"הנמר התעורר - ומנסה למכור כל מה שהוא יכול"

>> יאיר שמיר, יו"ר התעשייה האווירית (תע"א), לא אוהב את השליטה האמריקאית במוצרים שאותם הוא יכול לייצא. הוא לא אוהב גם את הכניעה של משרד הביטחון לתכתיבים מארה"ב, כשמפריעים לו להתחרות, או כשמאשימים אותו שהוא אגרסיווי מדי מול חברות ישראליות אחרות ומקימים ועדה לקביעת גבולות הגזרה שלו בחו"ל. אבל שמיר מבין את הזירה המסובכת שבה הוא נאלץ להתמודד, ויודע כי מעליו קיימת מערכת מורכבת של אינטרסים אסטרטגיים.



התעשייה הביטחונית הישראלית מחוברת בטבורה למערכת הביטחון, ובמבט מבחוץ כמעט לא ניתן למצוא סדקים ביניהן. כל אחת שומרת על האינטרסים של השנייה, מגוננת ומטמינה עמוק את הכביסה המלוכלכת. כולם יודעים שאף חברה ביטחונית אינה יכולה לזוז ולו מטר אחד קדימה ללא אישור של משרד הביטחון.

אבל גם בתנאים האלה, שמיר לא מהסס לומר את מה שהוא חושב ומצנזר את עצמו במידה מעטה - אם בכלל.



הוא לא מהסס למתוח ביקורת על הממשלה, בעלת הבית שלו, או אפילו על האמריקאים, שישראל כל כך נזהרת בכבודם כשותפים אסטרטגיים. למרות הכל הוא נשאר בתפקידו כיו"ר החברה הביטחונית הממשלתית הגדולה ביותר, מבלי לקבל שכר. אולי מכיוון שבתפישתו האסטרטגית, ביטחון ישראל חשוב יותר מהכל.



מוכרים לדב הרוסי



השבוע פורסמו הדו"חות הכספיים של תע"א לרבעון השני של 2009, שהצביעו על קשיים בפעילות האזרחית של החברה. החולשה בתחום הביאה את שמיר לחפש לחברה פעילות אזרחית חדשה - אנרגיית רוח.



באחרונה התגבשה בתע"א קבוצה קטנה שהחלה לעבוד בתחום, אולם מכיוון שהמטרה היא להפוך שחקן עולמי מהותי, שמיר מעריך כי תע"א תצטרך לרכוש חברה גדולה בתחום.



"אם נרצה להיות שחקן של 10%-15% מהשוק העולמי, זה יחייב רכישה של חברה גדולה", הוא אומר. "אבל לא אלך על זה לפני שארגיש שאני יכול לקבל אישורים. חלופה אחרת היא ללכת על רווחיות גבוהה".



פעילות נוספת חדשה יחסית בתע"א היא היצוא הביטחוני לרוסיה. באפריל פורסם כי תע"א תמכור למדינה שלושה מל"טים בגדלים שונים ב-50 מיליון דולר.



אין לכם בעיה למכור מל"טים לרוסיה, שתומכת במדינות שמוגדרות אויבות שלנו?



"היחסים עם רוסיה לא ברורים לחלוטין, ואני בדעה שצריך לטפח אותם. רוסיה היא מעצמה ואי אפשר להתעלם ממנה. העסקה נוצרה בעקבות פנייה של הרוסים אלינו, ולא לאחר שרדפנו אחריהם. היו שיחות שלא היינו שותפים להן שניהל פנחס (פנחס בוכריס, מנכ"ל משרד הביטחון; א"ק); הגיעו להסכמות וכתוצאה מכך נוצרה העסקה.



"העובדה שלא מכרנו לגאורגיה ומקומות אחרים שלוחצים על העצבים של הרוסים תרמה להצלחת העסקה", מוסיף שמיר ורומז לכיוון אלביט - שעל פי פרסומים זרים מכרה מל"טים לגיאורגיה.



למעשה, היריבות בין החברות הביטחוניות מעסיקה רבות את מערכת הביטחון. לפני כחודשיים הודיע בוכריס על הקמת ועדה להסדרת היצוא הביטחוני, כדי להימנע ממצב שבו חברות ישראליות מתחרות באותו מכרז בינלאומי "ומוציאות אחת לשנייה את העיניים", כפי שתיאר את המצב בכיר בתעשייה הביטחונית. בכיר במשרד הביטחון טוען כי הוועדה הוקמה בעיקר נוכח האגרסיוויות של תע"א במכרזים בינלאומיים. בתע"א לא אהבו את הרמזים או את עצם הקמת הוועדה.



"אני לא חושב שתע"א פוגעת בחברות קטנות בחו"ל", טוען שמיר. "אנו לא מתחרים על אותן עסקות. אנו מחפשים פרויקטים ענקיים ומקומות בהם יש לנו יתרון ברור. ובקשר לזה שאנו אגרסיוויים, ובכן, הנמר הזה התעורר סוף סוף והוא מנסה למכור כל מה שהוא יכול".



