי החוב לפריסתו, תוך שהיא מטפלת במבנה ההון של החברה. עד כאן הכל על פי מנהל תקין ואחריות תאגידית. בקשת דחיית פירעון האג"ח ממשקיעים ישראליים נראית לא נאותה.
מדוע שמשקיעים ישראלים שנתנו אמון מלא באגדת העושר חובק העולם של משפחת עופר צריכים להסכים לדחיית תשלום אג"ח במועד ? לא מדובר בקבלן קטן שנמצא בקשיים, לא מדובר במשפחה שהעסק היחיד שלה הוא צים. לגיטימי בעיני לדחות תשלומים למספנות שהרוויחו בעבר סכומי ענק על בניית אוניות לצים. סביר שגם הבנקים שמגלגלים חובות יאותו להמתין להתאוששות כלכלית בסייקל העולמי. פחות לגיטימי לדעתי שבעלי האג"ח יסכימו לדחיית פירעון לעוד 3 או 4 שנים מהמועד הנקוב.
תביאו כסף מעסק אחר
פתחנו ואמרנו שלמשפחת עופר יש עסקים חובקי עולם בתחומים שונים ומגוונים. אנו מכירים בעיקר את העסקים "החשופים" מבחינה ציבורית בשל גיוסי הון מהציבור ופחות את עסקי הקומודטיס והנדל"ן שלא נזקקו לגיוס כספים. לא נגענו באוסף יצירות אומנות נדיר באיכותו המוערך במאות מיליוני דולרים.
לא בדקתי את חשבונותיה של משפחת עופר, אבל היא לא טרחה מעולם להכחיש דירוגי עושר בינלאומיים שהכתירו אותה, בירחונים בעלי מוניטין, כאחת ממאה המשפחות העשירות בתבל. למשפחה יש מספיק נכסים לממש או להשיג מקורות מימון כדי לפנות לבעלי האג"ח בהצעה נדיבה ומשופרת. כמו: ריבית גבוהה משמעותית , פירעון של חלק מהאג"ח במועד 2012, מתן אופציה לבעלי האג"ח לאפסייד אם צי"ם תפסיק להקיז דם והכלכלה העולמית תשתפר בעתיד ועוד.
ברור שמשפחת עופר נקלעה למצב לא נעים. דווקא במצב כזה, דווקא כשמדובר בגבירים בקנה מידה בינלאומי ובאנשי עסקים רציניים, אסור למוסדיים לתת יד לדחיית מועד פרעון האג"ח אלא במידה וברור שהמוסדיים עשויים להפיק מכך רווח מיידי או עתידי. האינטרס המוסדי שונה לחלוטין מהאינטרס של משפחת עופר והדבר ברור לחלוטין בעולם העסקים.
אני רוצה לקוות שמשפחת עופר תתאמץ ותמצא מקורות ממימון מעושרה המופלג. איני רוצה לקרוא על משקיעי אג"ח שנאלצו להתפשר עם אחת המשפחות החזקות והעשירות בישראל ובעולם. זו לא תהיה תעודת כבוד למשפחת עופר.
ד"ר דפנה פפר, כלכלנית, מרצה במרכז ללימודים אקדמיים אור יהודה.