הבריון השכונתי המאיים

>> בישראל נוצר אי-שוויון מוזר בפני החוק: עו"ד ורד פרי זכתה באפריל 2008 בכך שהוכרו הוצאותיה להשגחת ילדים והיא אפילו קיבלה את החזר המס הנדרש עם פסיקת המחוזי; ואולם בניגוד אליה, כל האזרחים שהיו במצב משפטי זהה לא קיבלו דבר.

בקשותיהן של עשרות אמהות זריזות שאצו להגיש בקשות לרשות המסים הוקפאו במשך שנה עד להכרעה בעליון באפריל 2009. בעליון אושרה ההלכה, אך נקבע כי הפרקטיקה תחל רק בתחילת 2010. בינתיים שקדו בכנסת על פתרון חקיקתי שיבטל את פסק הדין.



מכוח מה מעכבת רשות המסים ביצוע של פסק דין? זו שאלה טובה. ברשות אוהבים לדבר, לא בלי היגיון, על הנטל הבלתי אפשרי של הוצאות השגחת ילדים בסך מיליארדי שקלים שבסופו של דבר יגולגלו על הציבור, בצורת הכבדת נטל המסים. לחלופין, שואלים ברשות בקול כיצד נגבה חזרה כספים מנישומים אם יתהפך הגלגל.



אפשר להסכים כי יש היגיון כלכלי אמיתי לדחיית התחולה של החזר מס חדש שפסק שופט מחוזי עד החלטה סופית של בית המשפט העליון. אפשר גם בקלות, בייחוד כאזרח שזכאי לקבל מהמדינה הטבה לפי פסק דין, לאמץ עמדה הפוכה.



הבעיה היא השוויון בפני החוק של הנישומים. מדוע אחד יקבל ואחר בעל אותה זכות ימתין עד שיחלפו השנים ותתקבל החלטה בעליון? ובכלל, מדוע מותר רשות המסים מן האדם? מדוע היא זכאית לעכב ביצוע של החלטה בעצמה כדבר שבשגרה בעוד כל בעל דין אחר חייב לפנות לבית משפט ולקבל היתר לשם כך? היועץ המשפטי של הרשות, עו"ד משה מזרחי, מעדכן כי זהו המצב המשפטי זה עשרות שנים.



יש לבצע אחת משתיים: או שהרשות תבקש עיכוב ביצוע של פסקי הדין ובית המשפט יתיר זאת בצורה מסודרת, או שחקיקה מיוחדת תאפשר לרשות לחמוק מיישום מיידי של פסקי דין עקרוניים ולהתנשא מעל הזכויות של האנשים הרגילים שבאים בשערי בית המשפט. וכמעט שכחנו, יש גם פתרון שלישי. ליישם את פסק הדין עד הערעור, כמקובל במשפט בישראל.



הרשות מזכירה בהתנהלותה בריון שכונתי מאיים, מהסוג שמתרצה רק כשמגיע מישהו הרבה יותר חזק ממנו ואז הוא מסיק שלא יוכל להתגבר עליו. צריך להבין: כבודם של שיקולים מאקרו-כלכליים של הרשות וקופת המדינה במקומם מונחים. אין קשר בין זה לכיבוד פסיקה של בית משפט מחוזי, גם אם היא בניגוד לעמדת הרשות.