לחץ של הפנטגון



הביקורת של שמיר על התלות באמריקאים אינה חדשה, ושורשיה מגיעים עד לימי פרויקט הלביא - מטוס הקרב הישראלי. "כשנסגר פרויקט הלביא ב-87', האמריקאים יצאו מגדרם והסבירו לנו שקיבלנו החלטה נכונה", מספר שמיר. "לחיזוק הדברים הם איפשרו לנו להכניס ל-f16 שקנינו כמעט כל דבר. אבל ככל שהזמן עובר, הרצון שלהם לעשות שימוש במערכות ישראליות קטן והולך".



שמיר מביא כדוגמה את המכ"מ המתקדם ביותר של תע"א, ששוכב במחסניה ללא שימוש - בזמן שהמטוסים האמריקאים של חיל האויר הישראלי מאובזרים במכ"מ של חברות אמריקאיות. "יש לנו מכ"ם מצוין, שלא מותקן באף מטוס בעולם, גם לא בישראל", אומר שמיר.



במקרה אחר שפורסם בתקשורת העולמית לחץ הפנטגון על תע"א באמצעות משרד הביטחון לסגת ממכרז בהיקף של 12 מיליארד דולר בהודו, שאליו ניגשה עם החברה השוודית סאאב. מדובר במכרז לרכישת 126 מטוסי קרב על ידי הצבא ההודי. השוודים היו אמורים לספק את מטוס הגריפין שלהם, ותע"א היתה אמורה לספק את המכ"מ ומערכות התקשורת הנוספות.



חברות אמריקאיות שהשתתפו במכרז חששו מהמכ"ם האטרקטיווי של תע"א, ונעמדו על הרגליים האחוריות כדי לסלק את החברה מהמכרז. הן עשו זאת באמצעות קשריהן בפנטגון.



"האמריקאים העבירו במשך כשנה שדרים למשרד הביטחון, שהם אינם רואים בעין יפה את השתתפות תע"א במכרז", מספר מקור בתעשיות הביטחוניות. "במשרד הביטחון אמרו לתע"א כי המכרז יוצר בעיות עם האמריקאים, בתע"א הסיקו את המסקנות ולפני כחצי שנה הודיעו כי החברה נסוגה מכוונתה להשתתף במכרז".



"אלביט פעלה נכון"



לתע"א היסטוריה טעונה עם הפנטגון. מערכת היחסים הגיעה לנקודת השפל ב-2001, עם ביטול עסקת מטוסי הפאלקון בשווי של מיליארד דולר שנחתמה בין תע"א לסין, בעקבות לחץ אמריקאי. עם זאת, שמיר אינו סבור שמערכת היחסים בין תע"א לפנטגון מושפעת מרוחות העבר. לדבריו, הדרך ללב האמריקאי עוברת בהקמת חברה בת בארה"ב שתעסיק אמריקאים, או ברכישת חברה קיימת.



"אלביט פעלה נכון כשקנתה חברה אמריקאית", פירגן שמיר למתחרים. "מכיוון שההערכה שלנו היא שלא נקבל אישורים לקנות חברה משמעותית, אנו בונים בארה"ב חברה שלנו, מאפס. יש לנו שותפות עם נורת'רופ גרומן בתחום החלל, אבל הקמנו בנוסף חברה אמריקאית למטוסים ללא טייס (מל"טים) לתחום האזרחי".



לדברי שמיר, היכולת ליצור מקומות עבודה חדשים בארה"ב חשובה מאוד לאמריקאים. "בסלון האווירי בלה בורז'ה שנערך לפני כשלושה חודשים היתה עלייה לרגל של סנאטורים למתחם שלנו. היה לנו ביקור של מושל מיסיסיפי, של יו"ר ועדת ההקצבות של הסנאט ושל הסגן שלו. הכל כי אנחנו מייצרים תעסוקה באמריקה", אומר שמיר.



שמיר תומך נלהב במיזוג של כל התעשיות הביטחוניות הממשלתיות לחברה אחת. "היה נכון למזג את החברות הביטחוניות הממשלתיות (תע"א, רפאל ותעש; א"ק), אבל אין מי שיעשה את זה. צריכות להיות שתי חברות ביטחוניות, ממשלתית ופרטית. אחר כך אפשר להפריט בפעם אחת את החברה הממשלתית הגדולה".



"בראייה קדימה, בפרט לאור העובדה שתקציבי הביטחון בארה"ב ובאירופה יקטנו בעקבות המשבר, החברות האמריקאיות יאכלו אותנו ואת האחרים באגרסיוויות שלא ידענו. עדיף שנאחד כוחות ונלך יחד. זה מתבקש. אף ועדה לא תפתור מה שאיחוד פשוט היה פותר".



"הסוס החל לדהור"



שמיר, שנקרא על שם כינויו המחתרתי של מפקד הלח"י, אברהם שטרן, מספר כי תמיד נשא את השם בגאווה, בתחושה של שליחות. "אני עדיין מרגיש מאוד טוב עם השם הזה", הוא אומר. זו לא היתה הערצה לאיש, אלא לאידיאה של המחתרת".



