ההצלחה של סין אינה מפתיעה

גרדיאן

>> הצלחת תוכנית התמריצים של ממשלת סין עוררה ויכוח בינלאומי סוער. בקרב הכותבים שאינם סינים, אני מצדד בג'ים או'ניל, כלכלן בכיר בגולדמן סאקס, פרופ' דני קווה מבית הספר לכלכלה של לונדון ואחרים שטוענים - למרות היותם חלוקים בשאלה מדוע הדבר קרה - שתוכנית התמריצים של סין היא סיפור הצלחה.



מנגד, טוענים לארי אליוט מה"גרדיאן", סטיבן רואץ' ממורגן סטנלי, מייקל פטיס מאוניברסיטת בייג'ין ואחרים - שוב, עם הבדלים בנוגע לסיבות - שהאסטרטגיה הכלכלית של סין שגויה, שתוכנית התמריצים שלה מטעה וכי הדבר ייגמר ברע.



החשיבות המעשית של הסוגיה הזו ברורה. את קנה המידה של התהליכים הכלכליים המעורבים בכך, כפי שניסח זאת קווה, "אפשר לראות מהחלל". התמ"ג הסיני צפוי לצמוח השנה ב-8% או יותר. ברבעון השני צמחה כלכלת סין בשיעור שנתי של 7.9%. ההשקעות העירוניות צמחו ב-34% והמכירות הקמעוניות ב-15%. ביצועי סין מדהימים על רקע המשבר הכלכלי העולמי, שהביא להתכווצות של שאר הכלכלות הגדולות בעולם. בהשוואה לתוצאות בסין, הדיבורים על "ניצני צמיחה" בכלכלות אחרות מהווים לא יותר משיפורים קלים.



לסין יש סיבות טובות לא לייצא את המודל הכלכלי שלה למדינות אחרות, ואפילו להניא מדינות אחרות מלפעול כמוה. היא מציינת כי לשיטה שלה "מאפיינים סיניים", עם דגש על ייחודיות האופי הסיני. רשויות המדינה טורחות להסביר ללא הרף שהחובה העיקרית שלהן היא להנהיג מדינה עם יותר מ-1.3 מיליארד איש לעבר פיתוח כלכלי. אך העובדה שסין אינה מקדמת את המודל הכלכלי שלה, אין פירושה שמדינות אחרות לא יכולות ללמוד ממנו.



אפשר להסביר את ההצלחה הכלכלית של סין באמצעות עקרונות הכלכלה המוכרים. השילוב הייחודי של המדיניות הכלכלית הסינית אכן כוללת מאפיינים סיניים בלעדיים, אך מרכיבי המודל הכלכלי הזה הם אוניוורסליים באופיים. לפיכך, כדאי לפרוש בתמציתיות את הסיבות להצלחתה של סין אל מול המשבר הכלכלי ואת הסיבות לכך שהמדיניות שלה נכונה לא רק מבחינה מעשית, אלא גם מנקודת ההשקפה של הכלכלה התיאורטית. את טעויות המבקרים של חבילת התמריצים הסינית אפשר לנתח על רקע מסגרת זו.



סין פועלת לפי כמה קווי מדיניות שמחוברים ביניהם ומחזקים זה את זה. הראשון הוא השיעור הגבוה של היצוא - גורם הכרחי לתהליך ה"פתיחה" שלה. כל כלכלן יודע שחלוקת העבודה היא מנוף להעלאת רמת התפוקה, וחלוקת העבודה בכלכלה מודרנית היא בינלאומית בהכרח. רמה גבוהה של יצוא ויבוא היא הדרך להשתתף בחלוקת עבודה מעין זו, ונושאת יתרונות נוספים, כגון יתרון הגודל.



לפיכך, התיאוריה הכלכלית מאשרת את מה שהפרקטיקה הכלכלית המחישה - שהחלופה לגישה הפתוחה של סין, כזו של מדיניות פנים שתשמש כ"תחליף ליצוא", מובילה לחוסר יעילות בשימוש בהון ולתפוקה נמוכה יותר. המבקרים את "הצמיחה המבוססת על יצוא" של סין מבלבלים בין שני רעיונות. הראשון הוא נתח גדול של יצוא בתמ"ג, החיוני כל כך למודל הצמיחה הסיני, והשני הוא עודף במאזן הסחר - שאינו חיוני למודל הסיני והופיע רק ב-2005, וכעת נעלם במהירות.



גורם שני הוא רמת ההשקעות הגבוהה בסין. ממחקרים של כלכלנים מודרניים עולה כי לאחר חלוקת העבודה, המרכיב השני בחשיבותו עבור הצמיחה הכלכלית הוא צמיחת ההשקעות הקבועות. הדבר חל לא רק על כלכלות מתעוררות. דייל יורגנסון, המומחה המוביל בעולם לצמיחת תוצר, ציין כי "ההשקעות בנכסים מוחשיים הן המקור החשוב ביותר לצמיחה הכלכלית בקבוצת שבע המדינות המתועשות. תרומת ההון הנכנס עולה על תרומת תפוקת המפעלים הכוללת בכל המדינות בכל התקופות".



הביקורת על רמות ההשקעה הגבוהות בסין היתה תקפה אילו ממשלת סין היתה משתמשת בהשקעות אלה באופן בלתי יעיל, ובניגוד לטענות שמושמעות ללא בסיס עובדתי, כל המחקרים העוסקים בתפוקה מראים כי סין משתמשת בהשקעות אלה בשיעור יעילות "נאות" עד "גבוה".



גורם שלישי, המוכיח כי סין מנהלת "כלכלת שוק סוציאליסטית" ולא "קפיטליזם שוק", הוא השיטה שלה לרגולציה מקרו-כלכלית. הכלכלן ג'ון מיינרד קיינס ציין בפרק האחרון של "התיאוריה הכללית" שלו, בנקודה רלוונטית ביותר למצב שבו שיעור האבטלה מזנק, ש"סוציאליזציה מקיפה של ההשקעות מספקת את האמצעי היחיד שיכול להבטיח רמות תעסוקה גבוהות".



אותה "סוציאליזציה מקיפה של הההשקעות" בלתי אפשרית בכלכלה שנשלטת בידי המגזר הפרטי. היתרון המכריע של סין במשבר הנוכחי הוא שהיא אינה צריכה להסתמך רק על אמצעים בלתי ישירים (כמו הפחתת הריבית וגירעונות תקציביים) כדי לנסות להפוך את הירידה בהשקעות, שהיא הכוח המניע של כל מיתון חמור. סין יכולה להשתמש במגזר הגדול של החברות הממשלתיות שלה כדי להגדיל את ההשקעות ולהורות לבנקים הממשלתיים להלוות. זוהי הסיבה לכך שכלכלתה צומחת, שעה ששר האוצר הבריטי, אליסטר דרלינג, עדיין מפציר ללא הצלחה בבנקים הבריטיים להגדיל את הלוואותיהם ובזמן שההשקעות בדיור ובתחבורה בבריטניה צוללות ב-30% או יותר.



אפשר להוסיף נקודות אחרות, אך אלו שלושת היסודות שמספיקים בפני עצמם כדי להבטיח הצלחה כלכלית. במשך 30 שנה נהנית סין מהצמיחה המהירה בעולם - לא במקרה, אלא מפני שהמדיניות שלה מאשרת את החוקים הבסיסיים של פיתוח כלכלי. תוכנית התמריצים שלה היא הצלחה, מאותן סיבות בדיוק.