שעבוד משוחרר לא יוחזר

>> בית המשפט העליון פסק בעניין חברת רגיס נ' הנאמן על חברת רולידר בע"מ, שרישום שעבוד באיחור, לאחר תחילת הפירוק, לא יקנה עדיפות לנושה.

פרופ' שלום לרנר ("משכון לא רשום? זו צרה", themarker, 13.8) ביקר את פסק הדין החדש על כך שבית המשפט נמנע מלדון בשאלה אם שעבוד שלא נרשם יקנה תוקף של "שעבוד שביושר" על אף היעדר הפומביות עקב היעדר רישום.



טענה כזאת נטענת לעתים על ידי מי שחשובה לו הקוהרנטיות במשפט: אם תיתכן זכות שביושר (זכות שלא נרשמה במרשם כנדרש בדין והיא זכות חלשה יותר מזכות רשומה) בעסקת מקרקעין שלא נרשמה, מדוע תישלל טענה דומה במשכון שלא נרשם? טענה כזאת אף הוזכרה בכתבי מלומדים ובכמה פסקי דין. לדעתי, יש לשלול את ההיגיון הקוהרנטי הזה ולהעדיף נימוקים ערכיים, כמו נימוקי צדק, שוויון ותום לב, שמאחורי הדברים. כך עולה גם מדברי השופטת מרים נאור בפסק הדין.



הוויכוח משקף את המרחק הרב שהרחיקו הזכויות שביושר מאז הלכת אהרונוב. במקרה אהרונוב היה צורך חיוני להתגבר על הלכה ישנה יותר, שלפיה אין תוקף לעסקה במקרקעין ללא רישום. ההלכה הישנה סיכנה רוכשי דירות, שלעתים חולפות שנים עד שיוכלו לרשום את הדירות שרכשו בטאבו או אף הערת אזהרה בגינן. לאחר שנים של התלבטות עשה בית המשפט העליון מעשה ובצדק, ו"כופף" את לשון החוק כדי להגן על רוכשים אלה.



ואולם אין להשלים עם הסתעפויות שירחיקו מכאן להגנת בעלי שעבודים, רובם בנקים ונושים מקצועיים, על ידי ייחוס זכות שביושר לשעבוד שלא רשמו. קל וחומר, כאשר לא מדובר בזכויות במקרקעין שייתכן קושי ברישומן, אלא בציוד (כמו בפסק דין רגיס נ' רולידר) שקל ביותר לרשום שעבוד לגביו. הדברים מקבלים משנה תוקף כשמדובר בפירוק, וכלל הנושים יישארו לרוב חסרי כל, בעוד הנושה המובטח יזכה בכל הקופה אף שלא רשם השעבוד. בית המשפט גם שלל טענה מהותית יותר - הטענה של עדיפות רגיס בהיותה בעלת הציוד ולא נושה בכלל.



האם אין להעדיף את פסיקת בית המשפט העליון (בהלכת קידוחי הצפון) המעדיפה ספק ציוד שטוען שהמכירה הותנתה בתשלום המחיר? לכאורה, מה צורך בדיון הארוך לגבי תוקפו של שעבוד שלא נרשם, אם עומדת לספק הטענה שנשאר בעלים בציוד, ועומדת לו עדיפותו כבעל הקניין? לטעמי, גם טענה זאת יש לשלול בפירוק, ושוב מסיבות ערכיות דומות של שוויון הנושים (ולפחות כשמדובר במכירת ציוד כבד בהלוואה לשנים - להבדיל ממכירת מלאי חולצות שלא נוח לשעבד אותו וכלל לא ניתן לעשות זאת כשהמשעבד אינו חברה).



בעיה חמורה יותר: תזכיר הקודקס המוצע בדיני ממונות אינו נותן מענה ראוי לסוגיות אלה, תוך הפרדה מוזרה בין דיני הקניין בהן הוא עוסק, לבין דיני חדלות הפירעון - בהתעלמות מכך שכוחם של המשכון ושל טענת שימור הבעלות נבחנים בעיקר בפשיטת רגל ובפירוק.



-



הכותב הוא מרצה בכיר במכללת שערי משפט