איך זה להיות איש עסקים ובן של ראש ממשלה?



"כשאבי היה ראש ממשלה לא הייתי בעסקים, למעט ארבע שנים כמנכ"ל סאייטקס. היתה הפרדה מאוד ברורה בין העשייה הציבורית לעניין המשפחתי. אבי לא פתח לי דלתות".



הקריירה העסקית של שמיר עברה בהרבה תחנות. "החיים קצרים וצריך להספיק הרבה", הוא אומר. "אחרי שש שנים בסאייטקס החלטתי לחבור לדיוויד פדרמן, למהפך שהוא רצה לעשות בעלית. כשהוא החליט ללכת לכיוון מסוים ולי לא היה מה לעשות שם, היה ברור שאני צריך להמשיך.



"הלכתי לקרן ההון סיכון אתגר בסוף 95', אבל השתעממתי. אחרי שנתיים החלטתי לקפוץ לסטארט-אפ, לקחתי את ויקון שעסקה בשיחות ועידה והעפתי אותה לשמים. בשנה ראשונה מכרנו ב-5 מיליון דולר, בשנייה ב-9.5 מיליון דולר ובשלישית ב-17.5 מיליון דולר. הנפקנו את החברה ב-98' בפאריס. ב-2000 ניסיתי לצאת לנאסד"ק, אבל הגעתי ביום שישי השחור. הכל התרסק וחזרתי הביתה. כשאתה לא מגייס כסף קשה להתרומם. בסוף אמבלייז רכשה את החברה ב-2005 תמורת כמה מיליוני דולרים. במקביל הקמתי את קטליסט (קרן השקעות; א"ק) עם אדי קוקרמן, שמושקעת בכמה חברות".



ליו"ר תע"א מונה שמיר ביולי 2005, ומהר מאוד זיהה את הפוטנציאל העצום בחברה, שעלה בהרבה על המכירות בפועל. "היה צורך לשנות כמה דברים", הוא מספר. "קודם כל את הגישה העסקית ואת יעדי החברה. האם מדובר בשקט תעשייתי? ביצירת תעסוקה? אני לא חושב שהיעד של החברה אז היה רווח, אולי רק לא להפסיד. הסתכלתי וראיתי חברה די רדומה".



שמיר החל לבנות בחברה תרבות עסקית חדשה - החל מהדרך שבה מוגשת הצעה ללקוח ועד להחלטות היכן למקד את המחקר והפיתוח. "היה ברור שצריכים שינוי מהמסד עד לטפחות", הוא נזכר. "היו בחברה כל מיני 'אחוזות', ואף אחד לא נתן שייכנסו לטריטוריה שלו. לא היה שיתוף פעולה. היה ברור, שיש צורך לתת בעיטה ולהריץ את העסק, להחליף את המנכ"ל, להרים כל אבן ולשאול למה זה ככה ולא אחרת. יצחק ניסן נבחר למנכ"ל בסוף ינואר 2006, ותוך חודשיים הוחלפו כל הסמנכ"לים. הוקמו ועדות איתור מסודרות לכל מינוי עם נהלים ברורים.



"שינינו את מנגנון הרכש והפעילות. סגרנו פרויקטים ומפעלים מפסידים. חלק מהמפעלים ירדו לרמת מחלקות, ולאחר שעפנו את כל השכבה הניהולית הם פתאום נהפכו לרווחיים. נעשה חריש עמוק. אחרי שהורדנו את העומס מהסוס האביר - הוא החל לדהור".



שמיר משוכנע שהפרטת תע"א היתה מקלה עליו לנהל את החברה. לדבריו, הבעלות הממשלתית אינה מספקת מוטיווציה להישגים. "אם אלביט מפסידה במכרז, מיקי פדרמן (בעל השליטה באלביט; א"ק) קופץ שמונה פעמים לתקרה", הוא אומר. "את מנהל החברות הממשלתיות מעניין אם אני מפסיד מכרז?"



לדברי שמיר, עניין הפרטת תע"א מונח כיום על השולחן של שר האוצר. "זה מחוץ למגרש שלנו", הוא אומר. "המדינה צריכה לשבת עם ארגון העובדים ולהתחיל לדון. הבעיה היא שיש רגישות גדולה למקומות עבודה, יותר מאשר לרווח. אם אפטר מחר 1,000 איש יהיה יותר רעש מאשר אם אפסיד 500 אלף דולר. אבל חברה כמו תע"א צריכה להישפט על השגת יעדים וביצועים כספיים".



בינתיים הוארכה כהונתו של שמיר השנה לקדנציה נוספת. "כל זמן שאני מצליח להזיז את החברה מכאן לשם, היא מתחדשת, יוצרת עתיד וקולטת צעירים, אני שם. אם אני רואה שהדברים האלה מתאבנים - ולא בגלל קשיים כלכליים - אין לי מה לחפש שם. נכון להיום אני יכול להסתכל אחורה בגאווה".